שלום. 1. האם כשחתכו בצל בסכין בשרי ואח"כ הניחו את הסכין על משטח (שיש או על הצלחת לדוגמא), ולא שטפו את הסכין. האם הטעם עובר בין הבצל והמשטח? 2. האם יש חשש העברת טעם, אם נשאר הריח של דבר חריף? לדוגמא על הידיים (הידיים לא שטופות אחרי הנגיעה בבצל חתוך נגעו במאכל אחר). או לדוגמא, היה לי פעם מקרה שהנחתי את הבצל חתוך לשתיים (אומנם עם הקליפה ורק הצד שעם הקליפה נגע בתחתית של הקופסה) בתוך קופסה ולמחרת ראיתי שהריח נשאר באותה קופסה. תודה.

בס"ד א. טעם אינו יכול לעבור מכלי לכלי ע"י מגע, אפילו בדבר חריף. רק ע"י חום ולחות הטעם יכול לעבור. וגם כתבו אחרונים שדבר חריף אמנם פולט טעם שבח אפילו לאחר 24 שעות, אבל אינו מבליע חזרה לתוך הכלי את הטעם (עיין בספר "דבר חריף"). לכן בוודאי שהכל מותר בין אם הנחת את הסכין על המשטח, ובין אם הנחת את הבצל על המשטח. הערה: כתבת שהסכין בשרית, אבל רוב הסכינים, בייחוד אלו שחותכים איתם ירקות הם פרווה ולא בשריים. סכין אינה בשרית בגלל שהייתה במגירה בשרית, אלא רק אם שמו אותה בכלי ראשון בשרי. ואם הסכין פרווה, בוודאי שהשאלה אינה מתחילה. ב. לא פרטת מה הבעיה. אני מבין שמדובר שחתכת את הבצל החי (בצל שטוגן או בושל אינו נחשב דבר חריף) בסכין בשרית (בשרית באמת כדלעיל), ואח"כ הנחת בתוך קופסה פרווה או חלבית ואת שואלת מה דין הקופסה. ראשית, פוסקת הגמרא שריחא לאו מילתא היא, כלומר אין להתייחס אליו כדבר ממשי שיכול לאסור משהו. ואמנם בדבר חריף מחמירים בכך, אבל רק כשאפו בתנור דבר חריף ליד דבר איסור ואע"פ שאין אדים אלא רק ריח - אסור. אבל במקרה שציירת אין איסור. מלבד זאת כתבתי בשאלה א' שדבר חריף אמנם מקבל טעם לשבח אפילו מכלי שאינו בן יומו אבל לא מבליע אותו לתוך כלי. בברכה, הרב שלמה בורנשטין