יש כעת יומיים ראש חודש, ובשני הימים נברך בתפילת מוסף שבע ברכות עם הזכרת שם שמיים. מדוע נוהגים כך? האם בזמן המקדש הקריבו קורבן מוסף של ראש חודש בשני ימים רצופים? נכון שבזמן שקידשו על פי הראייה היה לאנשים ספק האם ראש חודש חל ביום הראשון או השני. אבל אם יש ספק, ננהג כמו בכל ספק: נתפלל, נבקש - אבל בלי להוציא שם שמים לבטלה! איך אפשר לברך פעמיים מספק, הרי ספק ברכות להקל? וכך יש לשאול גם לגבי ראש השנה: איך מתפללים תפילת ראש השנה יומיים מספק? האם בבית המקדש הקריבו קורבן ראש השנה בשני ימים רצופים?! באיזה ספק אחר תיקנו לקיים את המצווה - עם ברכה - פעמיים?

שלום וברכה! ראשית, הדין הזה מופיע כבר במשנה, שבראש השנה מתפללים את תפילת ראש השנה פעמיים, בשני הימים (עיין במשנה עירובין ג', ט - המחלוקת שם היא רק לגבי נוסח התפילה, ולא לגבי עצם התפילה פעמיים). אך עדיין עומדת שאלתך - איך אפשר לברך מספק? האם זו לא ברכה לבטלה? התשובה לענ"ד היא פשוטה: מכיוון שהתפילה היא תקנת חכמים, ממילא הם יכולים לתקן להתפלל מוסף פעמיים, וזה בסדר. כמו שלא נאמר "הרי אסור לברך ברכה לבטלה, אז איך חכמים חידשו כל כך הרבה ברכות?" כי כל ברכה שחכמים מתקנים, היא כבר לא לבטלה. וכאן חכמים תיקנו להתפלל פעמיים (וגם לברך פעמיים על השופר, ובחו"ל גם מברכים פעמיים על מצה ומרור וכדומה), וכיוון שחכמים תיקנו זאת, אין בזה בעיה של ברכה לבטלה. אלא שעדיין יש לשאול - למה בעניין הזה חכמים תיקנו לברך פעמיים, ואילו בספיקות אחרים חכמים קבעו שספק ברכות להקל? התשובה היא, שכאן זה לא ספק מקרי, שבמקרה אירע לאדם מצב של ספק, אלא זה ספק שקיים בהכרח. בזמן בית המקדש, כל יהודי שגר מחוץ לירושלים בהכרח יהיה בספק לגבי ראש חודש וראש השנה, ולא יידע בוודאות באיזה יום הם חלים. וכל יהודי שגר בחו"ל בהכרח יהיה בספק גם לגבי שאר הימים הטובים. ולכן חכמים תיקנו תקנה מיוחדת לגבי הספק הזה, בשונה מספקות אחרים. ניתן לומר זאת כך: אלמלא התקנה הזו, מה היה קורה? כל היהודים שמחוץ לירושלים לא היו מתפללים לעולם מוסף של ראש חודש, שהרי ביום הראשון זה ספק אז לא נתפלל מוסף, וכך גם ביום השני זה ספק אז לא נתפלל. כך גם לעולם לא נתפלל תפילות ראש השנה, ולא נברך אף פעם על השופר, ובחו"ל גם לא יברכו אף פעם על מצה ומרור וכדומה. זה כמובן מצב אבסורדי, ולכן חכמים תיקנו לברך למרות הספק. לגבי הקרבת הקרבנות בבית המקדש בראש חודש ובראש השנה: ראשית, בעיקרון לא אמורה להיות בעיה, כיוון שקידוש החודש נעשה במקדש, ולכן הכהנים יודעים בבירור אם קידשו את החודש או לא. אם באו עדים ביום הראשון, קידשו את החודש והקריבו מוסף באותו יום, ואם לא באו ביום הראשון, לא קידשו את החודש ולא הקריבו מוסף, ואז קידשו והקריבו ביום השני. יש מקרה מסויים שבו עלולה להיות בעיה - אם העדים באים בסוף היום, לאחר שכבר הקריבו תמיד של בין הערביים ונשלמה העבודה ליום זה. אבל זה מצב מאד נדיר, כיוון שאם הירח נראה בערב, אז העדים יבואו מן הסתם כבר בבוקר ולא יחכו עד סוף היום, ואם הוא לא נראה בערב, אז העדים לא יבואו כלל באותו יום. מצב כזה יכול לקרות למשל אם בירושלים היה מעונן, ובמקום אחר במרחק הליכה של קרוב ליממה ראו את הירח, אבל כמובן זה מצב נדיר. בדרך כלל, אם לא באו עדים עד הקרבת התמיד של בין הערביים, זה אומר שכבר לא יבואו עדים היום, ולכן במקדש ידעו בדרך כלל בבירור האם להקריב מוסף של ראש חודש או לא. במשנה ובגמרא יש התייחסות גם למקרה הנדיר הזה, "נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוויים בשיר" (ראש השנה ל' ב, וביצה ד' ב - ה' א). ואכן בראשונים שם יש דיונים מה עשו באותו מקרה, האם הקריבו מוסף בכל זאת וכיצד עשו זאת. אבל צריך לשים לב, שלגבי הקרבן יש איסור להביא קרבנות לחינם, איסור הבאת חולין בעזרה, ולכן אי אפשר לעשות כמו בתפילת מוסף, שחכמים יתקנו מראש להקריב קרבן מוסף פעמיים. בעוד שלגבי התפילה חכמים יכולים לתקן, וכדלעיל, ולכן בתפילה אין בעיה כלל.