אם רש’’י בדף ט עמוד ב’ סובר שעושים פלגינן דיבורא גם בעדות כלפי האח או דוד וכדו’ ואין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אז מה כן נחשב עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה? תודה

שלום ראשית נציין עבור כלל הציבור שיראה את השאלה שמקור הסוגיא הוא במסכת סנהדרין כפי שציינת בדף ט' עמ' ב'. ישנם מספר הסברים לשאלה זו. אני אביא את דברי הראב"ד המובאים ברא"ש במסכת מכות (פרק א' אות י"ג). הראב"ד מסביר: "שכל עדות שבטלה מקצתה מחמת פסול קורבה בטלה כולה ולא פלגינן דבורא...והא דאמר אדם קרוב אצל עצמו ואין משים עצמו רשע היינו דוקא כשמעיד על עצמו שאין זה עדות כלל אלא כמי שאינו דמי שאין אדם נקרא לעצמו עד פסול כדי שנאמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה..." הראב"ד מחלק בין עדות שבה העדים קרובים לאחד מבעלי הדין או פסולים בעדות זו אומרים עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ולא אומרים פלגינן. משא"כ בפלוני רבעני לרצוני סיבת הפסול היא שהעד מעיד על עצמו, לעדות העד על עצמו אין שם עדות כלל, ובזה שייך לומר פלגינן דיבורא, משא"כ בקרוב שהעיד על ההלואה דברי העד נחשבים כעדות אך כעדות פסולה שבזה אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. יום טוב