שלום לרב. מה הכוונה שאם עושים מצווה מבלי להתכוון בדיעבד יוצאים ידי חובה? האם שאשה הולכת לרחוץ בים מבלי להתכוון יוצאת ידי טבילה (אם אין חציצה)? שחקן מניח תפילין בהצגה יוצא ידי חובה? אדם מאבד כסף מבלי להרגיש ועני מצא יוצא ידי מצוות צדקה? אדם חובש כובע יוצא מבלי להתכוון חובת כיפה? וכו (אם אפשר מקורות) תודה ויישר כח

להלכה, מצוות צריכות כוונה. אלא שבדיעבד, גם כאשר האדם לא התכוון בפירוש ניתן להניח שהיתה לו כוונה כללית למצווה, לדוגמא – מי שרגיל להניח תפילין כל בוקר בשל המצווה בכך, גם אם יום אחד לא נתן את דעתו בפירוש על כך שהוא מקיים מצווה, סוף סוף אם נשאל אותו למה הוא מניח תפילין הוא היה אומר שהוא עושה זאת בגלל המצווה, ומכאן שהדבר מונח בתודעתו. זהו הכלל, אך מעשית יש עקרונות נוספים שצריך לתת עליהם את הדעת, ובאופן מעניין כל הדוגמאות שכתבת הן דוגמאות יוצאות דופן: ביחס לטבילה קיימת מחלוקת אם היא צריכה כוונה, אולם מחלוקת זו אינה נוגעת לענייננו כי הטבילה אינה המצווה עצמה אלא 'הכשר מצווה' – המצווה היא להיטהר, והטבילה היא הדרך לכך. ביחס לתפילין - הדבר אברהם (חלק א' טז-כט) ועוד כמה אחרונים כתבו שמצווה שאדם חייב בה תדיר, כמו הנחת תפילין, גם אם אדם התכוון בפירוש שלא לצאת – יצא. איני יודע אם יש חולקים על כך. במצוות שבין אדם לחבירו, שעיקרן בתוצאה, המצווה מתקיימת גם ללא כוונה. למרות זאת, נראה שמי שאיבד כסף ועני מצא אותו לא קיים מצווה, כי ללא תודעה של האדם לא שייך לדבר על מצווה. אמנם, מבואר בספרים שיש לו על כך שכר מסוים, שסוף סוף הנאתו של העני באה מחמתו. חבישת כיפה אינה מצווה אלא מידת חסידות, שכן בכך האדם מבטא שהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים. מידת חסידות ודאי צריכה כוונה, וודאי בענייננו שכל עיקרה של מידת חסידות זו היא במה שהיא מבטאת. אמנם, רבים כתבו שכיון שבפועל כל אלו שמקבלים עליהם עול מלכות שמים חובשים כיפה, ממילא אי חבישת כיפה מבטאת פריקת עול, ומצד זה יש בכך חיוב. לפי זה, מי שחובש כובע אך ללא כל כוונה לבטא בכך את היותו עבד ה' – אין בכך כל מידת חסידות, אך אין כאן גם ביטוי של פריקת עול כמובן. אם תרצה מקורות בעניין תוכל לשלוח לי מייל לכתובת [email protected] ואשלח לך קובץ. כל טוב.