שאל את הרב

  • הלכה
  • ספרי קודש וגניזה

תמונה של ברכת כהנים

undefined

הרב בניהו שרגא

כ"א תשרי תשע"ו
שאלה
שלום, אני מכין אלבום תמונות באינטרנט ובאחד העמודים אני רוצה לשים תמונה של המילים של ברכת הכהנים (יברכך השם וישמרך...) ומסביבה לשלב תמונות. האם יש מניעה לכך? תודה,
תשובה
שלום וברכה אין לכתוב כך לכתחילה. הטעמים- א. אין לכתוב פסוקים נפרדים משום שהתורה חתומה ניתנה. ב. כמו כן יש חשש שיבואו הפסוקים לידי זלזול כגון בכניסתם לבית הכסא. ניתן לכתוב באחד מהאופנים הבאים: א. כל שתי מילים בשורה נפרדת. [ע''פ השו''ע יו''ד רפג,ג]. ב. מרחק בין כל שתי מילים. [ע''פ הלבוש שם]. הטעם-מותר לכתוב עד שלוש מילים בשורה אחת [שו''ע יו''ד רפג,ג] ובסמיכות [הלבוש שם]. לכן אם כותב יותר אך בשורה נפרדת או לא בסמיכות-אין את הבעיה הראשונה. החשש השני שהפסוקים יבואו לידי זלזול, אינו תקף כאן שכן לא צריך לגנוז רצף של שתי מילים בלבד. אין בהם קדושה. [ע''פ גנזי הקודש ט,ג]. ג. באופן שאין שלוש מילים סמוכות ללא שינוי של הוספת אותיות או החסרתם. כגון 'יברכ' ה' וישמר'. הטעם-אין את החשש הראשון שכן אין זה דומה לספר תורה שבו הקפידו לא לכתוב רק פסוקים בודדים. [תשב''ץ]. אין את החשש השני כאמור לעיל שאין קדושה ולכן א''צ לגנוז רצף של שתי מילים תקינות בלבד. מקורות והרחבה בגמ' מובא שאין כותבים פסוקים כדי לאפשר לתלמיד ללמוד: תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ס עמוד א 'בעא מיניה אביי מרבה: מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה? תיבעי למאן דאמר תורה מגילה מגילה ניתנה, תיבעי למאן דאמר תורה חתומה ניתנה; תיבעי למ"ד תורה מגילה מגילה ניתנה, כיון דמגילה מגילה ניתנה כותבין, או דילמא כיון דאידבק אידבק? תיבעי למ"ד תורה חתומה ניתנה, כיון דחתומה ניתנה אין כותבין, או דילמא כיון דלא אפשר כתבינן? א"ל אין כותבין, ומה טעם? לפי שאין כותבין'. ואכן פסק להחמיר הרמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ז הלכה יד 'מותר לכתוב התורה כל חומש וחומש בפני עצמו ואין בהן קדושת ספר תורה, אבל לא יכתוב מגילה בפני עצמה שיהיה בה פרשיות, ואין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלים עליה חומש מותר, כתב מגילה שלש שלש תיבות בשיטה אחת מותר'. וכך פסק מרן השולחן ערוך יורה דעה הלכות ספר תורה סימן רפג סע' א-ג '...ומותר לכתוב כל התורה חומש חומש בפני עצמו... לא יכתוב מגילה בפני עצמה שיהיו בה פרשיות. ואין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלימה לחומש, מותר. כתב מגילה שלש שלש תיבות בשיטה אחת, מותר'. בטעם הדבר כתב הלבוש יורה דעה סימן רפג סע' ב-ג 'לא יכתוב אדם מגילה בפני עצמה שיהיה בה פרשיות, דקי"ל [גיטין ס ע"א] דתורה חתומה ניתנה כדילפינן מדכתיב [דברים לא, כו] לקוח את ספר התורה הזה וגו', אפילו למאן דאמר מגילה מגילה ניתנה הא לסוף אדביק וכיון דאדבק אדבק. לפיכך לא יכתוב אדם מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלימה לחומש מותר, דאף על גב דתורה חתומה נתנה או מגילה מגילה ולבסוף אדבק, מכל מקום כל חומש הואיל ומילתא באפי נפשיה הוא התירו אף על גב שאינו כל התורה שלימה, משום עת לעשות וגו' דלא אפשר לכל עני שבישראל לכתוב ספר תורה שלימה לבנו. ומותר לכתוב מגילה אחת ג' ג' תיבות בשטה אחת מרוחקים זה מזה, שכיון שיש בה שינוי אינה דומה למגילה מספר תורה ומותרת'. כלומר- אסור לכתוב פסוקים נפרדים מהתורה [כי התורה חתומה נתנה] אלא א''כ דעתו להשלימם לחומש שלם [בכך התירו משום 'עת לעשות לה' ] . כמו כן מותר לכתוב כל ג' מילים בקבוצה בפני עצמה כי יש בכך שינוי מס''ת [וכמו שנימק בערוך השולחן רפג,יב '...אף שאסרנו לכתוב מגילות מ"מ ע"י שינוי מותר כגון שאינו כותב רק ג' תיבות בשיטה וג' בשיטה שתחתיה ואינה נקראת יפה וניכר השינוי מותר']. מוסיפים הרמב''ם, השו''ע והלבוש שאין לרקום פסוקים בטלית מפני החשש שיגיעו לידי זלזול: וזה לשונו של הלבוש שם סע' ד 'אסור לרקם פסוקים לטלית, מפני שהוא מביא פסוקי התורה לידי זלזול, כי הציצית שבטלית אינם אלא תשמישי מצוה ולא תשמישי קדושה, ומותר לבא בטלית מצוייצת לבית הכסא ולבית הטבילה ולהשתמש בו ולכסות בו את הערוה, ואיך יביא פסוקי התורה במקום הטינופת והזלזול. מטעם זה התירו לכתוב פסוקים על המפות של ספר תורה, שהם תשמישי קדושה, ואסור לנהוג בהם קלות'. ומפה לומד הט''ז על כל מקרה שיש חשש לזלזול, שלא לכתוב פסוקים: וכך לשונו בסימן רפג,ג: ' ...ולפי זה בכל מקום שיוכל לבא לידי זלזול איזה פעם לא יכתוב שם פסוק'. גם המג''א הכריע לאסור לכתוב פסוק על דלעת לשם נויי סוכה: וזה לשון המגן אברהם או''ח סוף סימן תרלח 'אותן החוקקים פסוק בסוכות תשבו על הדלעת לא יפה עושים כמ"ש בי"ד סי' רפ"ג בב"י וט"ז'. וכך סובר בעל גנת ורדים חלק אורח חיים כלל ב סימן כה שיש לאסור לכתוב פסוקים על מפות של ס''ת [אמנם הם תשמישי קדושה ואין חשש שיבואו לידי זלזול אך איסור כתיבת פסוקים בעינו עומד אף למקילים שכן אין פה צורך ללמידה]. וכן אוסר כתיבת פסוקים לנויי סוכה ומסכם שאין למנהגים אלו על מה שיסמוכו. וזה לשונו הזהב: 'יש לדקדק על העט"ז שכתב בסי' רפ"ג דין ד' דהיכא דליכא זלזול שרי שכתב וז"ל ומטעם זה התירו לכתוב פסוקים על המפות של ס"ת שהם תשמישי קדושה ואסור לנהוג בהם ביזיון עכ"ל וק' דאע"ג דאין לאסור מטעם זלזול הרי יש לאסור שאין לכתוב פסוקים של תורה והש"ך דין ד' כתב דברי העט"ז ונתעורר בקושיא זו וכתב וז"ל ואף על גב דרי"ו שם כתב עוד טעם לאיסור והיינו משום שאסור לכתוב מן