האם בשבת מותר להחזיר מכסה מעל כלי ראשון - שעל האש או שאינו על האש - כשיש עליו טיפות קרות שהתעבו. מצד אחד, מחמירים בבישול אחר בישול בלח שהצטנן, ומצד שני אין זה דרך בישול, בפרט כשהכלי הראשון אינו על האש (גם אם יש בתוכו דבר גוש רותח). בתודה מראש

לשואל, שלום! ראשית נציין שהדיון על הנחת מכסה על סיר בכלי ראשון הוא לגבי מאכל שכבר התבשל לחלוטין, שאם לא כן הרי הנחת המכסה מזרזת את בישולו. לגבי הטיפות הקרות, מעיקר הדין יש להקל בדבר, אך רצוי להחמיר בזה בסיר שעל גבי האש, אם לא לנגב ממש - לפחות לנער את הטיפות הניכרות. ניתן לעקוף את הבעיה אם כשמסירים את המכסה יניחו אותו על גבי הפלטה או סמוך לה, כך שהטיפות שעליו לא תתקררנה לגמרי. הרחבה: 1. בשמירת שבת כהלכתה (מהדו' תשל"ט פ"א הערה צד) אסר להחזיר את המכסה שעליו טיפות שהתקררו, משום בישול אחר בישול, וציין "בפרט אם מחזיר את הקדרה בחזרה לאש". 2. הפוסקים דנו בהרחבה בשאלה דומה, עירוי מכלי ראשון לתוך כוס שיש בה טיפות שנשארו מהשימוש הקודם. באגרות משה (או"ח ח"א סי' צג) כתב שאסור לערות מכלי ראשון לכלי שיש בו טיפות קרות שלא התבשלו מעולם, ואפילו אם הוא בגדר פסיק רישא דלא ניחא ליה. אבל העלה אפשרות להקל (לשונו: "יש אולי להקל") בטיפות מים שכבר התבשלו והתקררו, בצירוף הסברה שאין בישול אחר בישול בלח ופסיק רישא דלא ניחא ליה. בשאלה זו דן באריכות ביביע אומר (ח"ד או"ח סי' לג, בעיקר אותיות א וטז), והתיר אפילו בטיפות שלא התבשלו מעולם (כגון כשמישהו לוקח כוס שזה עתה נשטפה ויוצק לתוכה מים רותחים), בצירוף כמה טעמים: א. זהו פסיק רישא דלא ניחא ליה (כלומר, דיינו בכך ש"לא אכפת ליה", כמבואר בשבת קג ע"א: "דעביד בארעא דחבריה"). ב. יש ספק האם עירוי מכלי ראשון מבשל. ג. גם לדעה שעירוי מבשל יש אומרים שאיסורו בשבת הוא מדרבנן בלבד, כדברי הירושלמי (שבת פ"ג ה"ה) שבישול דאורייתא הוא "כשהאור מהלך תחתיו" דווקא. ד. יש אומרים ש"חצי שיעור" בהלכות שבת איננו איסור תורה כבכל חצי שיעור (שיטת החכם צבי סי' פו). ה. בציץ אליעזר (חי"ג סי' מ) האריך גם כן אפילו בטיפות שלא נתבשלו מעולם, ובין השאר הזכיר טעם נוסף שכתבת, שאין זו דרך בישול. ו. בשבט הלוי (ח"ז סי' מב אות ב) הקל מטעם נוסף, לאחר ניעור ראשוני של הטיפות בכוס, ויש בדבריו יסוד חשוב בהלכות שבת, וזה לשונו: "דרכי להקל אחרי הכאת הכוס על היד וכיו"ב שהוציאו עיקר ליחת המים, והנצוצים שנשארו עוד איננו עוד בגדר בישול כלל, דלא נתוסף לו כלום בזה ואינו נהנה מן הבישול... דהוא גרע מחצי שיעור, דבחצי שיעור שייכים כל גדרי בישול אלא דחסר שיעור חיוב, משא"כ ניצוצים כל שהוא אלה, דלא שייכים גדרי בישול כלל, וגם בודאי הוא פסיק רישא דלא איכפת ליה כלל". כיוצא בזה כתב במנחת אשר (שבת, סי' סח סק"ו) שמכיוון שמדובר בכמות זעירה שאין אפשרות שימוש והנאה ממנה, אינו בגדר "חצי שיעור" אלא אינו בגדר בישול כלל, כי "בישול" הוא הכשרת דבר על ידי אש לשימוש האדם (כוונתו, כנראה, שאע"פ שכעת הטיפות הללו מצטרפות בפועל למשקה שהוא שותה וניתן לשתות גם אותן, אין שום חשיבות לשתיית כמות כה זעירה). כעין זה כתב כבר ב'שביתת השבת' (הקדמה למלאכת מבשל, אות יט), "דהגם שחצי שיעור אסור, על כל פנים צריך שיהיה ניכר הדבר לפנינו, דמלאכת מחשבת אסרה תורה", ובכמות זעירה זו איננו מרגישים שהתבשלה (אך הוא כתב סברה זו כמסתפק, והסיק שהנימוק העיקרי להקל הוא שמעיקר הדין קיימא לן שאין בישול אחר בישול בלח, על פי הרמ"א שהיקל לחמם שוב אם עדיין נשאר ולו מעט מחימומו הקודם; וטעם זה אינו מספיק לנוהגים כשולחן ערוך שהחמיר בזה, עיין סי' שיח ס"ד ובמשנ"ב ס"ק כד). 3. רוב הנימוקים הללו להיתר בכוס נכונים גם בנדון שלנו, הטיפות שעל המכסה, פרט לסברה ב' דלעיל, השיטה המקילה בעירוי מכלי ראשון. אולם סברה ג' עדיין שייכת בכלי שאינו על האש, שיש מקום רב לומר שאין זה בישול דאורייתא מאחר שאין "האור מהלך תחתיו", כאמור. הנימוק החמישי, כלאחר יד, שייך גם כאן כפי שכתבת. אמנם אולי יש מקום לחלק: בעירוי מכלי ראשון המפגש בין מקור החום לבין הדבר המתבשל, הטיפות שעל הכוס, אינו כדרך המבשלים. לעומת זאת כאן הפעולה שאתה עושה איננה כדרך המבשלים, שכאשר הם רוצים לבשל הם מניחים את האוכל בסיר עצמו ולא במכסה, אבל הבישול עצמו, אם הטיפות נופלות לאוכל, הוא כדרך בישול. ומאחר שעצם הפעולה שאתה עושה, החזרת מכסה, היא שגרתית, וגם צורת הבישול בסופו של דבר היא שגרתית, אולי אין זה כלאחר יד. הנימוק הששי של השבט והלוי וסיעתו חזק יותר במכסה מאשר בכוס, מפני שאם הטיפות שמתחממות תישארנה על המכסה ולא תנטפנה לאוכל בוודאי שאין בהן שום שימוש והנאה. 4. כאמור, בשמירת שבת כהלכתה החמיר בזה. אך הרב ישראל יעקב פישר זצ"ל (מובא ב'מאור השבת' ח"ב עמ' תרס-תרסא) התיר את החזרת המכסה על הסיר, משום שזהו בישול אחר בישול, ופסיק רישא דלא אכפת ליה, וגם מתעסק, ומלאכה שאינה צריכה לגופה, וכלאחר יד. (לא ברור לי הצירוף של משאצל"ג ופס"ר דלא אכפת ליה, שקיים לכאורה בכל פס"ר דלא ניח"ל, ואיננו מחשיבים זאת לפס"ר דלא ניח"ל בדרבנן, ואכמ"ל. לגבי "מתעסק" לא הבנתי כוונתו, שהרי "מתעסק" הוא מי שלא מודע בכלל לתוצאות פעולתו, ואולי כוונתו שאין צורך להעיר למי שמחזיר את המכסה כשאינו חושב כלל על כך שהטיפות מתחממות שוב). גם הרב נבנצל שליט"א ('ירושלים במועדיה' שבת ח"ב עמ' רכו) כתב שהגרש"ז אוירבך זצ"ל סבר שמעיקר הדין הדבר מותר, משום שאין חשיבות לרטיבות זו וסברות נוספות, אלא שלמעשה הורה הגרש"ז להחמיר. לפיכך כתבתי שמעיקר הדין הדבר מותר, ולמעשה רצוי להחמיר בזה בהחזרה על האש או לעקוף את הבעיה כנ"ל. 5. בשולי הדברים נציין בקצרה לחשש "מגיס" בכיסוי הסיר: עיין שמירת שבת כהלכתה, מהדו' תשל"ט פ"א הערה צד הנ"ל, ש"טוב להחמיר" בכלל שלא לכסות משום מגיס, ובהערה מב, שמן הדין אין בזה משום "מגיס". וכך מפורש במשנ"ב סי' רנד ס"ק כג, שמותר לכסות בשבת קדרה מבושלת. וראה באריכות בספר 'תורת המלאכות' ח"ב עמ' עמ' רכג-רכד.