שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • שמיעה בקול ההורים
קטגוריה משנית
  • הלכה
  • מד"א, תרומת דם ואיברים
undefined
שאלה
1- נשאלתי על נער שרוצה ללכת לסיבוב שערים, אך הוריו אומרים לו שלא ילך כי דואגים לו מסיבות ביטחונית וכו'. האם חייב לשמוע להם? 2- נער בן 20 שרוצה לתרום כליה והרופא אישר לו זאת, אך אימו דאגנית ולא רוצה. האם יכול לא לשמוע לה, כי לתרום כליה זה מציל חיים? בברכה
תשובה
לשואל, שלום! שלא כמנהג החכם העונה על ראשון ראשון, אקדים להשיב בדיני נפשות: א. מותר ומצווה לתרום כליה גם נגד רצון ההורים, אבל יש לעשות כל מאמץ להפיס את דעתם ולשכנע אותם שאין בדבר סיכון ממשי. ב. נראה לי שעדיף שלא ללכת הפעם לסיבוב השערים נגד רצון ההורים המודאגים. במקום זה ניתן וצריך לעשות פעולה אחרת במקום מגוריך לקידום תודעת המקדש, כגון קביעת לימוד בהלכות בית הבחירה. הרחבה: 1. שתי הקדמות: א. אין זה ראוי לעודד מישהו לתרום את כלייתו בטרם תרמתי בעצמי, אבל מאחר שהתורם היקר כבר מוכן לכך והשאלה הנשאלת היא האם הדבר מותר כשההורים מתנגדים אני מרשה לעצמי לענות. ב. על שאלת הכליה ניתן לדון בשני מישורים: האחד, מהלכות פיקוח נפש הדוחה את כל התורה כולה, ובכלל זה כמובן את מצוות כיבוד אב ואם. השני, אם לא נחשיב את התרומה כהצלת נפשות אלא רק כשיפור גדול באיכות החיים של החולים הנזקקים לדיאליזה, וזוהי מצוות עשה של "השבת גופו", עליה יש לדון במסגרת הכללים הרגילים של כיבוד אב ואם לעומת מצוות אחרות. 2. הדעה המקובלת בהלכה היא שתרומת כליה נחשבת כהצלת נפשות לכל דבר, ודוחה שבת (כך, למשל, בשו"ת עשה לך רב חלק ח, שו"ת קצרות סי' לא). בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' תשלג כתב שאין זה פיקוח נפש ממש אלא הצלה מחיי צער, אך בתשובות מאוחרות יותר (ח"ג סי' שס וח"ה סי' שפח) התייחס להשתלה כאל פיקוח נפש. אכן, ידוע כיום שההשתלות מאריכות את תוחלת החיים של המושתלים באופן ניכר בהשוואה למטופלי הדיאליזה. מאידך, לדעת כל הפוסקים הידועים לי תרומת כליה איננה חובה, משום שיש בה ויתור על אבר, בנוסף לסבל אפשרי למשך מספר שבועות, וגם סיכון מזערי. כך כתב בשו"ת רדב"ז (ח"ג סי' תרכז), שהתורה לא חייבה אדם לוותר על אבר להצלת חברו, אך מי שעושה זאת הרי זו מידת חסידות (וראה באריכות ב'תשובות והנהגות' הנ"ל). 3. לכאורה הדברים נראים כסותרים: אם זהו פיקוח נפש גמור, הדוחה את כל התורה, מדוע אין חובה לתרום? וכיצד יתכן שאדם רשאי שלא לתרום, ומשעה שבחר לתרום - תרומתו דוחה איסורים? אין זו סתירה. לאחר שהאדם התחסד עם קונו ועם חברו ומוכן לתרום את אברו, כעת מה שעומד על כף המאזניים הוא פיקוח נפש לעומת כיבוד אב ואם, ואין ספק שפיקוח הנפש מכריע. הגע בעצמך, לשיטת הרדב"ז הנ"ל שאין אדם מחויב לתרום את אברו להצלת חברו אבל אם עשה כן הרי זו מידת