התורה פסוקים כבר נתבאר דיתפשט המנהג להקל בזה עכ"ל וקשה דמה ענין זה לזה הרי לא נהגו להקל אלא משום הכרח דצורך שעה דעת לעשות לה' ומה הכרח וצורך יש לכתוב פסוקים על המפות והש"ך בעצמו כתב לעיל מזה בדין ג' וז"ל דעת הרי"ף ז"ל והמרדכי והאגודה ושאר פוסקים דמותר משום עת לעשות לה' שהרי אין הכל יודעין בעל פה ואין לכל העולם חומשים בב"ה ויבואו לידי ביטול ק"ש ותפל' וכ"כ הב"ח וכתב שכן המנהג פשוט בכל המדינות עכ"ל וכפי זה אין מקום להתיר לכתוב פסוקי תורה אפי' על מפות ס"ת בין בדרך כתיבה בין בדרך חריטה בין בדרך ריקום ויגדל התימה על אותם שכותבין פסוקים דברוך אתה בבואך ופסוקים דבסוכת תשבו ומנהגים הללו אין להם על מה שיסמוכו'. וכן פסק להחמיר הערוך השולחן יורה דעה סימן רפג,יא '...והלכה כהרמב"ם ואין מדפיסין פחות מחומש שלם'. וכך פסק הלכה למעשה בחזו''ע סוכות עמ' צב סע' יח לאסור לכתחילה כתיבת פסוקים על נייר או קלף כגון 'בסוכות תשבו שבעת ימים' כדי לקשט בו את הסוכה. וכך פסק לאסור לכתחילה גם כתיבת פרשת פיטום הקטורת בשו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן כג ולכאורה קשה מגמ' ביבמות שראינו שכן כותבים גט חליצה. וזה לשון תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קו עמוד ב 'אמר אביי: האי מאן דכתב גיטא דחליצתא, ליכתוב הכי... מר זוטרא משרטט וכתיב לכולא פרשה. מתקיף לה מר בר אידי: והא לא ניתן ליכתב! והלכתא כוותיה דמר זוטרא'. אמנם רש''י שם מפרש שאכן הלכה כמר זוטרא שכותבים גט חליצה אך רק משום שאינה עשויה להתלמד אלא רק לסיפור הדברים [ולכן אינה בקדושתה] וגם במקום מצווה. וכך לשון רש"י שם: 'והלכתא כמר זוטרא - דכותבין דלא דמי לכותב מגילה לתינוק להתלמד בה דהתם אדעתה דפרשתא כתיב ליה דתיהוי כמגילה קטנה וקים לן תורה חתומה ניתנה אבל האי ספירת דברים הוא ולאו בקדושתיה הוא הלכך הלכתא כמר זוטרא דבמקום מצוה שרי'. לא כולם מסכימים לחומרא זו. דעת הריף ,המרדכי, האגודה ובעקבותיהם הב''ח והש''ך להתיר כתיבת פסוקים משום 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'. הוסיף הב''ח שכך המנהג פשוט בכל המדינות. וזה לשון הש"ך יורה דעה סימן רפג סע''ק ג 'לא יכתוב התורה מגילה בפני עצמה כו' - ודעת הרי"ף והמרדכי והאגודה ושאר פוסקים דמותר משום עת לעשות לה' הפרו תורתך שהרי אין הכל יודעים בעל פה ואין לכל העולם חומשים בב"ה ויבואו לידי ביטול ק"ש ותפלה וכ"כ הב"ח וכ' שכך המנהג פשוט בכל המדינות'. צריך להבין כיצד הריף וסיעתו פוסקים להקל בעוד פשט הגמ' בגיטין שראינו לעיל הוא שרבה אוסר ואין חולק? מבארו הבית יוסף יורה דעה סימן רפג '...