לצורך בריאותי אני נאלץ לעשות כשעה הליכה ביום. הדבר תורם לבריאותי הפיזית והנפשית ואף תורם למצב הרוח שלי. שאלתי היא: בשבת האחרונה יצאתי להליכה ומכר אחד שראה אותי טען שאסור לי לעשות כן בשבת. יש לציין שאני עושה זאת עם בגדי שבת. מהי דעת ההלכה בעניין? בתודה מראש

למסקנה נראה לי שהדבר מותר. אפרט: בפשטות נראה שאסור ללכת בשבת לצורך בריאות. בשו"ע (סימן שכ"ח סעיף מ"ב) כתב: "אין מתעמלין, היינו שדורס על הגוף, כדי שייגע ויזיע". סיבת האיסור היא משום רפואה, ומכאן שאסור לרוץ או ללכת לצורך רפואה. וכן בשו"ע סימן ש"א כתב רמ"א שמותר לטייל בשבת. וכתב על זה במ"ב (סימן ש"א, ס"ק ז') שמותר לטייל אפילו אם כוונתו לרפואה כיוון שלא ניכר שעושה כן לצורך רפואה (והרי זה דומה למאכל בריאים ואכ"מ). אבל אם ניכר מטיולו שעושה כן לצורך רפואה – אסור. והרי הליכה שעושים לצורך התעמלות ניכרת, שהרי זו הליכה מהירה ולכן אסורה. אבל באמת אם ההליכה היא הליכה רגילה – מותר. אך אחר העיון נראה להתיר. בהליכה בריאותית ישנם שלוש בעיות המוזכרות בפוסקים: א. איסור משום רפואה כדלעיל. ב. בסימן ש"א (סעיף א') כתב השו"ע: "אין לרוץ בשבת אא"כ הוא לדבר מצוה כגון לבהכ"נ או כיוצא בו". סיבת האיסור היא, שנאמר "וכבדתו מעשות דרכיך", ודרשו שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול שדרך האדם למהר ולרוץ אחר עסקו ביום חול, ובשבת צריך להיות בנחת. והאיסור הוא אפילו בריבוי הליכה סתם ולאו דווקא בריצה כמו שרואים ברמ"א ובסעיפים שאח"כ. ומזה שגם ההליכה הנ"ל אסורה בשבת. ג. יש בזה עובדין דחול, זילות לשבת. ונראה שאין בעיה באף אחת מן הבעיות הנ"ל: איסור רפואה בשבת: חכמים גזרו על רפואה בשבת משום החשש שישחוק סממנים לצורך רפואה. אך ברפואה שלא שייך בה סממנים, שאין סממנים המועילים לאותו חולי, לא גזרו חז"ל. ורק עובדין דחול יש בהם, אבל משום צער התירו (שו"ע, סימן שכ"ח סעיף מ"ג, ובמג"א שם). ולפי זה שואל הט"ז למה אסרו התעמלות, הרי לא שייך בה סממנים? ועונה הט"ז, שמטרת ההתעמלות היא להזיע כמו שכתוב במפורש ברמב"ם ובשו"ע, ואפשר להזיע ע"י סממנים, וממילא אסור להזיע לרפואה בכל דרך שהיא ואסורה ההתעמלות. היום אין מתעמלים כדי להזיע, רק כדי להרגיש טוב ולהיות בריאים באופן כללי. אין לדבר זה תחליף ע"י סממנים ולכן חוזר הדין של התעמלות לדין המובא בסעיף מ"ג שבדבר שלא שייך בו סממנים מותר לעשות בשבת במקום צער (שו"ת אור לציון ח"ב פרק ל"ו אות י"ב, תשובות והנהגות ח"ג סימן ק"ד, חזון עובדיה ח"ג עמוד שפ"ז). "וכבדתו מעשות דרכיך": בסעיף ג' בסימן ש"א כתב השו"ע שכאשר מגיע אדם לאמת המים, אין לו להיכנס לתוכה מחשש שיסחוט בגדיו הרטובים. לכן יכול לקפוץ מעל אמת המים (אע"פ שזה אסור כמו ריצה), וזה עדיף מללכת הרבה ולהקיף את אמת המים. וכתב ע"ז המ"ב בשם האחרונים שאם א"א לקפוץ מעל האמה, שהיא רחבה, יכול