חסידות, מה יהיה הדין אם תרומת האבר נצרכת בשבת דווקא? האם יעלה על הדעת לומר שמכיוון שהתורם לא היה חייב לתרום אין זה פיקוח נפש הדוחה שבת?! 4. במישור של כיבוד אב ואם (המשותף גם לשאלתך על סיבוב השערים) השאלה נוגעת לשני ספקות בהלכות כיבוד אב ואם: א. האם מצוות כיבוד אב ואם ומוראם פירושה שחובה לשמוע לציווי ההורים בכל דבר ועניין, או שמא הציווי הוא רק לספק את צרכיהם, ואילו בדברים שאינם נוגעים אליהם ישירות אין חובה לשמוע להם, גם אם נגרם להם צער כתוצאה מכך? ב. גם אם חובה לשמוע בקולם, אין לשמוע להורים לבטל מצווה, כפי שלמדו חז"ל מהפסוק "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו" (ויקרא יט,ג) - כולכם חייבים בכבודי. האם דין זה נאמר רק על מצוות שהבן מחויב בהן, או שמא גם על מצווה שהבן רוצה לקיים ואינו מחויב בה? ומה באשר למצווה שיכולה, עקרונית, להיעשות על ידי אנשים אחרים? נעסוק תחילה בשאלה הראשונה (פסקאות 5-11) ואחר כך בשניה (פסקאות 12-15). 5. בקידושין לא ע"ב נאמר: "איזהו מורא, ואיזהו כיבוד? מורא - לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו... כיבוד - מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא". הדוגמאות לכיבוד הן דאגה לצרכי ההורים, וניתן להבין שאין חובה לשמוע בקולם בנושאים אחרים. מאידך, יתכן שהציות לדבריהם כלול באיסור "לא סותר את דבריו". אין ספק שאם הבן אומר בפני אביו "לא רוצה", "לא נכון" וכדומה הרי זו "סתירת דבריו" שאסורה, אבל אם הוא מגיב בעדינות ובפועל לא מקיים את הציווי - האם זוהי "סתירת דברי אביו"? 6. דין זה תלוי במחלוקת ראשונים. בגמרא ביבמות (ו ע"א) נאמר (לפי פירוש רוב הראשונים שם) שפעולות שונות שנעשות על פי הוראת האב - שחיטה, בישול, הובלה על חמור - הן "הכשר מצווה" ולא מצווה גמורה. כמה ראשונים (תוס', רמב"ן, רשב"א וריטב"א) מסבירים שמצוות כיבוד אב ואם היא בהגשת האוכל לפניהם, אבל ההכנה איננה מצווה אלא רק הכנה למצווה. ואמנם האב ציווה בפירוש גם על ההכנה, ואם כן לכאורה השמיעה בקולו היא כיבוד אב ואם, אבל מאחר שאין לאב הנאה מעצם ההכנות - אין בהן מצווה עצמית. אלא שיש הבדלי ניסוח בין הראשונים בהגדרת העניין: לשון הרשב"א שם: "שאין עיקר כבודו אלא במה שיש לו בו הנאה, וכדאמרינן בקדושין: איזהו כבוד? מאכילו ומשקהו מלבישו ומנעילו; אבל אמר לו לעשות דבר שאין לו בו הנאה של כלום - אין זה כבוד שנצטוה עליה, וכבוד כזה אין בו עשה של תורה שידחה אפילו לאו גרידא". ממילות הסיום משתמע שאמנם הציות אינו מחויב מן התורה, ולכן לא שייך שידחה איסור לאו, אבל הוא חובה מדרבנן, או אולי ממידת דרך ארץ (להבנות שונות בדברי הרשב"א יעוין בהערות המהדיר לריטב"א בהוצ' מוה"ק שם, שהאריך כדרכו בקודש). לעומת זאת הריטב"א כותב שאם האב מצווה על דברים שאין לו בהם הנאה "למה ישמע לו אפילו בדברים של רשות... שאין עושה כבוד אלא בעושה דבר להנאתו". מדבריו עולה שאין שום חובה לציית להורים במה שלא נוגע אליהם. 