ויותר נראה לומר דסבירא ליה להרי"ף דלא קיי"ל כרבה בהא משום דאיהו אזיל לטעמיה דאמר התם האי ספר אפטרתא אסור למיקרי ביה בשבת משום דלא ניתן ליכתב וכיון דאסיקנא ולא היא דהא רבי יוחנן וריש לקיש מעייני בספרא דאגדתא וכו' ה"נ כיון דלא אפשר עת לעשות לה' הפרו תורתך הוא ממילא משמע דנקטינן דכותבין מגילה לתינוק להתלמד בה מההוא טעמא גופיה דעת לעשות לה' וזה כפתור ופרח'. כיון שראינו שהב''י עצמו מסביר את הריף ומציין שזה הסבר 'כפתור ופרח', א''כ לכאורה מרן הב''י פוסק להקל. אך עדיין יש להורות לאסור כפי שפסק בשו''ע שהוא עיקר לעומת הב''י [חזו''ע סוכות עמ' צב ריש הערה יח וכן ביביע אומר ח''ט יו''ד כג,ג ע''פ החיד''א]. הט''ז [וכך ראינו לעיל את הגנת ורדים] מסייג שגם למקילים, זה רק לשם לימוד: וזה לשון הט''ז יורה דעה סימן רפג סע''ק א '...ומו"ח ז"ל הביאו ראיות ברורות להיתר וסיים מו"ח ז"ל דיש לנו להתיר וכן הוא המנהג בכל יום ותימה על רמ"א שלא כתב על זה כלום אבל מ"מ אין היתר אלא כדי להתלמד בו משום עת לעשות לה' וגו' אבל אותן שכותבין פסוקים על הכותל לאיזה סימן טוב לאו שפיר עבדי דתורה חתומה נתנה'. וכן סייג הלכה למעשה בערוך השולחן רפג,יג '...וכיון שמן הדין אסור לכתוב מגילות אלא שהתירו משום ביטול תורה אבל במקום שאין שייך ביטול תורה אסור ולכן יש לגעור באותן שכותבים פסוקים על הכתלים של בהכ"נ ובית המדרש [ט"ז] וכן אסור לרקם פסוקים בטלית ועוד איסור מוסיף יש בזה דהטלית אין בו קדושה ומותר ליכנס בו למקומות המטונפין ואיך יכנוס בהפסוקים [עי' ש"ך סק"ו שכתב רק טעם זה ודחי טעם דאיסור לכתוב מגילות ולדבריו בכותלים מותר אבל העיקר לדינא כהט"ז שהרי גם הרא"ש הסכים להרמב"ם...]'. המהרי''ט סבר לאסור. אמנם ציין שאם יש מנהג קבוע להתיר, אין למחות בידם. וכך לשונו: שו"ת מהרי"ט חלק ב - אורח חיים סימן ג '...ומ"מ טעמו של הרי"ף ז"ל לא נתברר ולא שבקינן מה שפסקו הרמב"ם והרא"ש והר"ן ז"ל דאין כותבין ....מ"מ למדנו מדבריו שאסור לכתוב פסוקים נפרדים מן הטעם שאמרנו וכן ראוי להחמיר ולהורות ומ"מ אם הדבר מנהג קבוע מאבותיהם נוחי נפש לא הייתי מוחה בידם מאחר שיש להם יתד להתלו' מדברי הרי"ף ז"ל שמא הרבנים הראשונים הורו להם כפשוט דבריו'. עיין גם בשו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סימן כט שהתיר בדבר שאינו עשוי להגות אלא להתעוררות חיבת המצווה כגון בכתיבה על קופות צדקה. עיין שם שהיה מתיר גם אם לא היה מוצא טעם, רק בשל שנהגו כך גדולי הרבנים [ע''פ המהרי''ט]. וזה לשונו: 'בביהכ"נ שיש בו י"ב קופות של צדקה מסודרות בשורה אחת, ואחד הרבנים רחש לבו דבר טוב לכתוב למעלה מהן פסוק מדברי קבלה ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה... שהרי מעשים בכל יום שכותבים פסוקי תורה נביאים וכתובים בבית הכנסת, וכן נהגו משנים קדמוניות ועד היום בהסכמתם של רבני הקהלות מאז ועד היום....