בס"ד לכבוד הרב, הרב נקט ביסוד ההלכתי של תינוק שנשבה לצורך ענינינו והסביר שיש לישב אבילות על עוברי עבירה בימינו. איני מבין כיצד הדברים מתיישבים עם הנפסק בשו"ע ס’ שמ"ה שמי שעושה עבירה לתיאבון באופן קבוע וכפי שביארו הרמ"א והש"ך אין מתאבלים עליו? כמו כן השו"ע פסק שתינוק שאביו או אימו המירו איתו את הדת אין מתאבלים עליו למרות שהוא כביכול אנוס, וכן הכריע בזה הרמ"א. אם כן עולה מהמקורות הנ"ל שאבילות על קרוב משפחה אינה תלויה בכך שהוא שוגג או מזיד אלא מה הוא עשה בחייו וכמו שברור לנו שאדם מחלל שבת שאנו מתייחסים אליו כאל תינוק שנשבה, איננו קוראים לו צדיק וכן לא נקבור אותו על יד אדם ששמר תורה ומצוות אלא תהיה לו חלקה נפרדת (כנהוג כיום). אם כן יש לחלק בין הדיון על תינוק שנשבה, שהוא קשור להלכות אחרות, לדיון בהלכות אבילות ולאמר שאין מתאבלים על מי שאינו הולך בדרכי הציבור ולא משנה מה הסיבה!!! לכן נראה שאין אבילות על מי שמוגדר כתינוק שנשבה וכן בודאי שאסור לבניו הכוהנים להטמא לו! נשמח לתשובת הרב

אינני מסכים להנחתך והיא מנוגדת לכל מה שגדולי הפוסקים בדורות האחרונים פסקו ללא ערעור. נכון שתינוק שנשבה איננו צדיק אבל גם על ילד קטן שלא הגיע למצוות ומת ישנה חובת אבילות. ומה שכתבת על מי שהמיר דתו שם מפורסם שמת כגוי, אבל בימינו מחללי שבת וכדומה ידועים כישראל לכל דבריהם וחייבים להתאבל עליהם. ואם לא מתאבלים יש בזה איסור ביזיון של ישראל. מפורש בגמ' כי מי שרואה יהודי לא כשר שמת חייב לקרוע בגדיו כאילו ספר תורה נשרף, ואין מקום להאריך בדבר מפורסם למעשה על ידי כל חכמי ישראל בדורות האחרונים.