7. כדברי הריטב"א כתב המהרי"ק (שורש קסו), לגבי אב שמנסה להכתיב לבנו עם מי להתחתן, שאין לו שום סמכות לעשות זאת ואין לבן חובה לשמוע לו: "פשיטא דאין כח לאב למחות בבן, לא משום כבוד ולא משום מורא, דלא שייך כבוד אלא כגון מאכילו משקהו מלבישו מנעילו כו', מורא לא ישב במקומו ולא סותר את דבריו כו', וכן כיוצא בזה דשייך לאב, אבל במלתא דלא שייך האב בגווה פשיטא דאין כח האב למחות ביד בנו". בדוגמאות אלה, ובפרט בזו של המהרי"ק, מלבד עצם ההתנגשות עם ציווי האב ברור שאי הציות גם גורם לאב צער, ובכל זאת לדעתם אין חובה לשמוע לקול ההורים, משום שזהו צער עקיף שההורים גורמים לעצמם. 8. מדברי הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל טו, ה) משתמע אחרת. הוא דן על מי שציווה את בנו שלא לדבר עם מישהו, האם הבן חייב לשמוע להוראתו, ואומר שלא, משום שאסור לשנוא אדם מישראל והוראת האב בטלה משום שהיא מנוגדת לתורה. הוא לא אומר נימוק בסיסי יותר, לכאורה, שחובת הכיבוד לא חלה כלל בעניינים שנוגעים לבן. כמו כן משתמע משו"ת תרומת הדשן (סי' מ), שדן על מי שרוצה ללמוד תורה במקום מתאים יותר מבחינה לימודית, אבל מסוכן יותר מבחינה בטחונית, "ואביו מוחה בו בתוקף ואמר לו: בני, אם תלך לאותה מדינה תצערני עד מאוד, כי אדאג עליך תמיד". התרומת הדשן מאריך להראות שלימוד התורה, אפילו אם רק מדובר על בחירת מקום לימודים טוב יותר, עדיף ממצוות כיבוד אב ואם. הוא לא אומר את הטענה הבסיסית יותר, שמקום לימודיו של הבן הוא עניינו הפרטי ולא נוגע להורים. נראה, אפוא, שהרא"ש ותרומת הדשן סוברים שבאופן עקרוני חובה לציית להורים גם בדברים שלא נוגעים אליהם, והתירו להתעלם מרצון ההורים רק במקרי מצווה. 9. בשולחן ערוך הובאו פסקי הראשונים הללו ולא ברורה דעתו בנדון זה: בסי' רמ סט"ז פסק כתשובת הרא"ש, שאין לשמוע להוראת אביו שלא לדבר עם פלוני. ושם סכ"ה פסק כתרומת הדשן שהבן רשאי לנסוע ללמוד תורה למרות ציווי האב ודאגתו. אך בשני אלו יש גם מרכיב של מצווה, כפי שהתבאר. הרמ"א שם הביא גם את דברי המהרי"ק: "אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן, אין צריך לשמוע אל האב", אלא שגם כאן יש מרכיב של מצווה, כפי שכתב המהרי"ק עצמו (כנימוק נוסף להיתרו הנ"ל), שציווי האב גם גובל בציווי לעבור על איסור תורה, מפני שחובה על האדם לשאת אשה שמוצאת חן בעיניו, לבל ישנאנה (בדרכי משה הביא הרמ"א את שני הנימוקים, ומאידך הביא גם את תשובת תרומת הדשן ונימוקיה). בביאור הגר"א שם ציין כמקור לרמ"א את הראשונים ביבמות הסוברים שכיבוד אב הוא בדברים הנוגעים לו דווקא (אך עמד על כך שמדקדוק לשון הרשב"א משמע שיש חיוב מסוים גם בדברים אחרים). לדעות נוספות של ראשונים ואחרונים לכאן ולכאן