1. מתי מברכים על אדם שלא ראיתי אותו במשך זמן ממושך?, במשך חודש, חצי שנה, שנה והאם בשם ומלכות ומתי? והאם זה רק אם אני שמח לראות אותו? האם זה גם על מישהו שאני קצת מכיר? 2. אם אכלתי עכשיו מזונות ועכשיו הביאו לי משהו שהוא בתוך הסעודה ואני ספק אם זה שהכל או מזונות ובכל ספק כזה הדין הוא לברך שהכל ולפטור הכל אבל פה אם על הצד שהוא מזונות אז אני בכלל לא צריך לברך כי אכלתי כבר מזונות בארוחה ובכל ספק האם לברך או לא לברך הדין הוא ספק ברכות להקל אז לברך שהכל או לא לברך כלום? אפשר תשובה בהרחבה? תודה

שלום וברכה 1.הרואה אדם ששמח לראותו מאוד כגון שרואה את בנו שלא ראהו מס' שנים או את חבירו האהוב ששב משדה המלחמה-יש לו לברך שהחיינו אם לא ראהו 30 יום. [הליכות שלמה ובהערות שם]. אם הוא חבירו האהוב עליו מאוד אך לא ניכר אם מברך עליו מחמת אהבתו אותו או מחמת נימוס וחנופה- יש אומרים שכיון שמרגיש שמחה גדולה בראייתו אזי יש לברך עליו 'שהחיינו' אם לא ראהו 30 יום, או ברכת 'מחיה המתים' אם לא ראהו יב חודש [חזו''ע] ולא ידע מה שלומו כלל [ברכי יוסף]. אך יש שנהגו לא לברך ע''כ אלא לברך 'שהחיינו' על פרי או בגד חדש ולצאת בכך ידי חובת הברכה [הליכות שלמה]. 2.ראשית יש לדעת שההלכה לברך שהכל בעת ספק ברכות נאמרה על אדם שלמד הלכות ברכות כדת וכדין והוא עתה מסופק על ברכת מאכל מסוים או שא''א לברר מאיזה מין הוא או שהפוסקים עצמם הסתפקו בברכתו ואין אפשרות להכריע [רמ''א רב,יח ומשנ''ב רב ,פד /וזאת הברכה תחילת פ''י]. כשיש מאכל שברכתו ודאית ומאכל נוסף שיש ספק אם ברכתו זהה או אחרת-דנו בכך הפוסקים: הרב פעלים פסק לברך קודם על המאכל המסופק [במקרה שלו-הסוכר היה מסופק אם שהכל או עץ ומדין ספק ברכות מברכים עליו שהכל] ואח''כ על המאכל הברור [במקרה שלו-עץ. במקרה שלנו-מזונות]. אמנם אם ברך קודם על הדבר הודאי [כמו במקרה שלנו], עדיין יכול לברך על הדבר המסופק [במקרה שלנו ושלו-שהכל] כי מסתמא לא כוון לצאת ידי חובה. [הפס''ת מוסיף שלכתחילה יכוון מפורש לא לצאת ידי חובת ברכת הספק] . אפשרות טובה יותר היא לברך 'שהכל' על מאכל שברכתו בוודאי שהכל ובזה לפטור את המאכל המסופק. לעומתו הגרע''י סובר שיש לברך על הפרי הודאי ולכוון בפירוש לא לפטור את הספק ואז יוכל לברך על הספק כפי שמברך עליו מחמת ספק [במקרה שלנו-שהכל]. אם ברך על הודאי אך לא כוון כך-לא יברך כלל על הספק אלא רק בהרהור. לפי''ז במקרה שלך שברכת קודם מזונות על המאכל הודאי ולא התכוונת מפורשות לגבי יציאת ידי חובת ברכת הדבר המסופק-יש אומרים שאתה יכול לברך שהכל על הדבר המסופק [רב פעלים וכן משמע מהפס''ת]. לעומתם יש האומר שאפשר לברך בהרהור בלבד [הגרע''י החושש לחולקים על הפמ''ג]. למעשה כדאי לברך 'שהכל' על מאכל אחר שברכתו בוודאי היא שהכל ובזה לפטור את המאכל המסופק. מקורות והרחבה ל1. הרואה אדם שחביב עליו מאוד והוא שמח בראייתו-מברך 'שהחיינו' בשם ומלכות אם לא ראהו לפחות שלושים יום [ברכות נח. ובתוס' שם /טור ושו''ע רכה,א] . לא משנה אם אותו אדם הוא זכר או נקבה [שו''ת הרשב''א החדשות מכת''י סימן טז] או קרוב משפחה או רב [ברכי יוסף רכה,א] או חבר.