שלום כבוד הרב. איך עליי לכבד את הורי כמו שדורשת ההלכה? הדבר ניראה בעיני כמעט בלתי מציאותי ואף ניראה לי מגיע לדבר שאין הציבור יכול לעמוד בו. איך אני מגיע למצב שבו אני לא אומר בפה "ניראין דיברי אמא"? או במילים שלי "נכון"...? וכיוצא באלה... תודה רבה.

שלום רב. אפשר לגשת ולהסתכל על מצוות כיבוד הורים (וכמו על הרבה מצוות) בשתי צורות. האחת –מהפרט אל הכלל. ישנם הרבה פרטים הלכתיים במצווה זו. חלקם קל יותר לקיים וחלקם קשה יותר. השניה- מהכלל אל הפרט. מצווה יקרה כל כך. כיבוד הורים אינסופי להורים שגידלו אותי במסירות, הרעיפו עלי אהבה עד אין קץ ונתנו לי את כל צרכי הרוחניים והגשמיים שלא יחסר לי כלום. אמנם אין המצווה תלויה ב "התנהגות " ההורים כלפי ילדיהם. ואפילו אם חלילה יש קושי בקשר עם ההורים, כבר הגמרא מתארת לנו עד כמה גדולה וחשובה מצווה זו שצריך להמשיך ולכבד אותם. אך מכל מקום, כאשר האדם מתבונן במצווה והיא כל כך פשוטה וברורה לו, ממילא הפרטים כבר לא נראים קלים או קשים אלא הכל מחובר לרצון האדם לכבד את הוריו. כמובן דבר זה גם דורש עבודה והתבוננות ,נסיונות שאדם עובר וכו', אך זו המגמה שצריך לשאוף אליה. קישור עמוק למצווה וממילא הפרטים יעשו קלים וברורים. אשריך על המאמץ . ותשזכה לקיים מצווה זו ועוד מצוות בשמחה ואהבה. עם קישור עמוק ופנימי למצווה. אני מצרף כאן את לשון ספר החינוך במצווה ל"ג- כיבוד הורים. "משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמל חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה שזו מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלקים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנתו, וכשיקבע זאת המדה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא שהוא סבתו וסבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאויר העולם וספק צרכו כל ימיו והעמידו על מתכנתו ושלמות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאלולי הנפש שחננו האל, יהיה כסוס כפרד אין הבין, ויעריך במחשבתו כמה וכמה ראוי להזהר בעבודתו ברוך הוא". הרב חגי לרר