אשת יפת תואר

שלום וברכה, אינני מצליחה להבין את עניין אונס אשה יפה במלחמה. מדובר באונס למרות שיש פוסקים האומרים שקודם יקחנה לביתו ורק אחרי תהליך ההתבלות וגיורה יבוא אליה,כי זה לא יהיה מרצונה ועכ הכאתוב משתמש בתיאורתחת אשר עיניתה" שתמיד המילה עינוי מופיעה בהקשר אונס קשה לי להבין איך זה שכל ימיו נאסר על הגבר לגרות את ייצרו בכל דרך, אבל אונס פתאום מותר. זה נשמע פוגעני יותר הן לנפש היהודי והן לאשה. ההתמודדות עם אוננות יכולה להיות קשה עד בלתי אפשרית לגבר המצוי החל מגיל צעיר הרבה יותר מהדחף לכפות את עצמו על גויה במלחמה ולמרות זה זה הותר אני יודעת שנשים בעבר השתמשו במיניות שלהן עמ לפתות את החיילים ולהרפות ידיהם במלחמה אז למה לא פשוט להרוג אותה כי מדובר בסכנת נפשות ואז ממילא הוא לא ימשף לגוויה מדממת וכן הרמבם ופוסקים רבים התירו אונס עוד לפני השלבים של לקיחתה הביתה וכו איך יהודי יכול לחזור ממלחמה לאשתו היהודיה ולהמשיך לקיים אורח חיים דתי וקדוש אחרי שאנס איזה גויה כי היתה מושכת??? ויש גם את הסיפור על ר עמרם חסדאי הצדיק במיוחד בענייני עריות שבחרו לשכן אצלו בגג שבויות בדיעה שרק אצלו הן יהו בטוחות(מה זה מראה? שכל עמ"י היה רץ לחטוף את השלל? ולכן היה צריך לשמור עליהם?)ולא מדובר פה בשעת מלחמה בבקשה אני לא רוצה לקרוא תשובה שתראה שאצל עמים אחרים השבויות מסכנות הרבה יותר.אין לי ציפייה מהגויים ובהשוואה אליהם ,הכלב של השכנים שלי יותר מוסרי תודה מראש

לשואלת שלום, דין "אשת יפת תואר" הוא דין חריג שנוגע למציאות בלתי שגרתית, מציאות בה חייל נמצא בסערת הקרב מרוחק מביתו ובמצב נפשי בלתי שגרתי. כמובן אין כאן עניין אידיאלי, "לא דברה תורה אלא כנגד היצר הרע" (קדושין כא ע"ב). ולכן אין כאן הפקרות, כמו כל צבא שכובש ואונס. שעת מלחמה היא שעה קשה, שעה בה נוצר חיכוך בין הלוחמים להשפעתן הזרה של האומות, חיכוך זה עלול לעורר התפרצות של מידות רעות ואבדן שליטה (במצב כזה אי אפשר לצוות על פגיעה באותה גויה שהוא מתאווה לה). מתוך היכרות עם טבע האדם, במקום לאסור עליו את הדבר באיסור חמור, התירה התורה לאדם להכניס גויה זו לביתו, אך יחד עם זאת הכינה עבורו רפואה על ידי סדר מצוות מיוחד: על השבויה להסיר מעליה חזות נכרית כדי להזכיר לאיש את ההבחנה בין טמא לטהור, כמו כן עליה לשבת בביתו חודש ימים, כדי לתת ליצרו הפרוע זמן בו יוכל להצטנן ולשוב למקורו הטהור. בגמר החודש, מותר ללוחם לשאת את השבויה לאישה רק אם תסכים להתגייר; כל עוד לא התגיירה היא נשארת במעמדה במשך שנים עשר חודש, ובהם אין לפגוע בה אף שהיא עודנה דבקה בעבודה זרה. לאחר מכן, היא נדרשת לקבל את שבע מצוות בני נח ויש לשחררה. לא נוכל לגמרי לעצור בעד החייל, אבל נסייג ונסייג במה שאפשר, רק אשה אחת, ורק פעם אחת, ואם אחר כך הוא אינו מעוניין בה אז "לא תתעמר בה תחת אשר עניתה" (דברים כא, יא). זמן מלחמה הוא זמן של פיקוח נפש ובזמן כזה התירה התורה דברים שעלולים לפגוע ברוח הלחימה של הלוחמים. במקרים מסוימים התורה מתירה לאכול אפילו בשר חזיר בשעת מלחמה (חולין יז ע"א). ואם עדיין יקשה בעינינו, כיצד יתכן היתר מצד התורה לעירוב יסודות נכריים בבנין ישראל, ובלשונו של בעל "אור החיים" הקדוש (דברים כא, יא): "למה יצווה ה' כדברים האלה לטמא אדם עצמו בבת אל נכר, ובפרט בעת מעשה הנס (בשעת מלחמה) במקום שצריך להוסיף טהרה ודביקות בה', יתיר לעשות מעשה כיעור השנאוי אצלו יתברך?!". משיב על כך "אור החיים" הקדוש, כי יודע נסתרות ובעל נפלאות מגלגל בדרכיו הנעלמות את גאולת ניצוצות האורה הקדושים המסתתרים לעתים גם באומות העולם, ועל כן כל פרשת החשק אשר חשק איש ישראל בבת נכר - אם אמנם עמד בכל המבחנים שהעמידה בפניו התורה - יצאה מאתו יתברך, והוא האומר לדבק טוב ומחסן את ישראל מפני כל נזקק העלול לבוא מחמתו. בברכה נאמנה