האם אפשר להוציא מים מבריכה עם ספל כדי להישתמש בו לנטילת ידיים, או האם זה נקרא מים שנעשה בה מלאכה? ואם כן, האם מותר ליטול הידיים לתוך הבריכה? בכבוד רב

לשואל, שלום! מי הבריכה כשרים לנטילת ידיים, אך יש המחמירים בזה, ואם ניתן בקלות למצוא מים אחרים מן הראוי לעשות זאת. ניתן ליטול לתוך הבריכה. הרחבה: יש לברר האם מי הבריכה עשויים בכלל להיפסל לנטילת ידיים מחמת מלאכה, ואם כן - האם הרחיצה בהם נחשבת "מלאכה" לעניין זה. 1. פסול מים לנטילת ידיים מחמת שנעשתה בהם מלאכה נאמר רק על מים שאובים, ולא על מי מקווה ומעיין הכשרים לטבילה (שו"ע או"ח סי' קס ס"ה). אין זה משנה מתי נעשתה בהם המלאכה, האם בהיותם מחוברים לקרקע או שאובים, אלא אם נשאבו ונפסלו מטבילה - אפילו אם חזרו ושפכום על גבי הקרקע ועשו בהם מלאכה בהיותם בקרקע הרי הם פסולים (משנ"ב שם ס"ק כד). 2. בדרך כלל מקובל להחשיב את מי הבריכה כמים שאובים, הפסולים לטבילה במקווה, בגלל המעבר בכלים שונים במערכת המים הארצית או העירונית. ברם, לגבי נטילת ידים מקילים להכשיר לטבילת ידיים גם מים שאובים, אם נעשתה בהם "המשכה" ויש בהם ארבעים סאה, כלומר, אם לאחר שהיו בכלי והפכו לשאובים שבו והעבירו אותם על גבי הקרקע או בצינור שאיננו כלי קיבול, באורך לפחות שלושה טפחים, אל מקום כינוסם (שו"ע סי' קנט ס"ז ומ"ב ס"ק מ-מב). לאור קולא זו, מסתבר שהמים שנשפכו אל הבריכה מצינור ארוך נחשבים לעניין נטילת ידיים כמי מקווה, שניתן להטביל בהם את הידיים וגם אינם נפסלים במלאכה. 3. על מנת שניתן יהיה להטביל בהם את הידיים נצרך תנאי נוסף, והוא שהמים יהיו מכונסים ולא "זוחלין" (מ"ב שם סקמ"ב). בבריכה שיש בה פילטרים שמסננים את המים, ולשם כך מוציאים את המים מהבריכה ומחזירים אותם, יש אומרים שהמים נעשים "זוחלין", ואינם כשרים לטבילת ידיים (זה תלוי במחלוקת הלכתית על גדר זחילה וגם בפרטים שונים לגבי מיקומו של הפילטר, עיין 'טהרת הבית' ח"ג עמ' שלו-שלז, וב'קונטרס מקוה עם פילטר' בתוך הספר 'מקוה מים' מאת הרב ירמיה כץ, ח"א עמ' סח-פד, ואכמ"ל). 4. בהנחה שאכן המים "זוחלין", ופסולים לטבילת ידיים, יש לדון האם הם נפסלים מחמת מלאכה גם לנטילת ידיים בכלי? או שמא פסול המלאכה נאמר רק במים שמוגדרים כ"שאובים", ולא בכל מים הפסולים לטבילה, ומאחר שמי הבריכה אינם "שאובים" (כי נעשתה בהם "המשכה", המועילה לעניין טבילת ידיים, כאמור) אינם נפסלים במלאכה? ב'פסקי תשובות' (סי' קס הערה 114) כתב, ללא ציון מקור, שמים זוחלים נפסלים במלאכה, ולכן אין ליטול ידיים ממי הבריכה (עכ"פ כשיש מים אחרים, עיין שם), מפני שהרחיצה היא מלאכה, כדלקמן. אך הדברים אינם ברורים: ב'עצי אלמוגים' (סי' קס סק"י) דייק מהרמב"ם (הל' ברכות פ"ו ה"ח) והבית יוסף והעולת תמיד שכל מים שאינם שאובים, גם אם אינם כשרים לטבילה, אינם נפסלים במלאכה. הוא לא מזכיר במפורש את הזוחלין כדוגמה, אלא דן במי גשמים פחות מארבעים סאה, שאי אפשר לטבול בהם אך לדעתו אינם נפסלים במלאכה, ונראה שלדעתו הוא הדין בזוחלין [בעצי אלמוגים שם תלה זאת בשאלה האם המים מטהרים בהשקה, ולגבי זוחלין מצינו מחלוקת האם הם מטהרים בהשקה, עיין שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קמה. אלא שבתורת חיים (סופר, סי' קס סקי"ג) חלק על העצי אלמוגים לגבי פחות מארבעים סאה, ואולי דעתו כך גם לגבי זוחלין]. 