שאל את הרב

  • הלכה
  • ברכת כהנים

ברכת כהנים במניין שלא התפלל יחד

undefined

הרב עזריה אריאל

כ"ח סיון תשע"ה
שאלה
האם כהן שמתפלל יחיד יכול לאסוף מניין ולברך ברכת כהנים כמו שניתן לאסוף מניין אנשים לאדם שאיחר לתפילה ורוצה להרוויח קדושה? האם הדין משתנה כאשר מדובר בחייל שהיה בתרגיל או בפעילות מבצעית ולכן אין לא מניין שמתפלל בעותו זמן אך יש לידו 10 אנשים שמתפללים כל אחד לחוד אחד אחרי השני?
תשובה
לשואל, שלום! באופן כללי, שאלות של חיילים כדאי להפנות לקו של הרבנות הצבאית (052-9414414), כדי למנוע מצב שכל חייל יתייעץ עם רבו האזרחי ויחזור ליחידה עם תשובות סותרות. מכל מקום, מכיוון שהשאלה מצויה גם באזרחות לא אמנע מלענות. ההלכה הפשוטה היא שחזרת הש"ץ למאחרים נועדה לצורך הקדושה בלבד ואין לומר בה ברכת כהנים. יש מתירים לומר גם ברכת כהנים כאשר מתקיימים שני התנאים הבאים: א. רוב המניין לא התפלל בציבור. ב. מדובר באנשים שהגיעו לבית כנסת על מנת להתפלל בציבור, ולא מצאו מניין, ורק אחרי שהתפללו את תפילת הלחש כיחידים מצאו מניין ורוצים לומר חזרת הש"ץ במלואה. יש אוסרים לומר ברכת כהנים גם במקרה זה, ולדעתם חזרת הש"ץ במלואה עם ברכת כהנים אפשרית רק לעשרה אנשים שהתפללו את תפילת הלחש ביחד. לענ"ד הדעה השניה מבוססת יותר. לשאלתך, בשני המקרים שתיארת לכל הדעות אין לומר ברכת כהנים: במקרה הראשון חסר התנאי הראשון, ובמקרה השני התנאי השני (אני מבין מהתיאור שלא מדובר על אנשים שבאו לבית כנסת וחיכו למניין שלא הגיע, אלא מראש התייאשו מתפילה בציבור והתפללו כל אחד לבדו בשטח). הרחבה: במשנה במגילה פ"ד מ"ג נאמר ש"אין פורסין את שמע... פחות מעשרה". הביטוי "פורסין את שמע", או בנוסח אחר: "פורסין על שמע", עמום, ופירש הר"ן (על הרי"ף במגילה יג,א-ב) על פי רש"י: "כגון שהיו כאן עשרה בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, הרי אחד מהם עומד ומתפלל בקדיש וברכו ומתחיל ביוצר מפני קדושה שבה... ולאחר שסיים אותה ברכה מתחיל לתפלה מעומד לפי שיש בה קדושה... ובשם רש"י ז"ל אמרו תלמידיו שאפילו בשביל אחד פורסין על שמע, אע"פ שכל השאר כבר שמעו קדיש וברכו וקדושה... יכול לחזור ולפרוס על שמע כדי שיאמר קדיש וברכו וקדושה". כלומר, מדובר על ברכות קריאת שמע מקוצרות כדי לומר קדיש ו"ברכו", וכן חזרת הש"ץ כדי לומר קדושה. בבית יוסף (או"ח סי' סט) התלבט בשאלה האם מכיוון שמטרת החזרה הזו היא הקדושה בלבד הרי שהש"ץ יפסיק אחרי ברכת "הא-ל הקדוש", וסיכם שבכל מקרה שאר הציבור רשאי ללכת מיד אחרי הקדושה, "מאחר שכבר התפללו האנשים ואינם חוזרים לזה אלא כדי לשמוע סדר הקדושה". ובשולחן ערוך שם פסק: "אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד, ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, עומד אחד מהם... אומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש, וזה נקרא עובר לפני התיבה. ואין