וברוב ככל בתי הכנסת שבישראל כתובים או חרותים בפתח בית הכנסת, זה השער וכו' או פתחו שערים, מה טובו אהליך, ופסוק ויירא ויאמר, ואין לך בית הכנסת שלא תמצא בו פסוק שויתי ה' לנגדי תמיד, דע את אלקי אביך וגו' וגם למנצח בנגינות מזמור שיר וגו' בצורת מנורה. ומסביב לה פסוקי תורה ונביאים, וכן לוחות זכרון שכתוב בהן לזכרון לפני ה' תמיד ולא עוד אלא שבכל שטרי כתובה, כתובים למעלה ומסביבותיה פסוקי תורה ונביאים עוד ישמע בערי יהודה וגו' ואל שדי יברך וגו' יתן ה' אשה הבאה וגו' וכן בשער ספרי השו"ת והדרושים ובראש דברי הקדמה כתובים פסוקים כאלה, וזכורני שבגליונות המכתבים של ועד הספרדים היה כתוב בכתב אשורי זכרו מרחוק את ה' וירושלים תעלה על לבכם, ובגליונות אלה חתמו הראש"ל הגאונים הגדולים המרפ"א ויש"א ברכה ואבות בתי דין ובית דינם, וכן בגליונות של הישיבות ומוסדות החסד נדפסים פסוקים הולמים להם מדברי תורה והנביאים בידיעתם של הגאונים ראשי מתיבתות ומנהלי מוסדות. הרי שהדבר מפורסם ונודע לכל להתיר דבר זה, ולכן גם אם מעינינו נעלם טעמם ונמוקם אין לנו רשות תוריית להורות אסור שמזה יוצא לעז על רבותינו הקדמונים שנעלמה מהם הלכה, או חלילה שנכשלו באיסור זה, צא ולמד ממ"ש מהרי"ט ז"ל: ומ"מ אם הדבר מנהג קבוע מאבותיהם נוחי נפש לא הייתי מוחה בידם מאחר שיש להם יתד להתלות מדברי הרי"ף ז"ל, שמא הרבנים הראשונים הורו להם כפשוט דבריו. (שו"ת מהרי"ט ח"ב סי' ג'). ואם ככה כתב מהרי"ט ז"ל על אחת כמה וכמה אנן תלמידי תלמידיו שאין לנו רשות לבטל מנהגם של ישראל. ולמחות בידיהם של אלה שמוצאים לטוב לעטר קופות של צדקה בפסוק נהדר זה של ציון במשפט תפדה וגו' שהוא מביע זכותם של ישראל שהיא מקרבת הגאולה. את זאת אני אומר למטוניה דמעכ"ת שסובר דכולהו ראשונים ואחרונים אסרו לכתוב פסוק מן התורה, אבל לדידי נהפוך הוא דרבים מגדולי הפוסקים סברי רבנן דאין בזה איסור, וכמו שנבאר להלן. ... למסקנא דדינא: כיון שפסק מרן דבאגרת שלומים מותר לכתוב אפילו כמה תיבות מהפסוק, כל שכן הוא בנדון דידן שכתיבת פסוק ציון במשפט תפדה בראש הקופות, אינו לדרשה ולא להוראה. אלא התעוררות של חבה למצות צדקה, וכבר כתבתי מ"ש התשב"ץ דכל כתיבה שאינה להגות בה מותר לכתוב מגילה שיש בה פרשה וכל שכן פסוק בלא שרטוט דחד דינא וחד טעמא הוא. זאת ועוד, דכל כתיבה כזאת שעל הכותל בציור יד או בדפוס אינה נעשית אלא בשרטוט ובכתיבה בשרטוט לא מצאנו בדברי הפוסקים הראשונים ואחרונים מאן דאמר לאסור, אלא לדברי הכל מותר, אלא שלא נכון לעשות כן לסימן טוב, אבל לדבר מצוה שרי ושרי, ונכון לעשות משום חבת הקדש, וכמו שכן נהגו כל קדמונינו ז"ל, ואנו תלמידיהם נלך לאורם. והנלע"ד כתבתי (שם סימן ע"ו)'. אפשר להקל כשכותבים בצורה שונה מהרגיל, באופן שאין שלוש מילים סמוכות ללא שינוי: פתחי