הגמרא אומרת -הלעיטהו לרשע וימות, מדוע לא צריך לעזור לרשע? ומדוע לא למנוע ממנו עבירות? ומה זה נקרא יהודי רשע ?

לשואל שלום, מבואר בחזון איש (דמאי ח, ט), שדין "הלעיטהו לרשע וימות", אין כוונתו שמותר לתת לעובר על איסור דבר האסור, אלא שאיננו מצווים להתאמץ להצילו מאיסור. ובמאמר מקיף של הרב קלמן כהנא זצ"ל על "עמדתנו כלפי אחים תועים" (המעין כרך לב, פרק ג, ניסן תשנ"ב) כתוב: בקשר להתנהגות למעשה כיום כלפי רשעים וכלפי אלה אשר אינם מאמינים מצאנו דברים ברורים גם אצל גאון דורנו מרן הגאון החסיד בעל "חזון איש" זצ"ל. אך עלינו להקדים מקודם. ה"חפץ חיים" זצ"ל חיבר ספר "אהבת חסד", אשר בו הנו קובע פרטי הלכות גמילות חסד שחייב בה אדם בגופו ובממונו. בסוף ספרו זה הדפיס ה"חפץ חיים" "מרגניתא טבא" אשר עליה אומר "לרוב התועלת הנמצא בה הוצאתיה לאור לזכות הרבים". "מרגניתא טבא" זו כוללת הנהגות טובות "מאת הגאון האמיתי הצדיק המפורסם בדור שלפנינו בין חכמי ישראל לגאון תפארת ישראל וקדוש ה' בהתמדת לימודו ובמעשיו הנוראים כקש"ת מוהר"ר יהונתן זצ"ל מעיר לובטש (הנקרא בפי כל ר' יהונתן וואלינער)" - כל זה מלשונו של ה"חפץ חיים" זצ"ל. ושם בסעיף יז נאמר: "...ולהזהר מלאו דלא תשנא, ואף ברשע גמור יש איסור לדעת מהר"מ מלובלין לשנאותו כל זמן שלא הוכיחו, ואין בדור הזה מי שיודע להוכיח, שמא אם היה לו מוכיח היה מקבל... וכל שכן שאסור לקללו, רק יבקש רחמים עליו שיעזרהו ה' על תשובה שלמה". על דברי הגר"י מוואלין אלה מבסס ה"חזון איש" פסק הלכה. הנדון הוא אם מומר בימינו אינו זוקק ליבום. מסקנתו של ה"חזון איש" (יורה דעה סימן ב אות כח) היא שזוקק כיום. והרי מנימוקיו: "ועוד יש בזה תנאי שלא יהיה אנוס, וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות ממרים ג, ג) דבניהם ותלמידיהם (של הכופרים בתורה שבעל פה והתועים אחריהם) חשיבי כאנוסים וכתינוק שנשבה... ומצווין אנו להחיותו ואף לחלל עליו השבת בשביל הצלתו. ובהגהות מיימוני (הלכות דעות פרק ו) כתב, דאין רשאין לשנאותו אלא אחר שאינו מקבל תוכחה. ובסוף ספר "אהבת חסד" כתב בשם הגר"י מוואלין שמצוה לאהוב את הרשעים מהאי טעמא, והביא כן מתשובת מהר"מ לובלין כי אצלנו הוא קודם תוכחה שאין אנו יודעים להוכיח ודיינינן להו כאנוסין...". ע"כ. ולכך יש לצרף את דברי הכרעתו של ה"חזון איש" (יורה דעה סימן ב אות טז) בנוגע לדין "מורידין ולא מעלין", שנאמר, בין השאר, לגבי מי שהוא מומר להכעיס, כלומר עובר על איסורי תורה מתוך כוונות אידיאולוגיות (גם אם אין שום יתרון באכילת אוכל לא כשר, הוא יעדיפוֹ על פני אוכל כשר), וכה דבריו: ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצויין ומשמשת בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל. והכופרין אז הם בנליזות מיוחדת בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם, שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם. אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם, אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה, שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלימות ח"ו. וכיוון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון, ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת. ע"כ. בברכה נאמנה