אני גרה בישוב בשומרון. אצלנו בישוב יש רק מנין אחד בשבתות ובחגים. בשנים האחרונות הישוב גדל ב"ה וההליכה לבית הכנסת נהייתה רחוקה וקשה. בשנה האחרונה היה נסיון לפתוח מנין נוסף ליד השכונה החדשה אך רב היישוב התנגד לכך בכל תוקף והמנין נסגר. הבעיה מחריפה בימים נוראים כאשר הנשים מעונינות להתפלל במנין ביוה"כ והעליה הקשה לא מאפשרת זאת. וכן, כאשר רוצים להזמין בני משפחה מבוגרים - הדבר נעשה מאוד בעייתי, כל שכן בימים גשומים ובימי שרב. פנינו לועדת דת אך התשובה שקיבלנו היא שכל עוד הרב מסרב לא ידונו על כך. האם יש ענין הלכתי להחלטת הרב, או שמדובר רק בשיקול חברתי? כיצד ניתן לפתור את הבעיה באופן כזה שכבוד רב היישוב לא יפגע?

בעניינים אלו אין הלכות ברורות, הכל לפי המציאות. ולכן הפוסק בהם הוא "המרא דאתרא" - רב המקום. פעמים שיש לחשוש שפיצול המניין יגרום שלבסוף שני המניינים או אחד מהם יתבטל. יתכן שמי שיתרגל לילך לביכ"נ אחד, כאשר יתבטל שם המניין כבר לא יחזור לבית הכנסת השני. לפעמים ההשתתפות של כלל הציבור בתפילה ביחד תורמת לליכוד החברתי של הקהילה הדתית, והדבר תורם לחינוך הילדים, ולקביעת שיעורי תורה. ואם יתפצלו, חברי בית כנסת מסוים כבר לא יגיעו לשיעורי התורה שבבית הכנסת הישן, והנזק המצטבר שיגרם עקב כך מרובה ועולה על צער ההליכה. לכן אין ברירה אלא לקבל את החלטתו של רב המקום. אפשר כמובן לדבר איתו, אבל אחר שיחליט, צריך לקבל את החלטתו. אלו הנושאים הראשונים במעלה שבהם רב המקום צריך להחליט. ויש להזהר מאוד שלא לגרום לעירעור במעמדו. כי גם אם בתחילה נראה שדבר לא יקרה אם מעמדו של הרב יפגע, אין ספק כי במשך הזמן יהיו אנשים מסוימים שפחות יתייעצו איתו, פחות ישתתפו בשיעורי תורה שלו, ובעקבות כך במשך הזמן ירדו הם ומשפחתם ברמתם התורנית. ולכן אמרו חכמים שהפוגע ברב כפוגע בכבוד השכינה. וכבר מסופר במסכת ראש השנה על רבי יהושע שחשב שיום הכיפורים צריך לחול ביום מסוים, ורבן גמליאל פסק אחרת, והוסיף וגזר על רבי יהושע שיבוא אצלו ביום הכיפורים שחל לפי חשבונו של רבי יהושע, להראות לפני הכל שהחלטתו של הנשיא היא הקובעת. לעיתים נדירות מתברר שהרב אינו הגון, אבל על כך יכולים להחליט רק גדולי הדור, וכל זמן שלא היתה החלטה מוסכמת על כך, יש לשמוע לרב. בכבוד רב ובברכת שנה טובה ומתוקה