[חזו''ע ברכות עמ' תכד]. אם רואהו אחר יב חודש, מברך בשם ומלכות 'מחיה המתים' [ברכות נח. /רמב''ם הלכות ברכות י,ב / שו''ע רכה,א /חזו''ע ברכות עמ' תכה]. עיין במהרש''א לביאור העניין. עוד עיין בהליכות שלמה פ''כג,יב בהערות שם. הברכי יוסף רכה,ג לעניין ברכת מחיה המתים פסק שיש לברך רק אם לא ידע כלל מה שלומו. המשנ''ב רכה,ב ושבט הלוי ח''ה,כד פסקו כן אף לעניין ברכת שהחיינו לאחר ל' יום שיש לברך רק אם לא ידע מה שלומו כלל [משום ספק ברכות להקל]. אמנם בדבר הלכה [הערה 53 על הליכות שלמה פ''כג,יב] ציין שזו ט''ס במשנ''ב וי''ל שדבריו מוסבים רק על ברכת מחיה המתים ולא על שהחיינו. יש פוסקים שכתבו לא לברך בשם ומלכות: כך כתב הפנים מאירות ח''א סימן סו לגבי ברכת מחיה המתים שיש לאומרה ללא שם ומלכות כי היא נתקנה בתפילת שמונה עשרה ללא מלכות. וכן כתב הבן איש חי עקב אות יד שנהגו לא לברך בשם ומלכות את ברכת 'שהחיינו' על חבר. וכן כתב בהליכות שלמה פ''כג,יב שנהגו היום לא לברך משום שייתכן ואינו שמח באמת בראייתו ובכ''ז חפץ לברך משום הנימוס או משום חנופה. אמנם מציין שבמקרים ברורים שיש שמחה גדולה כן יברך. דוגמאות לדבר: כשרואה את חבירו הקרוב לו מאוד השב משדה המלחמה וכדומה שיברך ויודה על שראהו חי [דבר הלכה-בהערות בהליכות שלמה שם הערה יז]. וכן כשרואה את בנו אחר מס' שנים ושמח בראייתו וכך עשה מעשה הגרי''מ חרל''פ זצ''ל [ארחות הלכה-בהערות שם הערה 53]. הגרשז''א עצמו היה מברך שהחיינו על פרי חדש ויצא בזה ידי חובת הברכה כשהיה רואה את ילדיו אחר זמן רב [ארחות הלכה-בהערות שם הערה 53]. עוד עיין בפסקי תשובות רכה,ב. ל2. מגישים לפני אדם פירות שברכתם 'עץ' ומאכל שיש בו מחלוקת אם ברכתו 'שהכל' או 'עץ' ומברכים עליו בפועל 'שהכל' מדין ספק ברכות- רב פעלים ח''ב ,כז פסק שיש להקדים ולברך על הפירות המסופקים ואח''כ על הפירות הוודאיים 'עץ'. אך אם בירך קודם על הודאי, יכול לברך על הספק 'שהכל', כי מסתמא לא היה בדעתו לפטור את הספק. אמנם עדיף לברך 'שהכל' על מאכל שזו בוודאי ברכתו ולפטור את המאכל המסופק. וזה לשונו הזהב של בעל רב פעלים: 'על הסוכר היוצא מן הקנים ודאי צריך לברך שהכל, וכמ"ש מרן ז"ל בסי' ר"ב סעי' ט"ו, ואף על פי שיש סוברים לברך עליו פרי העץ, משום ספק ברכות צריך לברך שהכל, מיהו נסתפקנו היכא דהביאו לפניו פרי מפירות העץ, דודאי עץ, והביאו ג"כ מיני מתיקה, עשויים מן סוכר הנז', אי מצי לברך בפה"ע על הפרי, ואח"כ יברך על הסוכר, או"ד דלא אריך למעבד כן, מפני דלפ"ד הפוסקים דס"ל ברכת הסוכר היא בפה"ע , הרי נפטר הסוכר בברכת אותו פרי, ואיך יברך עליו פעם שנית שהכל, או"ד לא אכפת לנו בזה, יורינו ושכמ"ה. תשובה. דבר זה מפורש בספר אלי' רבא ז"ל בסי' ר"ב סע"ק כ', שכתב טוב שיברך בתחלה אסוכר, ואח"כ על הפרי ע"ש, והרב פרי מגדים בפתיחה להלכות ברכות דף י"ב ע"א כתב, אם יש לפניו פרי העץ ודבר שיש בו ספק, אם הוא פה"ע או פה"א , שיברך תחלה פה"ע על הודאי, ויכוין לפטור את הודאי דוקא, ולא את הספק, ואפשר אפילו בסתמא לא נחית אינש נפשיה מספק, ואח"כ יברך בפה"א על הספק ע"ש, וא"כ לפ"ד הרב פרי מגדים הנז', גם בדין השאלה גבי סוכר יעשה כן. ...