שלום כבוד הרב, אני מתחזק לאט לאט וחוזר בתשובה, ואוהב מאוד להתקרב לבורא עולם ולקיים את המצוות וללמוד תורה. לפעמים אני מוצא דברים בתורה שמפתיעים אותי ולא כל כך מובנים. למשל בפרשת השבוע, בני ישראל מתבקשים להרוג כל הזכר בטף של המדיינים. איך תורה שהיא כל כך מוסרית מצווה לרצוח ילדים חפים מפשע? ובמיוחד עם ישראל שסבלו מגזירה דומה במצריים, איך הם מצווים לעשות אותו דבר מחריד לעם אחר? העניין הזה מפריע לי מאוד. אשמח אם כבוד הרב יוכל לבאר לי את העניין ואלי להסביר לי אותו. ובנוסף, לתת לי עצה איך לא לתת לדברים כאלה לערער לי את האמונה. תודה רבה מראש,

בס"ד שלום רב. שמחתי לקבל את מכתבך ומאוד התרגשתי לראות שאתה נמצא בתהליך כל כך נפלא, תהליך של התקדמות, התקרבות לאבינו שבשמים. זה ממש נפלא. אברך אותך שתזכה להמון הצלחה בהמשך הדרך, לשמחה גדולה ולחיים מלאים ברוחניות נפלאה. מאוד טבעי שאדם שלומד את התורה יפגש עם דברים שקשה לו להבין אותם. הדבר נובע מכך שהתורה היא דבר ה' אלינו, וכבר נאמר שגבהו מחשבות ה' ממחשבתנו. ה' יתברך ענק שבענקים, ואנו הקטנים מנסים להבין את ה' בקטנות שלנו, וזה מאוד לא פשוט. המון דברים אנחנו יכולים להגיע לרמה מסויימת של הבנה, וכל החיים נמשיך להתבונן בדברים, לשאול שאלות ולקבל תשובות, וכך להמשיך ולהתקדם. אנו לא מפחדים משאלות, אלא יודעים ששאלה טובה היא כלי חשוב להתקדמות, להתעלות. שאלות הן הזדמנות להיפתח בפני עולם חדש, עשיר יותר ומקדם יותר. לכן, כל שאלה שתרצה תוכל לשאול, ואל תיבהל מה"נזק" של השאלות, אלא דע להפוך אותן להתקדמות ולבניה. ברשותך אשתמש בשאלה שלך לדוגמא לדברים שכתבתי בתחילת דברי. אנו ניגשים אל התורה עם ההשקפה שלנו, עם המוסריות שלנו, וכאשר אנו פוגשים דברים אחרים, החוש המוסרי שלנו "קופץ" ודורש משהו אחר. בשלב הראשון צריך לדעת שהפגישה הזו היא חשובה, היא באה להוביל אותנו לרמה אחרת מזו שאנו נמצאים היום. אנו צריכים לסגל לנו את מידת הענווה, לזכור את המקום שלנו ולא לתת לשאלות להגיע למקום של ביקורת ואי הסכמה, אלא כתלמיד השואל את רבו ומנסה להבין "רבי תורה היא וללמוד אני צריך". הרצון להבין הוא רצון נפלא, וחשוב לשמור אותו כך. בשלב השני חשוב לבחון מניין נובעת השאלה שלנו. השאלה הזו נובעת מחוש טבעי של מוסריות שלנו, של רחמנות, אך אנו באמת צריכים לבחון האם רחמנות זו מתוקנת, בריאה, נכונה, או נובעת מרגישות יתר שלנו. כדי לחדד את הדברים נחזור אל האירוע. מדובר בפרשיה זו שאתה מזכיר על עם שבוחר להילחם עם עם ישראל, שבוחר להשקיע את כולו כנגד דבר ה' בעולם. הוא מוסר את כולו למאבק נגד ה'. הילדים מחונכים בו להתנגד לעם ישראל, להילחם על כך שהרע ישאר בעולם. דרך זו מזיקה לכל העולם, לא נותנת לו להגיע אל התיקון שלו. חשוב לזכור שהמדיינים הפקירו את הבנות שלהם לזנות עם עם ישראל, רק כדי להחטיא את עם ה' ולהעבירו מן העולם. וכי יש מוסריות גרועה מזו? וכי יש רשעות גדולה מזו? מצב זה מעיד על ריקבון נורא שצריך לתקן אותו, שצריך לבנות את כל המציאות הזו מחדש. כל עוד לא ישנו את המצב, הרשעות הזו תמשיך, תמשיך ותשפיע על העולם. אנו לא מוכנים לתת לרע הזה את המקום שלו, אנו רוצים עולם מתוקן, עולם שלם, עולם שבו ההורים מחנכים את הילדים שלהם לחסד ולנתינה, לטוב אמיתי ושלם, לא לזנות ולפגיעה בכל ערכי הקדושה בעולם. במצב זה העם המדייני חייב לעבור ניתוח כואב מאוד, חייב להשתנות. ולכן עם כל הכאב אנו מבינים שאסור לנו להשאיר את המחלה הממארת הזו בעולם, אלא חייבים לעשות את הניתוח הכואב הזה. כגישה כללית ודאי שאנו ראשוני המתנגדים לפגיעה בילדים ובמבוגרים, בכולם, אנו רוצים לתת ולעזור, לתמוך ולקדם, וכל עוד יש את האפשרות לכך, אנו נעשה הכל לכך. אך כאשר אין ברירה, חשוב לדעת שרחמנות שתכבול את מה שצריך לעשות היא נזק גדול בנו. אנו צריכים לנתב נכון את הרגשות שלנו, לנתב נכון את המוסריות שלנו שתהיה באמת מוסריות מתוקנת, לא כזו שנובעת מרגישות ומחולשה נפשית אלא לכזו שבנויה על אמת גדולה שהתורה מרימה אותנו אליה. ידידי, אפשר להרחיב עוד המון על הדברים, אך נראה לי שהנקודה ברורה, ואם תרצה עוד הרחבה אשמח להרחיב עוד. אל תחשוש משאלות, ככל שתראה ששאלות מקדמות אותך, החשש מהנזק של השאלות יעלם באופן טבעי. אשמח להיות בקשר ולעזור בכל מה שאוכל, בתשובות, בהכוונה, בחיבור לרבנים שיוכלו ללוות אותך, וממש בכל מה שאוכל. תרגיש חופשי לפנות ולבקש, שבשביל זה אני כאן. בברכה הרב יצחק גרינבלט.