ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

קנס ללויים בתקופת עזרא | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י"ז אדר ב' תשע"ו

קנס ללויים בתקופת עזרא


הרב עזריה אריאל

שאלה:
שלום וברכה.
במסכת יבמות (פו: ) נאמר שעזרא הסופר קנס את הלויים מפני שלא עלו בזמנו (עד ששלח לקרוא להם), ועל כן נתנו את המעשר לכוהנים ולא ללויים, וכך הסבירו התלמודים והמפרשים (סוף מסכת מע"ש) את הסיבה לכך שיוחנן כהן גדול העביר את מצוות וידוי המעשר, שהרי כבר לא ניתן לומר שנתנו את המעשר. ישנה גם מחלוקת האם קנסו של עזרא היה לזמנו בלבד או אף לדורות הבאים.
שאלתי ובקשתי: א. תמוה בעיניי לומר שעזרא אכן קנס על הלויים, משתי סיבות: האחת, שלא נראה כלל מספר עזרא שעזרא ראה בעין רעה את העניין, אלא בסה"כ ראה שמתוך כל הקהל שעלה עימו אין לויים ולכן שלח לקרוא להם, ורק ל18 בלבד. הוא לא נוזף בהם, לא קורא להם לבוא בהמוניהם, וגם נראה לי פשוט שאם אכן היה קנס שכזה לא היה עזרא נמנע מלכתוב זאת זיכרון בספר. הסיבה השנייה- נחמיה עולה, כידוע, 13 שנה לאחר עליית עזרא, והפלא ופלא- באמנה שכורתים כל העם כלולה גם הבטחה לתת את המעשרות ללויים- "וְאֶת רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל לִשְׁכוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, וּמַעְשַׂר אַדְמָתֵנוּ לַלְוִיִּם, וְהֵם הַלְוִיִּם הַמְעַשְּׂרִים בְּכֹל עָרֵי עֲבֹדָתֵנוּ". לא זו בלבד, אלא שכאשר נחמיה שב בפעם השנייה לארץ יהודה ורואה שהלויים לא קיבלו את מעשרותיהם וברחו לעבוד נחלת שדה וכרם- הוא כועס ומשיב אותם למקומם בעבודת המקדש עם קבלת המעשרות: "וָאָבוֹא לִירוּשָׁלִָם...וָאֵדְעָה כִּי מְנָיוֹת הַלְוִיִּם לֹא נִתָּנָה, וַיִּבְרְחוּ אִישׁ לְשָׂדֵהוּ הַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה. וָאָרִיבָה אֶת הַסְּגָנִים וָאֹמְרָה: מַדּוּעַ נֶעֱזַב בֵּית הָאֱלֹהִים? וָאֶקְבְּצֵם וָאַעֲמִדֵם עַל עָמְדָם". ב. עזרא עלה לארץ בשנת 458 לפנה"ס. יוחנן כהן גדול התחיל את נשיאותו וכהונתו מעט אחרי מרד החשמונאים, בשנת 135 לפנה"ס. דהיינו הפרש של יותר מ300 שנה (!). נניח שאכן היה קנס שכזה האוסר לתת ללויים מעשר ראשון ומשום כך כבר לא ניתן לומר את וידוי המעשרות, מדוע נזכר יוחנן לבטל את הוידוי אחרי שלמעלה מ300 שנה רבים וטובים ממנו (כעזרא ונחמיה, שמעון הצדיק, אנטיגנוס, יוסי ויוסי, יהושע וניתאי ורצף הכוהנים הגדולים) אמרו את הוידוי גם במצב שכזה והדבר לא הפריע להם?

תשובה:
לשואל, שלום וברכה!

שאלותיך טובות והעסיקו רבות את המפרשים. בשעתו כתבתי מאמר בנושא זה ('יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר', בתוך הקובץ 'הודאת הארץ' בהוצאת מכון התורה והארץ, עמ' 185 והלאה) שמפני אורכו אינו מתאים למסגרת זו. אעתיק כאן כמה קטעים, ולהרחבה נא עיין במקור.