5. בחזון איש (או"ח סי' כב סק"ז) מוכח שסבר שזוחלין אינם נפסלים במלאכה, שכן כתב: "שאין עשיית מלאכה פוסל אלא במים תלושין, אבל מים מחוברים אינם נעשין שופכין לעולם, ודבר זה מוכרח, דאם לא כן יפסלו כל הנהרות כשמדיח בהן". מלשונו עולה שזוחלים אינם נפסלים, והדבר גם מוכרח מראייתו, שהרי הנהרות בעונות מסוימות של השנה, כאשר מי הגשמים שבהם מרובים על הנביעה ממעיינות, נחשבים כמקווה של מים זוחלים ופסולים לטבילה (עיין יו"ד סי' רא ס"ב), ולא שמענו איסור על נטילת ידיים מהם מפני שרוחצים בהם. אם כן על כרחנו לדעת החזו"א מלאכה לא פוסלת בזוחלין. אך הראיה היא רק על דעת החזו"א עצמו, ואת עצם ההיתר להשתמש לנטילה במי הנהרות ניתן להסביר באופן אחר, שהמים שהשתמש בהם בטלים במיעוטם, ראה להלן סעיף 7. גם יש לדון מצד "אין אדם אוסר דבר שאינו שלו", עיין ברכי יוסף סי' קס סק"ד, ואכמ"ל, ועיין בעבודה זרה מז ע"א: "מים של רבים אין נאסרין" (ובבריכה נימוק זה אינו עילה להתיר, מפני שבעלי הבריכה מזמינים את הציבור להשתמש בה). 6. האם הרחיצה עצמה נחשבת כמלאכה? אם היה מדובר על רחיצה מלכלוך ממשי - ודאי זוהי מלאכה (עיין סי' קס ס"ב ומ"ב סקי"ח, וזוהי הדעה המקובלת באחרונים; אך עיין חזון איש ידים סי' ה סקט"ז, שלדעת ספר התרומה כל שימוש לגוף האדם עצמו אינו בגדר "מלאכה"). כאשר מדובר על כניסה למים רק כדי להתקרר, הסתפק הפרי מגדים האם זוהי מלאכה (משבצות זהב שם סק"ד, לגבי הכנסת הידיים כדי לקררם), ומצד זה מסתבר להחמיר, בפרט במקרה שאנו דנים בו שהמים נעשו בלתי ראויים לשתיית אדם (שו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' נא אות ב-ג). אמנם מים כשרים לנטילה אפילו כשאינם מתאימים לשתייה, אם לפחות ראויים לשתיית כלב (שו"ע שם ס"ט), אבל כאשר נעשה בהם שימוש כלשהו שגרם להיותם לא ראויים לשתיית אדם הרי זו "מלאכה". 7. מאחר שהרחיצה היא "מלאכה", לכאורה די ברחיצת אדם אחד לפסול את כל מי הבריכה, כפי שעולה משו"ע הרב (סי' קס ס"ו), שניקוי ידיים בדלי מחשיב את כל הדלי כמים שנעשו בהם מלאכה, והסביר דבריו בשו"ת הר צבי (ח"א סי' פח), שלא שייך כאן ביטול ברוב או אפילו בששים, מפני שכל המים נחשבים כיחידה אחת ונעשתה מלאכה בכולם (אלא אם כן המלאכה נעשתה במים נפרדים ואחר כך שפכום אל המים הללו, אז יש ביטול ברוב - מג"א סי' קס סק"ז). אמנם בהר צבי שם פקפק בדין זה, על פי התרומת הדשן סי' רס שכתב ששתיית מקצת המים, אפילו אם היא מלאכה, אינה מחשיבה את שאר המים כנעשתה בהם מלאכה. אף ציין לשער הציון (סי' קס סק"כ) שמשמע ממנו שבכלי גדול יש להבחין בין המים שסייעו למלאכה לבין המים שלא סייעו. יתכן שיש לחלק: כאשר בעל המים ייעד את כולם לשימוש מסוים, כגון בנדון זה, די בכך שנעשתה מלאכה במקצתם כדי לפסול את כולם, אך כאשר לא ייעדו את כולם למלאכה לא נפסלו אלא המים שסייעו במלאכה, ואולי התרומת הדשן דיבר בכגון דא (ועיין ר"ש בפרה פ"ט מ"ג ובחזו"א פרה סי' ז סקי"ד). לפי זה מובן מפני מה בנהרות השימוש המועט אינו פוסל, כדלעיל סעיף 5. 8. סיכום הדברים: מעיקר הדין מותר ליטול ידיים ממי הבריכה. אמנם עצם הרחיצה נחשבת כמלאכה, לדעת רוב הפוסקים, ומסתבר גם שרחיצת אדם אחד מספיקה להחשיב את כל המים כנעשתה בהם מלאכה, מפני שבעלי הבריכה מייעדים לכך את כל המים. ברם, מסתבר שמים אלו המחוברים לקרקע נחשבים כעין מי מקווה, לעניין הלכות נטילת ידיים, ואפילו אם הם "זוחלין". קל וחומר הדברים בנדון זה, שיש ספק האם הפילטר מחשיב את המים כ"זוחלין". ומצאתי (בספר 'שלהי דקייטא' סי' עח ס"ה) בשם הרב נויבירט זצ"ל שהתיר בפשטות ליטול ידיים ממי בריכת שחייה. 9. אעפ"כ כתבתי שכאשר הדבר מתאפשר בנוחות עדיף ליטול ממים אחרים, מפני שיש צד מסוים שאלו מים שנעשתה בהם מלאכה, כדעת ה'פסקי תשובות', ולכתחילה יש להחמיר גם בספק מים שנעשתה בהם מלאכה כאשר הדבר אפשרי, עיין סי' קס סי"א ומשנ"ב ס"ק נא ושער הציון ס"ק מט. 10. מותר לשפוך את מי הנטילה לתוך הבריכה, מפני שאין שום איסור שימוש במים אלו (בניגוד למים שנוטלים בהם את הידיים בשחרית), עיין ברמ"א סי' קסב ס"י בהשוואה לשו"ע סי' ד ס"ט, ובפסקי תשובות בסי' קסב סי"ז (ואמנם המליץ שלא לשתות אותם, אך מי הבריכה בלאו הכי אינם משמשים לשתייה).