שלום לרב. מזיכרון ממוצאי השמיטה הקודמת, מחיר ממוצע לאתרוג ממוצע היה כ 100 שקלים. עד כמה שידוע לי אוצר בית דין אמור לגבות רק את עלות התשלום לקוטפים ולמשווקים. ולפי זה אין סיבה שעלות אתרוג ממוצע תעלה פי 100 יותר מפרי אחר ממוצע למשל אגס או שזיף שהוא ג"כ מאוצר בית הדין. 1) האם יש היתר לקנות אתרוג במחיר גבוה שכזה משום שיש בזה איסור סחורה בפירות שביעית? 2) האם יהיה עדיף לקנות אתרוג מהיתר מכירה - אם יש בכלל בשוק? 3) האם במצב שכזה יהיה היתר לקנות אתרוגים מחו"ל עם כל הצער שבזה? תודה רבה.

לשואל, שלום! 1. מותר לשלם מחיר כזה, ורצוי לקנות את האתרוג יחד עם שאר המינים שאין בהם קדושת שביעית, וכך קנייתו תהיה "בהבלעה". 2. לפי הידוע לי אין אתרוג היתר מכירה (אולי חלק קטן מהמגדלים במסגרת אוצר בית דין עשו במקביל גם היתר מכירה ליתר ביטחון). 3. אין איסור ממש לקנות אתרוגים מחו"ל, אם כשרותם בטוחה וידוע שאינם מורכבים. יש מצווה להעדיף קנייה מיהודי, ולענ"ד מצווה זו קיימת גם באתרוגי אוצר בית דין. הרחבה: 1. לפי הידוע לי המחיר הצפוי השנה לאתרוג ממוצע נמוך ממה שכתבת. בחלוקה לשלוש דרגות הידור, האתרוגים המהודרים ביותר של אוצר בי"ד צריכים להימכר ב- 100 ₪. 2. השאלה מהן ההוצאות שאותן מותר לגבות שנויה במחלוקת: יש אומרים כדבריך, שמדובר רק על הוצאות מהקטיף והלאה. מלבד הקטיף וההובלה צריך לקחת בחשבון את מיון האתרוגים, שמייקר בהרבה בהשוואה לפירות אחרים, אבל עדיין לא מגיע לסכום הנ"ל. ויש מתירים גם לגבות את שכר העבודה של המגדלים במשך כל השנה, פעולות רבות שבלעדיהן כמות האתרוגים ואיכותם הייתה נמוכה בהרבה. מבחינה זו הטיפול באתרוגים שונה לגמרי מפירות אחרים (דיון על כך בספר 'קטיף שביעית' פרק כב סעיפים יד-יז ובהערות שם; 'שמיטה כהלכתה' מאת הרב שטרנבוך, עמ' סד-סח). 3. על פי הדעה השניה, ההבדל בין אוצר בית דין לבין סחורה רגילה הוא שבאוצר בית דין בית הדין מעריך את השכר הראוי לחקלאי ודואג שהוא יקבל את שכרו, ואילו בסחורה רגילה החקלאי קובע את המחיר על פי היצע וביקוש, בדרך כלל את המחיר הגבוה ביותר שהוא מסוגל לקבל. תיאורטית זה עשוי להיות הבדל גדול, אבל מעשית, בתנאי שוק חופשי ותחרותי, בדרך כלל הפער בין שתי האפשרויות הוא קטן: לפי הידוע לי (ואם מישהו יודע אחרת אודה אם יעמידני על טעותי), לרוב הסוחרים קובעים מחירים שהולמים את הוצאותיהם ושכר עבודה סביר, ולכן קשה לצפות שאוצר בית דין יהיה זול בהרבה מהמחיר הרגיל. 4. בעיה אחרת באתרוגי אוצר בית דין: האם מוצדק לגבות "החזר הוצאות" בתעריף שונה על פי רמת ההידור של האתרוג? הרי אתרוג מהודר אינו מזקיק הוצאות גדולות יותר (למעט אולי בדיקה מדוקדקת יותר במיון שלו, שאינה מצדיקה את פער המחירים בינו לבין הפחות מהודר). אלא שלמעשה, אם האתרוגים יימכרו במחיר אחיד בית הדין לא יוכל כנראה לעמוד בהתחייבותו למגדלים, מפני שהציבור יקנה רק חלק מהאתרוגים, ובמחיר מוזל שלא משקף את ההוצאות על כלל האתרוגים. לכן, מקובל להורות שמשום טובת הציבור רשאי בית הדין לקבוע החזר הוצאות שונה על פי רמת הכשרות, מפני שמי שנהנה יותר - ראוי שישתתף יותר בהוצאות (וכך מסר הרב מרדכי קארפ בשם הרב אלישיב זצ"ל ב'זרע ציון' עמ' סב-סג). 5. האם במצב זה עדיף לקנות אתרוג מגויים? באופן עקרוני המצווה להעדיף סחורה של יהודי איננה עומדת כנגד פקפוקים בכשרות. כך כתב החפץ חיים (שער הציון סי' תרמח ס"ק עו): "וצריכין הסוחרים הגדולים לידע: כשמזדמן להם לקנות האתרוגים משני מקומות, אחד מישראלים ואחד מנכרים, ושניהם בעניני הכשר הם שוים - יקנו מישראלים, וכמו דכתיב 'או קנה מיד עמיתך'". ברם, אין כאן שאלה ממשית של איסור סחורה בקניית האתרוג. איסור 'סחורה' מוטל (לרוב הדעות) על המוכר ולא על הקונה. איסורו של הקונה הוא רק משום "לפני עוור" בהכשלת המוכר. כאשר הסוחר נוהג על פי הוראת היתר שבידו - אין איסור "לפני עוור" בקנייה ממנו. ממילא, גם אם אתה רוצה לנקוט בדעה המחמירה שלפיה הסוחר נוהג שלא כדין, אין זו סיבה שלא לקנות ממנו, מאחר שהוא סומך על הדעה המתירה (עיין שו"ת המבי"ט ח"א סי' כא ושו"ת מנחת שלמה ח"א סי' מד). וכאמור, ניתן להדר ולקנות "בהבלעה" (שאמנם אינה היתר פשוט כל כך כאשר מחיר האתרוג בולט בעיסקה). 6. באופן כללי, אתה מעלה בעיה ידועה, אבל את הפתרון אי אפשר להשליך לפתחם של בית הדין או המגדלים אלא לפתחו של הציבור. אוצרות בתי הדין, לפי ידיעתי, לא מנסים "לעשות קופה" על חשבון הציבור והשמיטה, אלא מנסים לקדם במידת האפשר את שמירת השמיטה ולאפשר למגדלים לעשות רק את המלאכות המותרות וגם להתפרנס בכבוד. החקלאים ובתי הדין לוקחים סיכונים והם "גיבורי כוח עושי דברו". אם הציבור היה מוכן להתפשר על איכות האתרוגים ולקנות אתרוגים כשרים ופחות יפים, כמו שאבותינו בבית המקדש היו מוכנים להחליף את אתרוגיהם זה עם זה (סוכה פ"ד מ"ד), היה ניתן להפחית את מספר המלאכות שנעשות במטעים וגם להוזיל את המחירים. אבל כשהציבור ממשיך לדרוש אתרוגים איכותיים, ובכלל פירות לאכילה באותה איכות כבכל השנים, שמירת השמיטה נעשית הרבה יותר מסובכת.