ברצוני להבהיר, בשאלתי רציתי לברר בעצם 2 נקודות: 1) האם יהודי שהוא "בחזקת משיח" צריך להיות מנהיג מדיני 2) אם קבוצת יהודים מאמינים שרבם הוא "בחזקת משיח" האם זה נגטיבי ומזיק עדיין לא ברור לי ההכרח שיהודי "בחזקת משיח" לפי הרמב"ם אמור לעשות מלחמה עם צבא ונשק. יש לזה מקור? האם מאבק למען היהדות והתורה לא נקרא "מלחמות ה’"?! ושוב, כוונתי דווקא להגדרת "חזקת משיח" ברמב"ם. הגשמת ברכת את צמח דוד עבדך והשפלת קרן הרשעים לכאורה נכללת בהגדרת "משיח וודאי" וברמב"ם ("אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל") ובזה לא עסקינן. מצד שני ברמב"ם אין אזכור לקיבוץ גלויות השבת המשפט וכילוי הרשעים ובנין ירושלים של מעלה כתנאי מוקדם לאפשרות שיהודי יהיה ב"חזקת משיח" גם הגמרא סנהדרין (צח:) מביאה שתלמידי רבי שילא ורבי חנינה ועוד אמרו על רבם שהוא המשיח למרות שלא החזיקו צבא ונשק וגם רואים משם לכאורה שאין בזה דבר שלילי (כל עוד הרב עונה על ההגדרה ההלכתית של המשיח) כמובן שההתמקדות בזמננו הוא בלימוד התורה אליבא דהלכתא ואין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד’ אמות של הלכה (בגמרא ברכות ח.) ולאידך בברכת את צמח דוד הנ"ל אנו אומרים "כי לישועתך קווינו כל היום" זאת אומרת שהציפיה למשיח (מי"ג עיקרי האמונה להרמב"ם) היא כן חלק מרכזי ביותר בחיינו.
השאלה היא שוב מה מזיק באמונה שצדיק מסוים הוא המשיח כאשר הוא עונה על ההגדרות ברמב"ם ואילו תיפח רוחם נאמר לגבי חישוב הקץ שהוא סוגיה בפני עצמה
תשובה: שלום רב מה תורם ההגדרה שמישהו הוא בחזקת משיח במיוחד כאשר הוא כבר לא פועל בעולמנו. אם מדובר על שמיעה להורות שלו אז ודאי שיש לדון את ההוראות לגופם. אם ההוראות לגופם מביאות שפע וברכה אז כדאי לדבוק בהם. הזכרת חזקת משיח היא השקעה שאינה תורמת לא לרעיון הגאולה ולא לדבר אחר. כל טוב
גירסת הדפסה
שלח לחבר