1.חגגנו לביתנו בת מצווה בבית טיול משפחה ועוד. חלק מהאורחים הביאו לה מזומן או שיק .היא טוענת שהיא קבלה את זה ולכן זה שלה. האם אנו רשאים לקחת כספים אלה מידיה ? 2. כ"כ קיבלה זיכוי לחנות מגנוליה לבחור תכשיט, ואחרי שבוע השתמשה בזיכוי למתנה לבת מצווה של חברה. האם אנו צריכים להחזיר לה כסף בשווי הזיכוי? 3.מצאנו שתי חבילות עוגיות אחרי התנור גומחה ויתכן שהם שם מפסח. האם מותר לאכול מהם?

שאלה זו היא שאלה מורכבת שיש בה שני מבטים. מבט חינוכי ומבט הלכתי שכמובן אינם סותרים זה את זה. לעניות דעתי, במקרה המתואר בשאלה, המבט ההלכתי הוא מבט שאנו נגיע אליו רק בנקודות ה"אין מוצא" של המבט החינוכי. מבט הלכתי נותן לנו את גבולות הגזרה הקיצוניים מכל צד ואילו המבט החינוכי צריך לנוע בתוך הציר עצמו. חז"ל אמרו (בבא מציעא ל:) "לא חרבה ירושלים. אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא עבדו (עשו= בארמית) לפנים משורת הדין. במערכת היחסים החינוכית שלנו עם ילדינו אנו צריכים להזהר שלא להעמיד אותה באופן קבוע על ה"דין" וה"מגיע לי" כי אז אנו יוצאים מגדר החינוך שפועל על הרצון ועוברים להילוך של כפיה. לכן, אם אני הייתי מגיע למצב כזה כפי שמתואר במציאות הייתי חושב שכדאי לערוך חשיבה של ההורים, בתחום של חינוך הילדים וגידולם. אופן כזה של התנהלות יכול לפעמים לתת חיווי לכך שצריך לעשות שינוי בחוויה החינוכית שבבית. 1.מתנה שניתנת לגדול (מעל גיל בת/בר מצוה) הרי היא שייכת לילד (שולחן ערוך חושן משפט סימן ר"ע סעיף ב רמ"א שם) אלא אם כן הנותנים אמרו בפרוש שזה ניתן להוריו לכיסוי הוצאות השמחה וכדו'. 2.לא מצאתי מקור לכך שההורים מחוייבים בדין לתת לילד מתנות שיתן לחבריו (כמובן שזה על פי מידת "הדין" כפי שבארתי בהקדמה) 3.אם ביטלתם את החמץ נראה שמותר, יש לזה דין של חמץ שנפלה עליו מפולת. מאידך גם מכירת החמץ יכולה להועיל, ובנוסף זה ספק.