שאלה
שלום כבוד הרב,
מתנצל מראש על אורך השאלה.
הכנו לשבת מטבוחה (סלט עם דברים חריפים-פלפל חריף, בצל),
המטבוחה בושלה (או טוגנה בהרבה שמן) במחבת בשרית שאינה בת יומה.
לאחר שלושה ימים אפינו בצק ממולא באותה המטבוחה בתנור (שלא בושל בו דבר חלבי מעל לשבועיים). האפייה נעשתה בתבנית חלבית כאשר על התבנית נייר אפייה.
מה דין המאפה?
מה דין התבנית?
מה דין התנור?
תודה רבה
תשובה
שלום רב.
לפני התשובה יש להקדים שתי הקדמות חשובות:
א) אין מה להתנצל על אורך השאלה.
כאשר שואלים שאלה בהלכות בשר וחלב יש לפרט בדיוק באלו מאכלים ובאלו כלים מדובר.
בדיוק כפי שעשית!
ב) מלשון שאלתך נשמע שכיוון שהמטבוחה עשויה מדברים חריפים, על כן אף היא עצמה חריפה.
מתוך הנחה זו נכתבת התשובה.
אם המציאות אינה כך אלא חריפות הבצל והפלפל אינם מורגשים בכלל התערובת של המטבוחה - נא לשלוח שאלה חדשה בהתאם.
ולתשובה:
א) לגבי המאפה: לאשכנזים הוא נאסר באכילה. לספרדים נכון לאסרו כיוון שאין בהשלכתו משום הפסד מרובה, והפוסקים כגר"ע יוסף זצ"ל רשאים לאכלו.
ב) לגבי התבנית: היא נאסרה בשימוש, אמנם אם מדובר במקום הפסד מרובה (כגון שזו התבנית הייעודית של התנור) ניתן להקל להשתמש בה. הפוסקים כגר"ע יוסף זצ"ל רשאים להשתמש בה גם שלא במקום הפסד.
ג) לגבי התנור: יש להכשירו על ידי ניקויו משאריות המטבוחה (וממאכלי חלב, אם נשארו), השהייתו למשך 24 שעות, וחימומו למשך חצי שעה על החום המירבי.
יישר כח על הזהירות בדיני הכשרות!
כפי שוודאי שמת לב, כאן המאכל והכלים נאסרו אפילו לאחר מעשה, משום שמדובר במאכל חריף.
על כן אף על פי שוודאי תמיד יש לשים לב שלא לערבב בין הכלים, כאשר מדובר על מאכלים חריפים - הדבר נכון ביתר שאת.
כדאי להדגיש זאת בפני כל בני הבית...
הרחבה:
ככלל, מאכל שבושל בכלי בשרי נקי שאינו בן יומו, אם בטעות אפו אותו בתנור חלבי הוא לא ייאסר, וכן לא יאסור את התנור ואת התבנית. בין לספרדים ובין לאשכנזים (סימן צה, סעיף ב)
אמנם בגמ' בעבודה זרה מבואר שחריפות של חלתית גורמת שתיאסר אפילו מסכין שאינו בן יומו. נחלקו הראשונים האם הדין כן גם לגבי שאר דברים החריפים (בעל התרומה) או שנאמר רק לגבי חלתית (מהר"ם).
פסיקת ההלכה במחלוקת הראשונים הזו:
לספרדים
בדעת השו"ע ישנה סתירה: מחד בסימן צ"ו, סעיף א', סתם כאומרים שדבר חריף נאסר רק כאשר נחתך בסכין בן יומו, אמנם בסימן קג, סעיף ו', כתב שיש אומרים שדבר חריף נאסר גם על ידי כלי שאינו בן יומו.
נחלקו האחרונים כיצד ליישב את הסתירה:
א) לדעת הפמ"ג השו"ע החמיר בכלי הבלוע מדבר אסור, ואילו היקל בכלי הבלוע בדבר היתר (כגון בשר). לשיטה זו המטבוחה תהיה מותרת ולא תאסור.
ב) אמנם לדעת רע"א השו"ע היקל לגבי דבר חריף שנחתך בסכין, והחמיר לגבי חריף שהתבשל בכלי. לשיטה זו המטבוחה שבושלה במחבית בשרית ונאפתה בתנור חלבי נאסרה ותאסור.
למעשה דעת הכף-החיים (צו, י) והבן-איש-חי (שנה ב, קרח, סעיף יב) להקל רק במקום הפסד מרובה. אמנם דעת הגר"ע יוסף זצ"ל שהעיקר כדעת המקילים אף שלא במקום הפסד (יבי"א חלק ח, או"ח סימן מג סק"ה).
לאשכנזים: הרמ"א הזכיר במפורש שיש להחמיר כשיטה זו (צה, ב. וכן בצו, ג). אמנם המ"ב בהלכות פסח הביא שבמקום הפסד יש מתירים להקל בכך כאשר מדובר בבליעת היתר (תנג, ס"ק נד. בשם האליה-רבה).
על כן לגבי התנור שניתן להכשירו בנקל כתבנו שיש להכשירו. לגבי התבנית- אם יש בה הפסד מרובה הרי שניתן להקל בה (גם לאשכנזים-ע"פ המ"ב), ואם אין בה הפסד-הדבר מותר רק לפוסקים כגר"ע יוסף. לגבי המטבוחה-אין לאכלה כי אין בהשלכתה משום הפסד מרובה, מלבד לפוסקים כגר"ע יוסף.
חודש טוב ובשורות טובות!
הרב עודד מילר
