שלום כבוד הרב קראתי בעיון רב את השאלה והתשובה ואני מבקש להביע דעה בהנחה שהחריגה לא מפריעה באיזה שהוא אופן למלשין או לשכן. אני כותב מלשין או שכן כי יש שכנים לא מאותו בנין שמלשינים. עכשיו אם החריגה לא מפריעה בכלל למה לגרום נזק למשפחה שבנתה? מה זה יתן למלשין? ממילא החריגה לא מפריעה אז למה? אני רואה בהלשנה פשוט יצר שדוחף להלשין לזה אני קורא צרות עין חד משמעי. אחרת מה גורם לאדם להלשין למוסדות? הרי ממילא הוא לא יקבל שום הערכה או תשלום עבור ההלשנה. העובדה שהמלשין התחרט לאחר מעשה זה מחזק את מה שציינתי צרות עין. בשורות טובות

שלום וברכה, יישר כח על הערתך, אכן כך, לא ילשין אדם אלא אם כן הבנייה מזיקה אותו, או מהוה סיכון לציבור. (וכפי שכתבתי בתשובה) ולמרות זאת אם עבר אדם והלשין על חריגת בנייה אף שאינה מזיקה אותו, או במקום שהבנייה מזיקה אותו, אין לחייבו על הנזק שגורם, שהרי מותר לעירייה לאכוף את חוקי הבנייה, מצד דינא דמלכותא, ומצד שבעת טובי העיר. וממילא המלשין אינו חייב לשלם. ועוד שכיון שיש צורך נכון בקיום נהלי הבנייה של העירייה, אי אפשר לדון הדבר כנזק. אמנם אם החריגות הם מינימליות ברמה שהעירייה לא הייתה אוכפת את הנהלים גם אם הייתה מודעת לחריגות, וההלשנה היא שגרמה לאכיפה, יתכן לדון לחייב המלשין ויש לדון כל מקרה בבית דין. כתבנו שאפשר ללמוד עקרון זה, שכשיש לשלטון זכות לקבוע הנהלים, אפשר להיעזר בו לקיום הנהלים, מדברי החזון איש (ב"ק סי' כג אות לז-לח) שכתב שכשיש לשר העיר כוח של דינא דמלכותא מותר לשכנעו למנוע מיהודי ממקום אחר לבוא לגור בעיר, למרות שבבית דין לא היה יכול למנוע זאת ממנו, כשיש לו נזק מתוספת הדיירים בעיר. (עיין שם שמבאר שאין מחלוקת בדבר בין הבית יוסף למהרי"ק, אלא הב"י עוסק במקום שהשר הוא ממחוז אחר שמונע שלא ע"פ דין, כי אין לו כח דינא דמלכותא ביחס לעיר הנדון. אך בשר של אותו מחוז המונע ע"פ דינא דמלכותא מותר, ובכגון זה דיבר המהרי"ק, ואמנם החזו"א מדבר רק על מקרה שיש ליהודי נזק כתוצאה מהדבר, אך נראה שזה לעניין להלשין לכתחילה, אך בדיעבד, כיון שיש בסמכות העירייה להרוס, אי אפשר לחייב המלשין מדין נזק. בברכה, הרב מרדכי גרוס.