ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

המשך חזקה במקום טאבו | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ אדר ב' תשע"ו

המשך חזקה במקום טאבו


הרב מרדכי גרוס

שאלה:
לכבוד הרב תודה רבה על התשובה המפורטת ויפה של הרב אבל יש כמה סעיפים שלא כ"כ הבנתי אם הרב יוכל להסביר לי תודה רבה וסליחה על ריבוי השאלות
הרב כתב בסעיף ד שהריעותא של אחוי שטרך מתגבר על ריעותא שלא מחה וראיה לכך מהרמב"ן לכאורה דבר זה עצמו במחלוקת ראשונים הרמב"ם בהלכות טוען ונטען פרק יא הלכה ב כותב שהחזקה נתפסת אחרי ג"ש בגלל שהיה למערער למחות ולא מחה וזה לשונו "מפני שאומרים לו לשמעון אם אמת אתה טוען שלא מכרת ולא נתת למה היה זה משתמש שנה אחר שנה בקרקעך ואין לך עליו לא שטר שכירות ולא שטר משכונה ולא מחית בו...הואיל ולא מחית אתה הפסדת על עצמך" וכן משמע מהרשב"ם בדף נז. שמזה שהמערער לא מיחה מוכח שמכר וזה לשונו "מקפיד איניש ואם לא מיחה הפסיד דודאי על פיו עשה וברשותו" וכן קצו"ח בסימן קמ מסביר לשיטתו שסובר תקנת חכמים שאחרי ג"ש שלא מחה הפסיד את עצמו. וגם לפי שיטת הרמב"ן הנתיבות בסימן קמד ס"ק ג מסביר שאחרי ג"ש נקנה כיון שאדם מקפיד. וגם אם נסביר אחרת ברמב"ן הרי גם בזמן חז"ל ודאי שלא כולם איבדו את השטר אחרי ג"ש אלא היו כאלה שמאבדים השאלה על כמה אחוזים ואולי גם בימינו יש כאלה ואפילו לא נאמר ג"ש אולי 40 שנה וא"כ אז צריך למצוא כמה זמן או שנאמר שהיום לגמרי לא אבל מ"מ למה הרב הכריע כשיטת הרמב"ן ולא כרמב"ם?
בסעיף ו הרב כתב שרבינו יונה לא חולק כשזה חוק על כולם אבל רבינו יונה בהמשך דבריו כותב שאפילו המלך יטיל זאת על כולם אין זה משנה בדיני ישראל ומה שהרב כתב ע"פ הסמ"ע שמשמע שלא חלקו אבל הסמ"ע כתב דדווקא שישראל קנה מגוי וכמו הפירוש הראשון ולא כמו הפירוש השני שישראל קנה מישראל אלא כתב ישראל קנה מגוי ואם התכוון שישראל קנה מגוי היה עליו לכתוב וב. הנתיבות שם חולק עליו וסבר שרק אם הגוי החזיק 40 שנה.
בסעיף ח הרב כתב שלא כתבו רישום מדוקדק כ"כ אבל מלשון הרשב"ם משמע שהיה מדוקדק שכתב שאי אפשר לעיר בלא אותו אדם אם לא היה מדוקדק למה אי אפשר לעיר?
בסעיף ה הרב כתב שנמנע מלמחות כיון שיכול להוציא כל שעה לא הבנתי למה הרי כל כוח הוצאתו הוא ע"פ ערכאות שלהם ועל זה כתב רבינו יונה שלא משנה לנו ערכותיהם ואם הכוונה בתוך ג"ש הרי גם בסתם מקרה רגיל יכול להוציא את האדם ע"י בית הדין כל רגע ועוד שאצל הבר מחוויתא כתוב הרי בכל זאת צריך למחות וגם אם נאמר שהרישום לא כ"כ מדוקדק בכל זאת כתוב על עכשיו, ועוד ע"פ הרמב"ם שהבאנו לעיל שהטעם שקנה בגלל שלא הגיוני שאדם רואה שמשתמשים בשדה ולא אומר כלום גם כאן לא הגיוני שרואה שמשתמשים בביתו לא אומר כלום
ושוב תודה רבה וסליחה על ההפרעה

השאלה נשאלה בהמשך לשאלה "המשך חזקת ג"ש "

