אמש נכחתי בתפילת ערבית בבית אבלים. שליח הציבור עמד להתפלל הצד ספה שעליה ישבו נשים. כאשר הוא הגיע לתפילת העמידה הוא אמר: "אין להתפלל מול תמונה, צלם ואישה. לכן אני מבקש מכל הנשים שיושבות על הספה לעבור לחלק אחר של הדירה". האם הוא נהג בדין? האם יש אסמכתא לנוהג זה?

אכן הוא צודק מפני שאין להתפלל מול שום דבר שעלול להסיח את דעתו, בפרט שנשים אלו יכולות לדבר ביניהם ולהפריע, וכמובן אם הן לבושות שלא בצניעות אסור בודאי להתפלל כנגדן. אך אולי הדרך שזה נעשה לא הולמת: א. מפני שאין מסיחין בין ברכות ק"ש לשמו"ע. ב. היה צריך לפני התפלה בלי שאנשים ירגישו לבקש מאחת הנשים לומר לחברותיה לעבור מקום בצורה כזאת שלא ייעלבו (כי באמת לא כולן יודעות שזה בעיה), ולא באמצע התפילה לפני כולם "לגרש" אותם, כביכול אנו אומרים להן אינכם רצויות פה. מקורות: שו"ע סימן צ, סעיף כ"ג, ושם במשנב"ר. סימן ע"ה (וה"ה לשמו"ע). סימן ק"ב סעיף א'. פניני הלכה פ"ג. אשי ישראל (מקום התפלה). ירבו השמחות בישראל הרב רואי מרגלית.