עיין אנצ"ת ערך 'כבוד אב ואם' ציונים 218, 230, הר"י פערלא (בפירושו לספר המצוות לרס"ג, עשה ט-י), יביע אומר ח"ח יו"ד סי' כב,ה, ובספר 'ויברך דוד' סי' פה. מן העניין לציין שרוב האחרונים עד ימינו שנקטו עמדה בדבר לכאן או לכאן לא הזכירו את מחלוקת הראשונים והטעם להכרעתם בה. בפוסקים בימינו המחלוקת נדונה בהרחבה, ונראה שלהלכה התקבלה יותר הדעה שמעיקר הדין אין חיוב כיבוד אב ואם בדברים שאינם נוגעים אליהם ישירות: ציץ אליעזר חי"ג סי' עח וחט"ו סי' לד,ג; אבן ישראל (פישר) ח"ט סי' פז,ד; דברי יציב יו"ד סי' קכה; מאמר מרדכי (הרב אליהו זצ"ל) ח"א סי' י; באהלה של תורה (דודי הרב יעקב אריאל שליט"א) ח"א סי' י: התנדבות לקצונה בניגוד לרצון ההורים; תשובות והנהגות ח"ג סי' רעה; בצל החכמה ח"ב סי' נה; ילקוט יוסף, כיבוד אב ואם, פ"ט ס"א, אך בס"ב נטה להחמיר כשיש להורים צער גדול מכך. לעומת זה עיין בחזו"א, אה"ע סי' קמח לקידושין לב,א, ועיין גם בשבט הלוי ח"י סי' קנו אות ב. 10. מסתבר שמצד המוסר והכרת הטוב ראוי לאדם לשמוע בקול הוריו גם בדברים שאינם נוגעים אליהם. מצאנו דוגמה שבה הקב"ה משבח את המצייתים לרצון ההורים גם בעניינים שלא נוגעים להורים, ואפילו אחרי פטירתם, בירמיהו (לה, יח-יט): "יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עַל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם וַתִּשְׁמְרוּ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וַתַּעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים". הרי שיש בכך לפחות מידה טובה של הכרת הטוב (אם כי שם מדובר בציוויים שיש בהם עניין עצמי, ועיין ספרי זוטא במדבר י, כט ועקדת יצחק במדבר עז). וכבר התשב"ץ (ח"ב סי' נג) התלבט בספק זה וכתב: "שיש להתיישב בדבר זה אם מצווה לקיים דברי אביו ואם לא, וכל שכן אחר מיתתו... דוודאי קצת מצווה יש בדבר, וסימן לדבר מצוות יונדב בן רכב לבניו". ובשבות יעקב (ח"א סי' קסח) הסיק מהמסופר בירמיהו: "משמע שהוא רק מצד החסד לפנים משורת הדין לשמוע מצות אביהם ולא מצד הדין וחיוב". עניין זה של הכרת הטוב ראוי להדגשה בפרט ביחס לבן צעיר שעודנו סמוך על שולחן הוריו, שבעודו סמוך על שולחנם הוא מחויב יותר לציית לדבריהם (ועיין שו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' רעה ובספר 'ויברך דוד' עמ' תי). 11. כאשר אנו דנים מצד המוסר ולא מצד עומק הדין, יש יותר מקום לשיקול הדעת, עד כמה העניין חשוב להרגשתם הטובה של ההורים לעומת ההפסד של הבן בציות להם (וראה גם ב'תשובות והנהגות' הנ"ל). גם לדעה הסוברת שבאופן עקרוני כיבוד אב ואם מחייב ציות בכל נושא, יש מקום ל"מידתיות": מבחינת כבוד ההורים, כאשר הבן בוחר להתעלם מדבריהם למרות שאין לו צורך ממשי בזה יש בכך מימד של ביזוי, שאינו קיים כאשר מנגד עומד צורך חשוב של הבן. כיוצא בזה כתב 'המקנה' (קידושין לא ע"ב): "דכל דבר שמצוה לו אביו, אף בדבר שאין לאביו שום הנאה ממנו, שאינו בכלל כיבוד, אפילו הכי, אם אין לבן שום הפסד ממנו - זהו בכלל מורא, שאם לא ישמע לו הוי כסותר את דבריו". 