האדם נברא עם המוח אותו החליט האלוהים שיהיה למין שלו. עם אותו המוח שקיבל מקבל האדם החלטות. הוא מחליט מה כדאי לו לעשות וממה כדאי להימנע, מה נראה סביר ומה תלוש, למה להאמין ולמה לא. התורה ניתנה לנו לפני כמה אלפי שנים באירוע שנותרו לנו ממנו סיפורי מסורת. אדם שנולד לתוך מציאות חדשה נדרש להחליט האם להאמין לדברים או לא תוך שימוש במוח שקיבל מאת בורא עולם ואם אותו המוח שנתן לו הקב"ה הוביל אותו להחליט שלא להאמין לדברים, האם ניתן להאשים אותו? יותר מכך, אם נשאל אדם שאינו שומר תורה ומצוות ובחר בדרך זו בצורה לוגית-שכלית: "האם היית רוצה שלחיים יהיו משמעות? שהתיאוריה של קיום אלוהים תהיה נכונה? ששיטת השכר והעונש האלוהית תהיה קיימת?" רובם יענו בחיוב. המחשבה על חיים ללא משמעות היא נוראית. הוא מאוד רוצה להאמין, אך האם זו אשמתו שהמוח שקיבל לא מאפשר לו?

שלום רב: הבחירה החופשית של האדם אינה מתחילה ונגמרת במוח. הבחירה היא בעיקרה ברצון האישי. הרצון הוא תלוי בבחירה החופשית. הרצון אינו מושפע רק מהמוח. הוא משופע לא פחות מהלב ומנטיות הנפש של האדם. האם להכנע לחלק שמושך את האדם לצדדים הנמוכים והאגואסטיים או להמשך לענווה לטוב ולכלליות שם נקודת הבחירה. כל טוב