שלום 1. מהו איסור נדרים ושבועות בימינו? 2. מה הם הלשונות האסורים של נדר ושבועה? 3. האם המילה "מבטיח" אסורה? תודה רבה מראש

שלום הגדרה נדר היא כאשר אדם אוסר על עצמו בהנאה דברים מסויימים שלו או של אחרים, או שאוסר על אחרים בהנאה דברים שהם שלו. המקור בתורה בספר במדבר (ל, ג): "איש כי ידור נדר לה'...אסור אסר על נפשו, לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה". שונה הוא גדרו של הנדר מגדרה של השבועה, שכן בשבועה אדם נשבע שלא יעשה דבר פלוני, כגון שאומר: "שבועה שלא אוכל כיכר זו"; ומוזהר הנשבע לקיים דבריו מדין שבועת ביטוי, כמו שכתוב (ויקרא ה, ד): "נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להטיב", ואין כאן איסור שחל על הכיכר אלא איסור שחל על האדם, שלא יאכל את הכיכר מכוח שבועתו. לסיכום, בשבועה - "קאסר נפשיה מן חפצא", כלומר: האדם אוסר עצמו מן החפץ, ואילו בנדר - "מיתסר חפצא עליה", כלומר: האדם אוסר את החפץ על עצמו. כשם שהנדרים והשבועות שונים בגדרם, כך שונים הם בלשונותיהם, שלשון שבועה הוא, שאדם נשבע שלא יעשה דבר, כגון שלא יאכל מאכל פלוני; ולשון נדר הוא, שאדם נודר, שדבר פלוני יהא אסור עליו. דוגמא מקובלת של לשון נדר היא, כגון שאומר לחברו: "קרבן שאני אוכל לך", והרי זה כאילו אמר הנודר: יהא אסור עלי כקרבן כל מה שאני אוכל משלך. ואילו לשון שבועה הוא: "שבועה שלא אוכל לך" או "שבועה שאיני אוכל לך". שלוש דרכים הן בלשון הנדר: א. "עיקר הנדר" - כשהנודר מבטא את כל נדרו בלשון מתוקנת וברורה, כגון שאומר: "דבר זה יהא עלי כקרבן", שבנדרו מתפיס הנודר את הדבר באיסור קרבן, שהוא דבר הנדור; ב. "יד הנדר" - כשהנודר אינו מפרש את כל נדרו, אלא מבטא מקצתו, ויש במה שאמר משמעות הנדר כולו, כגון שאומר לחברו: "מודרני ממך שאני אוכל לך", ואינו מסיים שיהא כקרבן. לשון "יד" - משל הוא, כמי שאוחז ידית של כלי ונמצא הכלי כולו בידו; ג. "כינוי הנדר" - כשהנודר מפרש את כל נדרו, אלא שבמקום המלה "קרבן" משתמש הוא בכנויי מלה זו, כגון שאומר: "קונם עלי ככר זו". לשון מבטיח - הבטחה גרידא אינה נדר, אך צריך לקיימה כדי להיות אמין. יש מצבים בהם מותר לאדם להיות מחוסר אמנה ולא לקיים הבטחה אך צריך לראות כל מצב ומקרה לגופו ולבחון את נתונים והפרטים השונים. כך כתב רבנו יונה (שערי תשובה חלק ג' אות קפ"ג): "המבטיח את חבירו להטיב עמו...אין לו לחלל הבטחתו כי זה דרך שקר...וכן האומר לתת לחברו מתנה מועטת אף על פי שלא הזכיר לשון הבטחה. ואמרו רבותינו כי [יש] בו [משום] מחוסרי אמנה. כי לב חבירו סומך עליו ובוטח בו אחרי שהמתנה מועטת, כי נתון יתן. ואם איש עני הוא אף על פי שהמתנה מרובה. אם יחזור בו רעתו רבה. כי נדר נדר ונאמר (במדבר ל) לא יחל דברו. וכן מי שיתפאר בפני רבים לתת מתנה לאדם. והנה הוא כמתהלל על נדיבותו בזה. והנה זאת כמו הבטחה ולא נכון שישוב מדבריו אחרי שהתכבד והתהלל בדבר". יום טוב