12. מכאן לשאלה השניה, מה היחס בין כיבוד אב ואם לבין מצווה. כידוע, כשיש סתירה בין כבוד אב ואם לבין קיום מצווה - המצווה גוברת, כדברי המשנה בבבא מציעא פ"ב מ"י: "אם אמר לו אביו 'היטמא' או שאמר לו 'אל תחזיר' לא ישמע לו". אולם בגמ' בקידושין לב ע"א סוגיה נוספת על סתירה בין כיבוד אב ואם לבין מצווה אחרת, וזה לשונה: "אלעזר בן מתיא אומר: אבא אומר השקיני מים, ו[מאידך] מצוה [אחרת] לעשות, מניח אני כבוד אבא ועושה את המצוה, שאני ואבא חייבים במצוה. איסי בן יהודה אומר: אם אפשר למצוה ליעשות ע"י אחרים - תיעשה על ידי אחרים, וילך הוא בכבוד אביו. אמר רב מתנה: הלכה כאיסי בן יהודה". כאן נאמר שאם המצווה השניה יכולה להעשות על ידי אחרים אינה דוחה כיבוד אב ואם. כיצד זה מתיישב עם המשנה בבבא מציעא? היה מקום לומר שאלו שני מקרים שונים: בברייתא בקידושין האב לא מצווה את הבן לעבור על התורה אלא מצווה דבר כלשהו לכבודו, אלא שבפועל בקשת האב מתנגשת עם מצווה אחרת, ולכן אמר איסי שאם המצווה יכולה להעשות על ידי אחרים הבן צריך להעדיף את כבוד אביו. לעומת זאת בבבא מציעא האב מצווה לעבור על הדין (לצורך עצמו, כפי שביארו הראשונים הנ"ל) והוראתו מתנגשת באופן ישיר עם ההלכה, ובזה אין לשמוע לו בשום אופן. אולם בתוספות רבינו שמואל ב"ר יצחק (ב'שיטת הקדמונים' בקידושין שם) נאמר: "הא דאמרינן אמר לו אביו אל תחזיר, דלא ישמע לו, באי אפשר על ידי אחרים מיירי לאיסי" (ועיין גם שו"ת בית יהודה יו"ד סי' נד, שהעלה אפשרות לחלק כפי שהוסבר לעיל, והסיק מדעתו כתוס' רבינו שמואל). לפי זה יוצא שגם כאשר ההורים אומרים באופן ישיר לבטל מצווה - יש לשמוע בקולם, אם המצווה יכולה להעשות על ידי אחרים (אלא אם כן הורו כך רק מחמת זלזול במצווה, אז אין לשמוע להם אפילו כשהיא תיעשה על ידי אחרים - שו"ת כנסת יחזקאל סי' לה). 13. האם תרומת כליה היא מצווה שיכולה להעשות על ידי אחרים? לכאורה כן, אם כל המסוגלים לתרום והוריהם אינם מתנגדים לכך יעשו זאת. ברם, המבחן ל"יכולה להעשות ע"י אחרים" אינו תיאורטי אלא מעשי, האם בפועל התרחיש הסביר הוא שהמצווה תתקיים כדבעי. כך לשון הרמב"ם (הל' ממרים פ"ו הי"ג): "אמר לו אביו השקני מים ויש בידו לעשות מצוה, אם אפשר למצוה שתעשה על ידי אחרים - תעשה ויתעסק בכבוד אביו... ואם אין שם אחרים לעשותה - יתעסק במצוה ויניח כבוד אביו". הרמב"ם לא בוחן את טיב המצווה, האם עקרונית היא ניתנת לביצוע ע"י אחרים, אלא את המצב בשטח, האם יש שם אחרים לעשותה. וכך יוצא בבירור מתוס' רבנו שמואל הנ"ל, שאומר שהדין שלא ישמע לאביו האומר "אל תחזיר" הוא כשאי אפשר על ידי אחרים: הרי כל אבידה ניתנת עקרונית