עושין דברים אלו בפחות מעשרה, משום דהוי דברים שבקדושה". והרמ"א הוסיף שגם ישלים את שאר ברכות התפילה. מדברי הראשונים, ובפרט מהבית יוסף והשו"ע, עולה בבירור שמטרת חזרה זו אינה אלא משום הקדושה, ולכן האחרים יכולים לצאת מיד לאחריה, ופשט דבריו בשולחן ערוך שהכריע שגם הש"ץ עצמו אומר רק את שלוש הברכות הראשונות. זאת, למרות שהשו"ע נהג לומר ברכת כהנים בכל יום, כמקובל אצל הספרדים מעולם ובארץ ישראל בפרט. דין זה שבשולחן ערוך, שאפילו אם כל העשרה התפללו ביחידות רשאים הם לעשות חזרת הש"ץ עבור הקדושה, שנוי במחלוקת, והרדב"ז בתשובה (ח"ד סי' רמא) סובר שרק אם אחד מהם לא התפלל כלל הם רשאים לעשות זאת. בכף החיים (סי' סט סק"א) ובשו"ת יביע אומר (ח"י או"ח סי' נה אות ט, והובא גם בילקוט יוסף סי' סט ס"א) חידש שציבור שהתפללו בבית הכנסת בלי מנין, וכשסיימו תפלת שמונה עשרה הגיעו אנשים נוספים לבית הכנסת ונעשו מניין, רשאים לומר חזרה עם הקדושה כולל ברכת כהנים. וטעמו, שכאשר מיעוט מהקהל לא התפלל בציבור אין עליהם חובת תפילה בציבור, אלא רק אפשרות השלמה לקדושה, אבל כאשר רוב הקהל לא התפלל בציבור, חלה עליהם עדיין חובת תפילה בציבור. חובה זו לא נובעת מכך שעשרה אנשים התפללו את תפילת הלחש יחד - תנאי שחסר לקבוצה זו - אלא העובדה שהתקבצו עשרה אנשים הזקוקים לתפילה בציבור מצדיקה להגדיר את תפילתם כתפילת הציבור לכל דבר, כולל ברכת כהנים. שיקול זה קיים ביתר שאת, לדעתו, כאשר מדובר על אנשים שבאו מלכתחילה לבית הכנסת, המקום הראוי לתפילת ציבור, אלא שלא מצאו מניין ולכן התפללו תחילה ביחידות. ברם, הרב משאש זצ"ל (שו"ת שמש ומגן ח"ב או"ח סי' ע ובאריכות בח"ג או"ח סי' יח-כא) תמה על היתר זה לומר ברכת כהנים, שהרי השולחן ערוך דיבר גם על מקרה של עשרה שהתפללו ביחידות ואף אחד מהם לא התפלל בציבור, וגם עליהם אמר שיאמרו רק את הקדושה ולא ברכת כהנים! אמנם היה מקום לחלק, ולהעמיד את דברי השו"ע ביחידים שהתפללו כל אחד בפני עצמו בביתו ואחר כך התקבצו, ובזה התחדש שיכולים לעשות חזרת הש"ץ כדי לומר קדושה אבל אין לזה לדין תפילה בציבור שיש בה ברכת כהנים, ואילו כאשר הציבור בא לביהכ"נ אלא שעדיין לא התקבץ מניין, בזה כשבא בסוף העשירי יש דין תפילה בציבור הכוללת ברכת כהנים. אולם החילוק דחוק, ומסברה אין לו יסוד מספיק. גם ב'פסקי תשובות' (סי' סט הערה 18) כתב בפשטות שכאשר אין במקום עשרה שרובם התפללו יחד תפילת הלחש אין חיוב תפילה בציבור ואין הצדקה לברכת כהנים. (יצויין עוד שמקריאה ביביע אומר ניתן להבין שכמה שו"תים כתבו כמותו במפורש להתיר גם ברכת כהנים: מלמד להועיל או"ח סי' ג, מהרש"ג ח"א סי' ט, פרי השדה ח"ב סי' צז,ב ומחשבות בעצה סי' כו. עיינתי בהם, ולא הזכירו נשיאת כפיים כלל; אם כי כולם מגלות אשכנז שלא נהגה כלל בנשיאת כפיים בימות החול, כך שאין מהם ראיה לכאן או לכאן).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il