תשובה:
שלום וברכה,

א.בזמן חז"ל לא היה ריעותא במה שאדם איבד שטרו לאחר ג' שנים. כלומר היה רגילות לאבד השטר לאחר ג"ש, אנשים לא ראו צורך לשמור על השטר לאחר ג"ש, כלשון הגמ' "טפי לא מזדהר" ומי ששמר לאחר ג"ש לא עשה זאת מתוך צורך בסיסי. כיום מי שקונה דירה\קרקע ומשאיר הרישום אצל אחר, רואה לנכון לשמור השטר לעולם, כדי שיוכל בעתיד לממש את הזכויות הבסיסיות שלו בקרקע, כפי שפרטתי בתשובה. ולא רק מחשש שהמערער יכחש בו ויוציאו מהקרקע.
אכן, נחלקו הראשונים. האם בסיס החזקה על סמך שהמערער לא מחה, והיה צריך להיות חזקה בתוך ג"ש אלא שמחמת הריעותא של אחוי שטרך אין חזקה עד לאחר ג"ש (רמב"ן, ריטב"א ועוד) או שהחזקה בנוי על תק"ח ותקנו שיהא רק לאחר ג"ש מחמת ריעותת אחוי שטרך. (רש"י בכתובות יז, ראש ועוד). אך מוסכם על כולם שבציור שהמחזיק אמור לשמור השטר ואינו שומר, לא יהיה חזקת ג"ש.
אפשר ללמוד זאת מלשון הרמב"ם ט"ונ יא, ד. "ומפני מה אין אומרים לראובן אם אמת הוא הדבר שמכר לך או נתן לך במתנה למה לא נזהרת בשטר שלך, מפני שאין אשם נזהר בשטרו והולך כל ימיו וחזקה שאין אדם נזהר בשטרו אלא עד שלש שנים וכיון שרואה שאין אדם ממחה בידו שוב אינו נזהר."

ב.ר' יונה כותב בהמשך דבריו, שגם אם המלך ישית ההנהגה על ישראל, אם מאפשר להם לדון בנושא לפי דיניהם ואינו מכריח אותם לקבל הכללים שלו, הוא לא ישפיע על דין חזקת ג"ש. בימינו החוק מחייב ודורש מכולם לרשום המקרקעין על שם הבעלים שלו.
להלן לשון ר' יונה " אבל אין לפרש דישראל שמחזיק בנכסי חבירו בארץ פרס אין לו חזקה אלא בארבעין שנין דסתם חוקי המלך על בני אומתו בלבד הן. ואפילו אם פירש והטיל הנהגותא על ישראל כיון שיכול ישראל לכוף את חבירו בדיני ישראל ואין המלך כופה אותן לדון באותן דינים והנהגות שהנהיג נמצא שלא פקע זכותו של ישראל מחמת אותו דינא דמלכותא אלא אם כן הלך חבירו לדון בפני ערכאות שלהן ודנו אותו בדינא דמלכותא שלא קבע המלך אותן הדיין על ישראל אלא לענין שידונו אותם בערכאות שלהם כך ומשמתינן ליה לבר ישראל שכופה את חבירו לדון בערכאות שלהם כן נראה בעיני."

ובימינו, מי שאין לו רישום בטאבו, לא יוכל להעביר הקרקע ליורשיו, לקבל אישורי בנייה, או לעשות כל פעולה הדורשת אישור מהרשויות. כך שהחוק בהחלט כופה את כל בני המדינה לדקדק ברישומי המקרקעין.

ג.הסמ"ע עוסק בישראל שקונה מגוי כפירוש הראשון, אך מנין שחולק לדינא על הפירוש השני. יש לומר שמעדיף הפירוש הראשון מצד לשון הגמ' "אריסותא דפרסאי"
גם הרשב"א הזכיר פירוש זה, בשם יש מפרשים ולא חלק עליו. וכן במאירי נראה שלמד כן.
כך שמהיכא תיתי שהראשונים נחלקו בדבר לדינא. וגם אם תימא שחולקים יש לומר שבמקרה דידין עדיף טפי, מצד שאינו רק חוק, אלא דבר שכולם נוהגים על פיו ומדקדקים בו, ונוח לכולם שרישומי המקרקעין מסודרים ומדוייקים.

ד.אמנם הרשב"ם כתב שאי אפשר לעיר בלא אותו אדם, אך משמע מהרשב"ם שהרישום היה מצד המלכות, ולא מצד התושבים. וממילא ההשפעה של הדבר שונה לגמרי.

ה.יש הבדל גדול בין אדם שכל ראייתו בקרקע היא מה שבעבר היה שלו, "מרא קמא" לבין אדם שיש לו ראיה בהווה על הקרקע, הרישום בטאבו. וכיוון שכל בני המדינה מתייחסים לטאבו כרישום מחייב ומשמעותי ביותר, כיון שאי אפשר לעשות פעולות הנוגעות לאישור הרשויות ללא הרישום. יש סברא גדולה שהמערער לא מחה כיון שבמשך כל הזמן יש לו "החזקה" וקשר ישיר לשדה, שמתבטא ברישום בטאבו.

בברכה,
הרב מרדכי גרוס

ר"מ בישיבת הגולן ובעל כושר דיינות

ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il