להשבה על ידי אחרים! על כרחנו כוונתו שבמציאות המסוימת אין אחרים שיעשו זאת. כיוצא בזה מצאנו בשאלה האם תלמוד תורה נדחה מפני מצוות אחרות, שגם עליו אמרו חז"ל (מועד קטן ט ע"א) שהדבר תלוי האם המצווה האחרת יכולה להעשות ע"י אחרים. וכתב המאירי שם: "ואם אי אפשר לו על ידי אחרים, כגון שאין שם ראוי לה אלא הוא או שהיא מצוה המוטלת על גופו כגון לולב... המצוה קודמת ומבטל תלמוד תורה כדי לקיימה". ובשו"ע הרב (הל' תלמוד תורה פ"ד ס"ג): "ואם אי אפשר למצוה להעשות ע"י אחרים, כגון להיות מעשה לצדקה במקום שדבריו נשמעים יותר מדברי אחרים, או שאין עשיית אחרים מספקת למצוה זו, כגון להוצאת המת שאין לו מלווים לפי כבודו... יפסיק תלמודו ויעשה המצוה ויחזור לתלמודו". כללו של דבר, המבחן ל"נעשית ע"י אחרים" הוא האם בפועל המצווה תתבצע. 14. בנדון של תרומת כליה, כידוע התור לנזקקי השתלה ארוך הרבה יותר מזה של התורמים, ואין ספק שכל תורם נחוץ. לכן, נכון להיום ועד שתור התורמים יהיה ארוך יותר מתור הנתרמים, זוהי מצווה שאי אפשר שתיעשה על ידי אחרים. 15. עדיין יש לשאול: ההלכה לגבי מצווה שאפשר או שאי אפשר שתיעשה ע"י אחרים עוסקת במצווה חיובית, אלא שיתכן שאחרים יקיימוה. מה לגבי מצווה שאיננה חובה? לכאורה בדברי הראשונים הנ"ל מצאנו שגם מצווה שאיננה חובה קודמת לכיבוד אב ואם, כגון הליכה ללמוד תורה במקום מתאים יותר, או נישואין לאישה מועדפת. אך יש לחלק: שם מדובר על מצווה שהבן מחויב בה, וכעת הוא רוצה לקיימה באופן יותר מושלם. כיוצא בזה כתב בפתחי תשובה (יו"ד סי' רמ ס"ק כב) בשם ספר 'חמודי דניאל': "אחד היה רוצה להתפלל בבית הכנסת שמתפללין שם יותר בכוונה, ואמו מוחה בזה - אין צריך לשמוע לה". אין הכרח לדמות זאת למצווה שהבן לא חייב בה כלל. בעניין זה מצאנו מחלוקת אחרונים: בשו"ת חוות יאיר סימן ריד (הובא בפתחי תשובה יו"ד סי' רמ סקכ"ג) דן במקרה שאמא ציוותה את בנה שלא להמשיך ולהשכיר את דירתו לתלמיד חכם זקן השוקד על התורה, וכתב שהדין שלא ישמע לאביו לעבור על דברי תורה הוא רק במקרה כגון מה שהובא במשנה הנזכרת שהאב ציווה על בנו הכהן להיטמא או שלא להחזיר אבידה, שהיא מצווה המוטלת עליו. לעומת זאת בהשכרה המדוברת, שאמנם יש לה ערך רב מבחינה תורנית אבל אינה חובה ואינה מצוות עשה המוטלת עליו, כיבוד אב ואם דוחה אותה. בעקבותיו גם בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' ה) הורה לבן שהצטווה ע"י אביו שלא להיות אפוטרופוס על היתומים שלא לקבל עליו את התפקיד. אולם בערוך השלחן (יו"ד סי' רמ סמ"ה) נחלק עליהם: "ופשוט הוא דכן הוא בכל דבר מצוה", ועל דברי החוות יאיר כתב: "ולא נהירא כלל". כמו כן בשו"ת שואל ונשאל (ח"ד יו"ד סי' סט) כתב שמי שנבחר על ידי הציבור לעסקנות ציבורית, והורה לו אביו שלא לעסוק בזה, דינו כמי שציווהו אביו לעבור על דברי תורה, מאחר שפעילות