על כן נראה להורות כמ"ש הרב אלי' רבא ז"ל להקדים פרי הספק קודם פרי הודאי, אך אם כבר בירך על הודאי קודם פרי הספק יכול לברך על פרי הספק, דאמרינן מסתמא בברכת הודאי דעתו שלא לפטור את הספק, וכמ"ש פרי מגדים, מיהו אם אפשר למצוא מין אחר שברכתו שהכל בודאי, כגון מיני מתיקה העשויים מן קנ"ד, שהוא סוכר העשוי מפרי האדמה שקורין שפנד"ר, או מתוק הנקרא מ'ן סמ'א, שהוא טל היורד מן השמים יברך עליו שהכל ויפטור את זה. ...וכן נמי בענין הסוכ'ר היוצא מן הקנים, די"א ברכתו עץ, וי"א שהכל, ואנחנו מברכים שהכל משום ספק ברכות, שבזה יקדים על הסוכ'ר תחלה שהכל משום ספק ברכות, ואח"כ יברך על פרי העץ, וכמ"ש אלי' רבא ז"ל, ורק אם כבר בירך על פרי העץ תחילה יוכל לברך אח"כ על הסוכ'ר שהכל, וכמ"ש לעיל בס"ד. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר: עיין גם באור לציון ח''ב פ''מו,לז. וכן ב'וזאת הברכה פ''יג עמ' 127 בדוגמא ז לגבי שניצל במעטה דק שספק לגבי ברכתו אם כי למעשה מברכים עליו 'שהכל' ויש לפניו גם פתיתים שברכתם מזונות. הורה לברך תחילה 'שהכל' על השניצל המסופק אם הוא מזונות או שהכל ורק אח''כ לברך מזונות על הפתיתים. וכן עיין שם בעמ' 126 דוגמא ד לגבי פרי וסוכר שיש להקדים ברכת שהכל על הסוכר המסופק. ועיין גם שם בבירור הלכה סימן לא-ב עמ' 292. עיין פס''ת רג,ג שהזכיר את רב פעלים לברך קודם על הספק אך ציין שמנהג העולם להקדים ולברך על הודאי ואח''כ לברך על הספק כי מסתמא אין לו כוונה לפוטרו. בהערה 27 מוסיף שלכתחילה יכוון מפורש לא להוציא ידי חובה את הספק. אמנם דעה אחרת מצאנו בשו"ת יביע אומר חלק ח אורח חיים סימן כו :'...מסקנא דדינא שהאוכל פרי שברכתו ודאית, והפרי השני שנוי במחלוקת הפוסקים, יכוין בברכתו הראשונה על הפרי שברכתו ודאית, ויכוין בפירוש שלא לפטור הפרי המסופק, ואז יוכל לברך עליו, כגון שהביאו לפניו תפוח ובננה, יכוין בברכת בפה"ע על התפוח שלא לפטור הבננה, שיש ספק בברכתה אם בפה"ע או בפה"א, ואז יוכל לברך על הבננה בפה"א, כמו שנוהגים העולם, וכמו שפסק מרן בש"ע (סי' רו ס"א) שפרי שיש בו ספק אם ברכתו בפה"ע או בפה"א, מברכים עליו בפה"א. וכן אם הובאו לפניו תבשיל של ירקות ותפוחי אדמה, שברכתו בפה"א, ואורז מבושל שלא נתמעך, שיש מחלוקת אם ברכתו בפה"א או בורא מיני מזונות, יברך תחלה על הירקות בפה"א ויכוין בפירוש שלא לפטור את האורז, ואז יוכל לברך על האורז בורא מיני מזונות, כמנהגינו תמיד, וכמשמעות דברי מרן הש"ע. אבל אם כבר בירך על הודאי ולא נתכוון בפירוש שלא לפטור את הספק, יש לחוש לדעת החולקים ע"ד הפמ"ג, ויהרהר הברכה בלבו על הספק. והנלע"ד כתבתי'. וכן כתב בחזו''ע ברכות עמ' רעז,ה ובהערה שם. חיים טובים.