ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

השבת אבידה | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


ח אייר תשע"ו

השבת אבידה


הרב מרדכי גרוס

שאלה:
מה עליי לעשות באבדה (ארנק עם סימנים) שפרסמתי אותה ברחובות מזה כמה חודשים אך אין דורש ואין בא?
ואיפה המקורות לתשובה בגמרא?

תשובה:
שלום וברכה,

1.מהגמ' במסכת בבא מציעא כח ב נלמד שאם מצא חפץ שאינו בעל חיים או חפץ אחר הדורש מאמץ כדי לשמור אותו, המוצא מחויב לשמור אותו עד שיבוא אליהו שיורה לנו מה לעשות עמו. וכפי שנשמע מהכתוב [דברים כ"ב ב'] ואם לא קרוב אליך אחיך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך: וכך נפסק בשו"ע חו"מ סימן רסז טו, "הכריז ולא באו הבעלים, תהא המציאה מונחת אצלו עד שיבא אליהו."

2.לעניין השימוש בו נפסק בהמשך הסימן שאם מצא מעות (או חפץ דומם אחר שאינו דורש מאמץ לטפל בו) אסור לו להשתמש בו. אמנם אין חובה להשיב לו דווקא את המטבעות המסוימות הללו שמצא. ולכן אם יש למוצא הסכום שמצא בחשבון הבנק שלו, רשאי להגדיר אותם כממון הנמצא, ולהשתמש בכסף שמצא.

3.מוצא האבדה מחויב לשמור על האבדה, ולכן אם המוצא רואה שעוברים השנים והחפץ הנמצא יאבד את ערכו, הוא צריך למכור אותו ולשמור את הכסף שקיבל תמורתו.

4.עד כאן הזכרנו את הדין הבסיסי של מציאת אבדה. אך למעשה ברוב המקרים אפשר להקל, לרשום פרטי החפץ והשווי שלו, להניח סכום זהה בצד ולהשתמש בו. זאת עפ"י הגמרא במסכת בבא מציעא דף כט "אמר שמואל: המוצא תפילין בשוק - שם דמיהן ומניחן לאלתר." פירוש הדברים שהמוצא תפילין יכול להשתמש בו ולשים את השווי שלו בצד, בשונה מאבדה רגילה שם אנו מחייבים המוצא לשמור את החפץ הנמצא ולא להשתמש בו. הגמ' מנמקת זאת מכיוון שאפשר למצוא בקלות תפילין אחרות לקניה, ופירוש העניין שאנו מעריכים דעת המאבד להרשות למוצא להשתמש בו, בתנאי שיחזיר למאבד את שוויו כך שהוא יוכל לקנות אחרים. וכן נפסק בשו"ע סי' רסז סעיף כא. "מצא תפילין, שם דמיהן ומניחן עליו מיד, אם ירצה, שדבר מצוי הוא לקנות בכל שעה."

5.ישנם ראשונים מהם משמע שהדבר נאמר דווקא ביחס לתפילין שכל עניינם למצווה, אך בחפצים שנועדו להנאת האדם, הוא רוצה דווקא בחפץ שלו ואינו רוצה אחרים במקומם. (רמב"ם, ורא"ש) יש מי שלמד בדעתם שדווקא בעניין מצוה המאבד רוצה לזכות אחרים במצווה, (משמעות הש"ך) לעומתם בנמו"י ובטור נשמע שהדין נכון בכל דבר שאפשר למצוא דוגמתו בשוק, בשו"ת אגרות משה פסק להקל, ובערוך השולחן הביא את שני הדעות.

6.למעשה, בימינו שמייצרים חפצים ששכיחים דומים לרוב, כך שאין לבעלים עניין שיהיה לו דווקא את החפץ שלו, ובציור שהכריז על האבדה ולא מצא בעליו יש לומר שגם הרמב"ם והרא"ש יודו שאפשר לשים שוויה בצד ולהשתמש בו. ולכן יכול המוצא לרשום במקום שמור את שווי החפץ כפי שיעלה לבעלים להשיג חפץ זהה, ולרשום גם את פרטי החפץ. ולשמור סכום זהה בצד, או בחשבון הבנק. ורשאי להשתמש בו. (בחפצים שיש להם שוק יד שניה, הסכום יהיה כפי המקובל בשוק. ובחפצים שאין להם שוק רציני כשהם משומשים כמו בגדים ארנקים וכדו', הסכום יהיה קרוב לסכום של חפץ חדש.) כמובן שביצירות ייחודיות או חפצים שסביר שהבעלים נקשרו להם באופן אישי כגון תכשיטים מיוחדים וכדו' אין להקל. אלא יש לשמור החפץ עד שיבוא אליהו.

בברכה,
הרב מרדכי יוסף גרוס.



ר"מ בישיבת הגולן ובעל כושר דיינות

ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il