תפילה במניין מפוקפק בקיבוץ

שאלה:
שלום,
אני חוזר בתשובה מבית חילוני. כשאני ואשתי מתארחים אצל ההורים שלי בקיבוץ בשבת, אנחנו הולכים למניין שנראה לי מאוד בעייתי:
1. המניין מצומצם (לפעמים יש בדיוק עשרה, וקרה גם שלא היה מניין).
2. גם כשיש מניין, בערך 7-8 מתוכו הם שומרי תורה ומצוות, והשאר הם מחללי שבת בפרהסיה.
3. מדי פעם גם מעלים אותם בתור שליחי ציבור.
4. אני מניח שיש גם בעיות בכל הקשור לקריאה בתורה.

אני יכול ללכת לבית כנסת אחר, אבל אז (1) יגדל הסיכוי שלא יהיה מניין בבית הכנסת הראשון, ו-(2) כנראה שאבא שלי לא יבוא לתפילה.
האם הרב יכול לייעץ לי מה לעשות?

תודה רבה,

תשובה:
לשואל, שלום!

עצתי שתלך לתפילה בקיבוץ, לטובת אביך ולטובת המניין בקיבוץ.

על פי דעה רווחת בפוסקים, מחלל שבת בפרהסיה שעושה בשבת מעשים שמראים על אמונה בסיסית (כגון עשיית קידוש, או הליכה לבית הכנסת והשתתפות כלשהי בתפילה, לא רק עמידה סטטית בשביל "לעשות טובה לדתיים") מצטרף למניין בשעת הדחק (עיין שו"ת מלמד להועיל ח"א סי' כט; אגרות משה או"ח ח"א סי' כג; יביע אומר ח"ט או"ח סי' קח אות לד, ובאריכות בהערה לילקוט יוסף סי' נה סעיף יא).
ממילא בדיעבד ניתן גם להחשיבו כשליח ציבור (עיין 'פסקי תשובות' סי' נג הערה 59), אם כי עדיף, במידת האפשר, שיהיה שליח ציבור בתפילת ערבית (עיין שו"ע או"ח סי' נג ס"י) או גם בשחרית בחלקי התפילה שבהם הש"ץ אינו מוציא את הציבור ידי חובתו, כגון פסוקי דזמרה.
לגבי קריאת התורה, צריך לתקן את בעל הקורא אם הוא טועה בניקוד המילים באופן שמשנה את משמעות המילה (לא כשהוא מחליף, למשל, שֶׁמֶן בשָׁמֶן).

אם היינו דנים רק מבחינתך הפרטית, או אולי אפילו התועלת לאביך שיבוא להתפלל, יתכן שהיה עדיף שתתפלל במניין רגיל. אך מה שעומד כאן על כף המאזניים הוא עצם קיומו של המניין. וכאן לא מדובר רק על הברירה של תפילה במניין או כיחידים. עצם קיומה של תפילת הציבור בקיבוץ הוא דבר חשוב מאין כמוהו. אני משער שהמניין לא הוקם בקלות, ואם חלילה יתפרק זו עלולה להיות "בכייה לדורות" בהיבט של חיי התורה בקיבוץ. חשובה גם השאלה כיצד יסתכלו אביך ושאר חברי הקיבוץ על העובדה שאתה נוטש אותם לטובת מקום אחר.
מקור לנכונות לוויתור על הלכה פרטית לטובת תפילת הציבור מופיע בגמרא בברכות מז ע"ב: "מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה, ושחרר עבדו והשלימו לעשרה... והאמר רב יהודה: כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר: לעלם בהם תעבדו! - לדבר מצוה שאני. - מצוה הבאה בעבירה היא! - מצוה דרבים שאני".
קל וחומר בנדון שלנו, שלא מדובר על עבירה חלילה אלא על תפילה במניין שכשרותו בדיעבד, ויש בהשתתפותך תרומה לביסוס המניין וחיי התורה בקיבוץ לטווח הארוך.

הרב עזריה אריאל