שלום כבוד הרב, מאחר ואין לי רקע מהבית, המון שאלות מציפות אותי לגבי התפילה וריכזתי כמה מהן כאן: 1- מהי מהות כל עניין התנועה בתפילת 18, הצעדים קדימה ואחורה, תנועות הגוף, העמידה במקום, מתי ניתן לזוז מן המיקום של העמידה, (לעקור רגליים), 2- מדוע כל זה בכלל? מתי ניתן לשבת והאם ניתן להישאר לעמוד כמה שאני רוצה לאחר תפילת 18, או שהישיבה חשובה בזכות עצמה? 3- מה משמעות הכריעות במהלך תפילת 18 ומדוע הכריעה ב’מודים אנחנו’ שונה משאר הכריעות? כיצד למעשה יש לבצע את הכריעות במדויק? אני יודע, כבוד הרב שאתה מן הסתם עמוס בפניות אך אודה לך ביותר אם למרות זאת תאריך ותפרט בהסברים, או תפנה אותי למקורות בהם הדברים מבוארים בשפה פשוטה וברורה. אני מוצא כי ההסברים המופיעים בסידור התפילה לא מכסים את כל הנושא. בכבוד רב

בס"ד שלום רב. שמחתי מאוד לקבל את מכתבך, ואשמח לעזור לך בכל מה אוכל. ברשותך אתחיל בשאלותיך אחת לאחת בעזרת ה'. 1. חכמנו זכרונם לברכה לימדו אותנו ביחס לתפילת שמונה עשרה שנאמר "כל עצמותי תאמרנה" שיש להתפלל לא רק עם הלב, אלא עם כל הגוף, שכל הגוף יהיה שותף בתפילה שלנו. לכן נהגו להתנדנד בתפילה. אין זה כל כך משנה באיזה אופן להתנדנד, אך העיקר שלא באופן מוחצן שמפריע לאחרים. לפני התפילה אנו מתחילים שלושה צעדים קדימה שזה נקרא גישה לתפילה, כמו שניגשים לדברים חשובים כך גם ניגשים לתפילה. בסוף שלושת הצעדים צריך שהרגליים תהיינה צמודות. במשך התפילה אנו לא מזיזים את הרגליים, ורק כאשר מגיעים לסוף תפילה שמונה עשרה אנו אומרים עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל, אנו פוסעים שלוש פסיעות אחורה, פרידה מהתפילה, ואז נעמדים במקום עד לקראת הקדושה שאת צועדים שוב קדימה למקום שבו עמדנו בתפילה. 2. אחר שמונה עשרה אפשר להמשיך ולעמוד. יש שנוהגים לשבת במזמור "אשרי יושבי ביתך" אך אין זה חובה. 3. המשמעות בכריעות היא שאנו מקבלים עלינו את מלכות ה'. במודים יש שכורעים אחרת, אך אין זה חובה. במילה ברוך כורעים עם הברכיים, במילה אתה כופפים את הגב ובשם ה' זוקפים. באתר ישיבה יש סידרת ספרים בשם פניני הלכה, ואחד מהם עוסק בהלכות תפילה, ויש שם ממש הסברים על הכל. ההסברים כוללים גם מקורות ואני מאמין שיהיה לך מצויין ללמוד את הדברים. דבר נוסף, לפי בירור שלי יש אצלכם רב שישמח לעזור לך, כדאי מאוד ליצור איתו קשר והוא יוכל להדריך אותך ממש צעד אחר צעד. אשמח לעזור עוד בכל מה שאוכל. בברכה הרב יצחק גרינבלט.