בכניסה לבנין שלנו יש מזוזה תחוב עמוק בדלת כך שאי אפשר להוציאו פיזית כדי לבדקו. היות ועברו מן הסתם המון שנים שלא נבדק - האם מותר\חייב לשים מזוזה שנייה באותו מקום מפאת הספק שהמזוזה הראשונה פסול?

לשואל, שלום! בדרך כלל אסור לעשות זאת, מחשש לאיסור "בל תוסיף", וצריך להתאמץ ולהוציא את המזוזה ולבודקה. אולם אם מסיבה כלשהי זה ממש לא ניתן, והברירה היא להשאיר את המזוזה הקיימת או להוסיף עליה, ניתן לקבוע את המזוזה החדשה ללא ברכה, ובאמירת תנאי שאם אינך חייב במזוזה אינך מניחה לשם מצווה. במקרה זה יש להסתיר את המזוזה הקודמת על מנת שלא ייראו שתי מזוזות בפתח. הרחבה: בפתחי תשובה (יו"ד סי' רצא סק"ב) כתב בשם ספר 'חמודי דניאל': "מי שקשה עליו להוציא המזוזה ולבדקה, ורוצה להניח מזוזה אחרת, וקשה עליו להוציא הישנה - אסור משום בל תוסיף". והובא להלכה בערוך השולחן (שם ס"א): "אף כשמתעצל מלבדוק וירצה להניח עוד מזוזה אסור משום בל תוסיף". באגרות משה (יו"ד ח"א סי' קפג) דן באפשרות לעקוף את הבעיה על ידי התניה: "אני רוצה לקיים כעת את המצווה רק במזוזה החדשה, והישנה תישאר שם כגניזה". הוא מוכיח שהתניה זו לא מספקת, מדין מקביל לגבי ציצית (או"ח סי' י ס"ו) שמי שמוסיף עוד חוטים מעבר למספר הדרוש, גם אם התכוון שבכך הוא מבטל את הקודמים - ציציתו פסולה, עד שיחתוך את החדשים או את הישנים. לפיכך הסיק: "לכן ליכא שום עצה להתיר להשאיר [המזוזות] הראשונות, ומוכרחים לסלקם אף שיגרום הפסד". אך יש להעיר על דבריו: א. יתכן שהדין כך דווקא בציצית, משום שציצית כפולה ניכרת כשינוי מצורת המצווה, מה שאין כן כאשר מזוזה אחת תהיה מוסתרת (עיין סנהדרין פח ע"ב: "האי לחודיה קאי"). ב. כאשר האדם מוסיף חוטים לציצית, אין שום קושי לחתוך את החוטים הקודמים, והעובדה שאינו חותך סותרת לכאורה לכוונתו לבטל את הקודמים, ולכן זהו "בל תוסיף" או לפחות מצב שלא ראוי להשאירו כך, מה שאין כן כאשר יש קושי להוציא את המזוזה הקודמת (כלומר, הקושי אינו דוחה את החיוב, אלא מבטלו מעיקרו, כי אין סתירה ניכרת בין מחשבתו ומעשיו). ג. במקרה של הציצית אין ספק שהחוטים הקיימים כשרים, ולכן אם התכוון להוסיף יש בזה "בל תוסיף", וגם כשלא התכוון להוסיף הרי זה לפחות נראה כ"בל תוסיף". לעומת זאת כאן יש ספק בכשרות המזוזה הקיימת, וכאשר עושים מצווה שוב מחמת ספק דעת כמה ראשונים שאין בזה "בל תוסיף" (עיין תוס' ישנים ביומא נז,א ד"ה נותן, נדפסו בדף נח,ב, וב'חשוקי חמד' שם). ד. גם בציצית דין זה אינו מוסכם, ויש חבל פוסקים שהכשירו את הציצית הכפולה (עיין תוס' במנחות לח ע"א ד"ה התכלת; מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בהל' ציצית פ"א הט"ו; ב"י באו"ח סי' י וט"ז שם סק"ט בדיון על שיטת רש"י והרא"ש; שו"ת בית אפרים סי' א). ומצאתי בשו"ת שבט הקהתי (ח"ו סי' שעא) שהתיר להוסיף מזוזה כשאין אפשרות אחרת, וכתב להסתיר המזוזה הישנה, ולדעתו גם האג"מ מודה לזה כשאין ברירה. נראה שחילוק זה רמוז בלשון ערוך השולחן הנ"ל "כשמתעצל מלבדוק".