שאלה: שלום, הרמב"ם כותב לגבי אלו שמתייחסים אל המזוזה כקמיע "הטפשים, לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה ... כאילו הוא קמיע של הניית עצמן, כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם" (הלכות מזוזה ה ד) ומאידך גיסא בעל השו"ע כותב (יו"ד רפה) "... וכל הזהיר בה, יאריכו ימיו וימי בניו. ואם אינו זהיר בה, יתקצרו"! האם אין כאן סתירה? שלא לדבר על הסיפור שרבי יהודה הנשיא שלאחר ששלח לו המלך ארטבן מרגלית כמתנה, החזיר לו מזוזה כמתנה באמרו "אתה שלחת לי דבר שאני שומר עליו, ואני שלחתי לך דבר שאתה ישן לך והוא שומר עליך", וכן הסיפור עם אונקלוס לשלוחיו של אדריאנוס. אמת שזו מצווה אבל הגדרת קמיע הוא חפץ שיש בו סגולות הגנה? האם אין כאן סתירה?
תשובה: מעלת המצוה היא לקיים את דבר ד' ולא להשתמש בו לצרכים פרטיים כי זו השפלה למצוה. אמנם אם האדם התכוון לעשות רצון ד' אז יש בה סגולה לשמור על בני הבית שקיימו את המצוה כשם שד' שומר את כל אוהביו ועושי רצונו.
גירסת הדפסה
שלח לחבר