שלום רב בנאום שנשא זאב ז’בוטינסקי בקונגרס הציוני בבאזל ב- 1927 הוא אמר את הדברים הבאים: "כומר אנגלי ישר פעם פירש לפניי את השקפתו על ההתחייבות האנגלית (הצהרת בלפור) בפני עם ישראל בצורה הבאה: בכתבי-הקודש יש דפים רבים, שבהם כתובות נבואות יפות. והיפה מכולן היא זו האומרת, כי יבוא יום ויתוקן העוול בן אלפיים שנה, שנעשה לעם ישראל. ולעמי הוענקה הזכות להוציא את דף-הזהב הזה מתוך כתבי-הקודש ולצרף את חתימת הממשלה האנגלית(הצהרת בלפור) כערבות להבטחתו של הקדוש ברוך הוא." שאלתי היא: מה פירוש המשפט "יבוא יום ויתוקן העוול בן אלפיים שנה". ברור שזה לא משפט מכתבי הקודש, שהרי 2000 שנה זה מושג מזמננו. אבל, האם ישנן נבואות כלשהן בדבר "תיקוון העוול" שנעשה לעם ישראל ? תודה

לשואל שלום, שיבת ישראל לארצו, פירושה, שליטה של עם ישראל על חייו ועל ארצו. יצאנו מתחת יד שלטון הבריטים ובאה האפשרות להעלות הרבה יותר יהודים לארץ ישראל ממה שהיה בתחילה. עד הקמת המדינה בקושי רב יהודים עלו לארץ ישראל. השלטונות הבריטים כתבו "ספר לבן", שהוא קובץ חוקים שנועדו למנוע מיהודים לעלות לארץ ישראל. חוקים שנועדו לצמצם את ההתפתחות של עם ישראל בארצו באמצעות איסורי קנייה ובנייה של קרקעות, בתים ויישובים. רוב העולים עלו בגניבה, תוך סכנת נפשות. מאז הקמת המדינה הוסרו כל ההגבלות על עלייה. כל יהודי מכל העולם יכול לעלות לארץ ישראל. בזכות הסרת ההגבלות עלה מספר היהודים בארץ ישראל מ­600,000 לשישה מיליון. עלייה לארץ ישראל היא גם מצוה גדולה וגם קיום נבואת משה, שאמר לו ה' על אחרית הימים: "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דברים ל, ג-ה). נראה שאנחנו כבר נמצאים באחרית ימים זו. מאז שיצאנו מתחת שליטתם של האומות יכולים יהודים לקנות נחלות בארץ ישראל ביתר קלות מידי נוכרים. ברוך ה' יש כעת אפשרות לבנות בתים, לסלול כבישים, לבנות יישובים. כל הפעולות הללו הן חלק ממצוות יישוב ארץ ישראל, וכולן חלק מנבואות הנביאים, כפי שאומר הנביא יחזקאל (לו, לג): "כֹּה אמר ה' אלוקים ביום טהרי אתכםִ מכֹּל עונותיכם וְהוַֹשְׁבִתּי את הערים וְנִבנוֶּ הֳחָרבוֹת: והארץהנשָׁמּה תּעבד תַּחת אשׁר היתה שׁמָמה לֵעינֵי כּל עוֹבר: וְאמרו הארץ הלּזו הנְּשָׁמּה היתה כּגןֵ עֶדן וְֶהָערים החרבוֹת וְהנְשׁמּוֹת והנֶּהרסוֹת בּצוּרוֹת יָשׁבוּ". וכן אומר הנביא זכריה (ח, ד): "כֹּה אַָמר ה' צבאוֹת עֹד יֵשׁבוְּ זקנִים וְּזקנוֹת בּרחֹבוֹת יְרושׁלים וְאישׁ משׁענְתּוֹ בּיָדוֹ מרֹב יָמים: ורחֹבוֹת הִעיר יִמּלאוּ יְָלִדים וִיָלדוֹת מְשֲׂחַקים בְּרחֹבֶֹתיָה". גם השפע החקלאי הוא חלק מנבואת הנביאים. אחרי שבגלות התקיים פה "והשׁמִֹּתי אנִי את הארץ וְשֲׁממוָּ עֶליָה אֹיְֵביֶכםַ היּשׁבים בּהּ" (ויקרא כו) – הארץ נבנית מחדש. מוכרים הפסוקים שנאמרו בנבואת יחזקאל על תבואת הארץ: "ואתּם הרי ישׂרֵאל ענְפֶּכםִ תֵּתּנוּ ופריכם תּשׂאוְּ לעמּי יִשׂראל כּי קרבוּ לבוֹא". על ריבוי האוכלוסין והרכבים, בניין הערים החדשות והערים הישנות שישוקמו, נאמר: "והרבִתיֲ עֵליֶכם אדם כּל בּית יִשְׂראל, ונושׁבוּ הערים וְֶהחרבוֹ תִתבנֶינָה: והרבּיתי עליכם אדם ובהָמה וְָרבוּ ופרוּ וְהוֹשׁבתּי אתכם כּקדמוֵֹתיכם וְֵהִטיבִֹתיֵ מִראשֵֹׁתיכם וִידעתּם כּיֲ אנִי ה'" (יחזקאל לו). בברכה נאמנה