תשובה יורה דעה סימן רפג,ב 'ואין כותבין מגילה - עיין בתשב"ץ ח"א סימן ב' שכתב דמה שאפשר להתיר בזה הוא שיכתוב התיבות חסירות בסופן כגון זה וידב' ה' א' מש' לאמ' דב' א'. או באמצעיתן כגון ברשי"ת ברש"ן בלא א' או שיכתוב התיבות מלאות לאמור מושה אהרון דכה"ג לאו ספר מקרי אלא אגרת או שיכתוב האותיות קטועות או האל"ף והלמ"ד מחוברות כגון זה וישנה כל האותיות שינוי זה עד שלא יהיה ג' תיבות סמוכות בלא שינוי בא' מן השינויים הנזכרים. או יכתוב בכתב מאשי"ט כו' זה הכלל כל כתיבה שיפסול בה ס"ת מותר לכתוב המגילה הזאת ומיהו דוקא פיסול שהוא באיכות הכתיבה אבל פיסול אחר לא'. טעם הקולא: שו"ת תשב"ץ חלק א סימן ב '...דכה"ג לאו ספר מקרי אלא אגרת. וכ"כ רש"י ז"ל דהא דאמרינן (מנחות ל"ב ע"ב) במזוזה כתב' אגרת פסולה שלא דקדק בחסרות ויתרות כאגרת בעלמא'. לסיכום- כתיבת פסוקים נתקלת בשתי בעיות [עיין ב''י שכתב 'וכתב עוד שם שאסור לרקם בטלית פסוקים מהטעם הנזכר ועוד מטעם אחר לפי שהוא מביא פסוקי התורה לידי זלזול'. וכך סובר גם הש''ך יו''ד רפג,ו ]: א. התורה נתנה חתומה. לכן יש לאסור [רמב''ם, שו''ע]. אמנם יש המתירים משום עת לעשות לה' [ריף ,מרדכי, ב''ח, ש''ך]. הט''ז ,הגנת ורדים וערוך השולחן מסייגים את המקילים דווקא לשם לימוד. ב. חשש שיגיעו לידי זלזול. דבר זה שייך בכל דבר שאינו תשמיש קדושה שמותר להכניסו לבית הכסא. לפי''ז כתיבת פסוקים באלבום תמונות: בעיה ראשונה קיימת לרמב''ם והשו''ע. ראינו שיש מקילים. אמנם הקולא היא רק לשם לימוד. א''כ באלבום שאין מטרת הכתיבה ללמד , אזי יש לאסור. [וגם בגט חליצה שהתרנו , סייג זאת רש''י דווקא למקום מצווה]. בעיה שניה של חשש שיבא לידי זלזול כגון להכניסו לבית הכסא, בכל מקרה עדיין נצבת וקיימת. ניתן להקל [תשב''ץ] כשאין שלש מילים רצופות ללא שינוי [של אות חסרה או מיותרת וכדומה]. הטעם כי זה לא ספר אלא אגרת. ונראה לי להוסיף שבכך נפתרת בעיה ראשונה של היתר כתיבת פסוק נפרד [וזאת מטעם שאין זה ספר]. גם הטעם השני של חשש זלזול אינו קיים מכיוון שכתב רק רצף של שתי מילים תקינות, כך שאין צורך לגנוז זאת וממילא אין צריך לחשוש לבזיון. אין בכך קדושה בכל מקרה. [ע''פ גנזי הקודש ט,ג] כמו''כ ניתן להקל כשכתב שתי מילים בכל שורה [שו''ע רפג,ג התיר שלש מילים כדי לא להיתקל בבעיית כתיבת פסוק. אמנם כדי לפתור גם את הבעיה השניה של חשש זלזול , יש לכתוב רק שתי מילים שאותם א''צ לשמור בקדושה]. לפי הלבוש שם די בכך שהם מרוחקים זה מזה באופן שניכר השינוי. לפי''ז נלע''ד שאפשר גם להקל בכתיבת שתי מילים ונקודות באמצע כדוגמת 'יברכך ה'...יאר ה'...ישא ה'...'. בזה ג''כ ניכר השינוי. שתזכה שברכת כוהנים תחול עליך ועל כל בית ישראל.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il