בעזרא ונחמיה מפורש שלויים עלו לארץ, אלא שלא עלו עם עזרא, וכדקדוק לשון הרמב"ם (הל' מעשר א,ד) "לפי שלא עלו עמו לירושלים". אך מסך כל העליות שמתוארות בעזרא ונחמיה מתקבלת תמונה של מספר לוים קטן מאד בהשוואה לכהנים (בעליית הגדולה עם זרובבל היו 360 לויים ו- 4289 כהנים!), ונראה שהשתמטותם מעליית עזרא משמשת רק כדוגמא לתופעה הכללית.
באשר לקנס על הלויים, המפרשים התלבטו מאד בענינו, מפני שהפסוקים בנחמיה (י,לח-מ; יב,מד-מז; יג,ד-יג) מורים על נתינת מעשר ללויים (עיין ברש"י בחולין קלא,ב ד"ה בתר דקנסינהו ומכות כג,ב ד"ה והבאת; תוס' כתובות כו,א ד"ה בתר ויבמות פו,ב ד"ה מפני מה וד"ה ומבני לוי; מאירי כתובות שם סוד"ה אע"פ; כפתור ופרח פרק כה; הגהות יעבץ ביבמות שם באריכות; ומלבי"ם בנחמיה י,לט). ישנו גם קושי עקרוני, איך יתכן לקנוס את הלויים שעלו בגלל הלויים שלא עלו? ומה באשר לדורות הבאים? האם "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"? (קושית הרדב"ז הל' מעשר א,ד)
נראה לפרש את הדברים כך: באמנה שנכרתה (נחמיה י') כלולה התחייבות בענין התרומות והמעשרות: "ואת ראשית עריסותינו ותרומותינו...נביא לכהנים אל לשכות בית אלוקינו, ומעשר אדמתנו ללוים והם הלוים המעשרים בכל ערי עבודתנו... והלוים יעלו את מעשר המעשר לבית אלוקינו". כלומר, התרומה תובא לכהנים במקדש, המעשר ינתן ללוי בשדה, והלוי אחראי להביא לכהן במקדש את תרומת המעשר. לעומת זאת בנחמיה י"ב, לאחר בנין החומה, משמע שהמעשר לא חולק ללוים בערי השדה, אלא נאסף באוצרות והובא כולו למקדש, ושם התחלק ללוים העובדים, והם נתנו תרומת מעשר לכהנים, "כי שמחת יהודה על הכהנים ועל הלוים העומדים" במקדש (ראה דעת מקרא י,לט). וזה מתאים לפסוק במלאכי ג,י "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי", כלומר, לעובדי ביתי. ובנחמיה י"ג מסופר על תקלה שאירעה בזמן העדרותו של נחמיה, שהחלוקה ללויים במקדש הופסקה ולכן הם ברחו לשדותיהם, וכשנחמיה חזר החזיר את המצב לקדמותו.
נראה שהעברת המעשר מהלוים בערי השדה אל אוצר המקדש היא למעשה שלילת רוב המעשר מהלוים, משום שהמעשר רב בכמותו פי כמה מאשר התרומה, ואילו הלוים העובדים במקדש היו מועטים יחסית (בנחמיה יא,יב נימנו למעלה משמונה מאות כהנים העובדים במקדש, לעומת "כל הלויים בעיר הקדש מאתים שמונים וארבעה", בפס' יח שם), וכך נותר עודף שהתחלק למטרות אחרות. בגמ' ביבמות פו,ב נאמר שנתנו ממנו לכהנים שיאכלו בימי טומאתם או לעניים, וכיו"ב בדברי ריב"ל בירושלמי במע"ש פ"ה ה"ה "בראשונה היה מעשר נעשה לשלשה חלקים: שליש למכרי כהונה ולוייה, ושליש לאוצר [לצרכי בית הדין, עי"ש], ושליש לעניים ולחבירים שהיו בירושלם".
לפי דרך זו, גם לפי השיטה בדברי חז"ל שקנסו את הלוים שלא יקבלו - הלויים העובדים במקדש עדיין קיבלו, "חלף עבודתם אשר הם עובדים את עבודת אהל מועד" (במדבר יח,כא).
באופן פשטני יותר ניתן לומר: בעליית זרובבל מספר הלויים הוא פחות מאחוז אחד מכלל העולים (360 מתוך 42,360), ופחות מעשרה אחוזים מן הכהנים (4289), ואם יחס זה משקף את המצב הכללי ביהודה בראשית ימי הבית השני, הרי שלא יתכן אחרת אלא להשתמש ברוב המעשר לצרכים אחרים, בהסכמת הלויים. התכנון הכלכלי הרצוי בתורה הוא ששבט שלם, אחד משנים עשר שבטי ישראל, מקבל מעשר ומעניק עשירית ממנו למשפחת הכהונה, שהיא משפחה אחת משבט לוי. כאשר היחס המספרי משתנה באורח קיצוני, הכרח המציאות הוא לשנות את החלוקה, כשאין בזה סתירה להלכה, דהיינו שההפרשה מתקיימת כדינה, והנתינה לאוצר שמיועד גם ללויים עובדי המקדש, והחלוקה מתבצעת ע"פ ראות עיני בי"ד; וזה אפשרי במעשר, משום שהוא חולין .
ממילא מסתבר שה'קנס' לא היה עונש, אלא תוצאה הכרחית של המצב (ולשון 'קנס' כאן היא במובן של הפקעת ממון). הנימוק "שלא עלו בימי עזרא" הוא נימוק מעשי ופשוט לכך שהמעשר חולק גם למטרות אחרות, ולכן בספר עזרא ונחמיה אין התיחסות לענין זה כאל קנס שמבטל דין תורה. במשך הדורות רבו הלויים, ומאידך הכהנים שמרו על זכותם לקבל את המעשר כמקדם כפי שנקבע בראשית ימי הבית. כעת, בזמנו של יוחנן כה"ג, זה כבר בלט כעקיפה של מצוות התורה, ולכן בטל הוידוי.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il