להקיף את האמה כיוון שא"א לו בדרך אחרת. הרי שבאין דרך אחרת לא אסרו הילוך מרובה בשבת, והוא הדין לענייננו. עובדין דחול: ישנם שני סוגים של עובדין דחול: א. פעולות הדומות למלאכה האסורה בשבת, או מלאכות שעלולות להביא לידי איסור מלאכה כזו. ב. פעולות האסורות משום "אווירת שבת". בכלל זה טרחא יתירה ואוושא דמלתא, זילותא דשבת וכד'. (ממשמעות הרמב"ם ודברי הפוסקים במקומות רבים בהלכות שבת. אמנם לדעת הרמב"ם רק הסוג הראשון נחשב "עובדין דחול", אך גם הסוג השני אסור לדעתו, אלא שאינו קורא לו 'עובדין דחול'. ומ"מ הפוסקים קוראים גם לזה עובדין דחול. ולדעת הרמב"ן סוג זה (השני) של עובדין דחול אסור מהתורה משום "שבת שבתון". ואכמ"ל). לענין התעמלות פוסקים רבים הזכירו עובדין דחול. אלא, שעל דברי הגמרא "אין מתעמלין" כתב הרמב"ם פירוש, שדורס על הגוף, כדי שייגע ויזיע, והביאו השו"ע. כלומר, לדעת הרמב"ם והשו"ע, האיסור הוא משום רפואה, וכמו שכתבנו לעיל. ומשמע מתוך דברי הרמב"ם שאם אין כוונתו להזיע מותר ואין בזה משום עובדין דחול (ערוה"ש סימן שכ"ח סעיף נ"ב, אור לציון הנ"ל). עוד ראיה. בתחילת סימן ש"א שראינו לעיל, כתב השו"ע שבחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם מותר. ולא כתב שיש בזה עובדין דחול, ומה ההבדל בין זה לבין התעמלות? ע"כ נראה מהנ"ל שאין בזה עובדין דחול. אלא שבכל זאת ההגיון נראה שיש עובדין דחול בריצה וכד'. נתאר לעצמנו ריצת מרתון בשבת. כל הישוב מגיע במכנסיים קצרים, גופיות, ורצים כולם לעבר קו הסיום. זו לא אווירת שבת שנתאר לעצמנו. לכן נראה, שהרמב"ם מתכוון שבביתו של אדם ולא בפרהסיא אין עובדין דחול ומותרת ההתעמלות, אבל בחוץ יש אוושא דמלתא (המולה) וזילות לשבת, לכן יהיה אסור. ומסימן ש"א שם כתוב שמותר לבחורים לרוץ, וריצה הרי א"א בבית, גם כן לא קשה. שם מדובר במשחק שרצים בו, ובזה לא נראה לי נפגעת אווירת השבת מכיוון שזה משחק. לכן נראה לי שריצה אסורה בשבת משום עובדין דחול. לגבי הליכה בשבת (מהירה, שניכרת שהיא לצורך רפואה), נראה לי שאין בה עובדין דחול כיוון שיש בה פחות אוושא דמלתא. אבל אם הולכים בבגדי חול, בזה עצמו יש זילות לשבת ואסור. אבל בבגדי שבת יש לומר שמותר. יש להעיר, שיש מהפוסקים שכתבו שמותר אפילו לרוץ לצורך שמירה על הכושר הגופני, ולדעתם ודאי אין עובדין דחול (אור לציון הנ"ל, הרב עובדיה יוסף הנ"ל). מסקנה: לדעתי מותר ללכת בשבת לצורך בריאות אף כשמדובר בהליכה מהירה הניכרת שהיא לצורך בריאות. אמנם, זה לא מוסכם על כל הפוסקים. אבל במקרה דנן נראה שוודאי מותר. השואל ציין שהדבר נוגע לבריאותו, ונראה שהוא חש קצת ברע ויש צער אם אינו עושה הליכה בשבת. במקרה כזה כתב המג"א (שכ"ח, מ"ג) שלא גזרו חז"ל משום עובדין דחול, ואם אין לחוש לגזירת סממנים, מותר הדבר בשבת. לכן לסיכום, מותר לעשות הליכה בשבת. בברכה, הרב שלמה בורנשטין