לשירות הציבור היא זכות גדולה (אם כי משמע מדבריו שלפעמים זהו חיוב ממש, עי"ש). כאמור, לענ"ד נראה שהנדון כאן פשוט הרבה יותר, ואף החוות יאיר יודה בו משום פיקוח נפש. אך אפילו אם נניח שלא כך, ואין כאן אלא מצוות "השבת גופו", מסתבר שהחוות יאיר יודה בנדון זה, משום שברקע עומדת מצווה שבדרך כלל היא מחויבת, ורק כאן יש פטור מחמת שזוהי דרישה מוגזמת מהאדם, ומאחר שאדם זה שלפנינו מוכן לקבל על עצמו את תרומת הכליה - הרי שכעת מה שעומד כנגד רצון האב הוא מצוות "השבת גופו". כעין זה ראיתי שציינו למובא בספר 'אוצר כיבוד אב ואם' אות תקטז בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל, שאם הבן פטור מהשבת אבידה, משום שהוא "זקן ואינה לפי כבודו", והוא מוחל על כבודו ובוחר להשיב את האבידה בכל זאת, ואביו אומר לו שלא יחזיר - עליו להשיב את האבידה. 16. דיון מפורש בשאלתך מצאתי בילקוט יוסף, הל' כיבוד אב ואם, פרק ט ס"ז, וזה לשונו: "הרוצה לתרום כלייה לאחד מקרוביו, ואביו מונע בעדו, ואביו יצטער מכך אם יתרום את הכלייה, יש אומרים שאסור לו לתרום את הכלייה עד שאביו יתן את הסכמתו. ויש חולקים ואומרים שמותר לו לתרום כליה לקרובו, ובפרט לבנו או לאשתו, אף בלא רשות אביו. והנכון הוא שיפציר באביו על ידי רבנים ותלמידי חכמים שישפיעו עליו לתת את הסכמתו לכך, אחר שבזמן האחרון לא שכיח סכנה כל כך בתרומת כליה. ויש בדבר הצלת נפשות, כשאין אפשרות אחרת". לא ברור מדבריו מה הדין כאשר לאחר כל ההפצרות אביו אינו מסכים, ולא כתב בפירוש שגם כאשר ההורים מתעקשים פיקוח נפש דוחה את כבודם ומוראם, אך כך נוטים דבריו בהערות שם, עי"ש. 17. סיכום: תרומת כליה היא מאריכת חיים בעליל והיא פיקוח נפש ולכן דוחה ללא ספק את מצוות כיבוד אב ואם. גם אם נגדיר אותה רק כחוסכת סבל וכ"השבת גופו" גרידא, היא דוחה כיבוד אב ואם משני טעמים: הן משום שמעיקר הדין אין חובה לשמוע לקול ההורים בדברים שלא נוגעים אליהם ישירות, בפרט כשמנגד עומד נושא חשוב לבן, והן משום שזוהי מצווה קיומית חשובה. 18. באשר לסיבוב השערים, השיקולים לגביו אינם חדים באותה מידה. יש בו קיום מצוות "לשכנו תדרשו ובאת שמה" (דברים יב, ה), וכלשון הרמב"ן שם: "שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב". עידוד הגעגועים להר קדשנו ולבית המקדש הוא אחת המשימות החשובות בדורנו, וגם בזה עדיין מעטים מדי הם העוסקים. מכל מקום, התועלת מהשתתפותו של כל יחיד בפעולה זו איננה מדידה ומובהקת, וגם אינה בלעדית לסיבוב השערים: ניתן לעורר לבית המקדש בדרכים אחרות במקום מגוריך, כגון קביעת לימוד בענייני המקדש. לכן מסתבר לענ"ד שמי שהוריו דואגים ואוסרים עליו את ההשתתפות בסיבוב השערים נכון שיוותר על הפעם הזו עד שירחיב ה' לנו ופרינו בארץ.
לחץ כאן לשליחת שאלה בהמשך לשאלה זו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il