כתוב בפניני הלכה (פסח, ד, י"ב): "השוכר חדר במלון, כיוון שהתחייב בתשלום והחדר הועמד לרשותו ונתנו לו מפתח לפותחו ולנועלו, ורק בהסכמתו מותר לזרים או לעובדי המלון להכנס לחדרו, דינו כשוכר בית. ולכן מצווה עליו לבדוק את חדרו בליל י"ד בניסן בברכה, ואחר הבדיקה יבטל את כל החמץ שאולי נשאר ברשותו ולא הצליח למוצאו בבדיקה. ואם הגיע למלון באמצע הפסח, ישאל אם בדקו את החדרים מחמץ, ואם רק ניקו אותם כדרך שמנקים תמיד בלא לבודקם מחמץ, יבדוק בעצמו בברכה." א. במידה והחדרנית עשויה להיכנס גם בלי רשות לחדר, האם הדין משתנה? ב. במידה ולמלון יש תעודת כשרות על האוכל, האם ניתן להניח שגם בוצעה בדיקת חמץ? ג. כאשר בודקים באמצע החג, הבדיקה צריכה להיות בלילה ועם נר וכו’? ד. כאשר בודקים באמצע החג, וכבר בדקו בבית בברכה בליל י"ד, עדיין צריך לברך שוב על הבדיקה במלון?

לשואל, שלום וברכה! א. להבנתי הדין אינו משתנה, וגם כאשר החדרנית עשויה להיכנס בלי רשות יש חובת בדיקה. ב. לפי ידיעתי אין שום קשר בין תעודת כשרות על האוכל לבין בדיקת חמץ, וגם בבתי המלון ברמת כשרות 'מהדרין' לא נעשית בדיקה כהלכתה. יתכן שבבתי מלון ברמה של חמישה כוכבים הניקיון שנעשה תמיד בין דייר לחברו הוא יסודי כל כך ברמה כזו שמבטיחה שאין פירורי חמץ בכלל, ועדיין המקרר טעון בדיקה, האם הושארו בו בכוונה מוצרי חמץ. ג. הבדיקה באמצע החג נעשית גם ביום, מיד כשהדבר מתאפשר, אך גם עם נר או פנס (בבית מלון מן הסתם אסור להדליק נר), לטובת חורים וסדקים שאינם מוארים ישירות מאור השמש. ד. הבדיקה גם באמצע החג נעשית עם ברכה, למרות שבדקת בביתך, מאחר שכעת נוצר חיוב חדש ('סידור פסח כהלכתו' פי"ב ס"ח). ברם, במלון ברמה גבוהה, שהניקיון שנעשה בו בין דייר לחברו מבטיח שאין פירורי חמץ בכלל (לפי מה ששמעתי זה לא מובן מאליו!), מסתבר שאין לברך מפני שהמקום בחזקת בדוק אע"פ שלא התכוונו לשם מצוות ביעור חמץ. הרחבה בחלק מהסעיפים: א. בגמרא (פסחים ד ע"א) ובשו"ע (סי' תלז ס"א) נאמר שהשוכר בית מחברו חלה עליו חובת הבדיקה אע"פ שאינו הבעלים. לגבי בית מלון, הדעה המקובלת שהשוכרים חייבים בבדיקה, מפני שאמנם אין זו שכירות מוחלטת כמו בית, ועל פי החוק בעל בית המלון רשאי להעביר את הדייר מחדר לחדר באותה רמה ('פסקי דין ירושלים' חי"א עמ' שעז), אך זה כעין חוזה שכירות שיש בו תנאי שניתן יהיה להעביר את הדייר ממקום למקום (שו"ת צמח יהודה ח"ג סי' קיח). או מטעם אחר, שחיוב בדיקת חמץ תלוי בהיות המקום רשותך לשימושך, לאו דווקא בתור קניין שכירות, כפי שכתב בשבט הלוי (ח"י סי' סח): "אין קנין שכירות לבד גורם... אלא עיקר מסירת הרשות שיהיה עומד לרשות השוכר להשתמש שם כאוות נפשו, והוא יוצא ובא בו כרצונו. ומצינו בדיקת חמץ אפילו עם ברכה בבתי כנסיות ובתי מדרשות... אע"פ שאין לו כלום בזכות המקום... מכל מקום כיון דאחריות הרשות מוטל עליו - חייב לבדוק ולברך... על כן מסברא ודאי נראה דשכירות חדר במלון ויש לו זכות השתמשות שלם בו, ושילם על זה, די בשכירות זו לחייבו בבדיקה עם ברכה". לאור זאת, נראה שהפרט שציינת, אפשרות הכניסה של החדרנית, אינו מהותי, מאחר שהיא נכנסת רק לצורך הדיירים ולא לשימושה האישי. אני מניח גם שהכניסה היא מתוך הנחה שבשתיקה שהדיירים מרוצים מזה ומסכימים לזה, ואם הם יביעו התנגדות מפורשת בית המלון לא יכניס אותה בעל כרחם, אלא אם כן יהיה חשד להפרת תנאי השכירות מצידם. ממילא, אין בכך כדי לפטור מחובת הבדיקה. ג. בברכי יוסף (סי' תלה ס"ב) כתב בשם ספר 'בית מועד' שהבודק במועד או אחרי המועד (כדי למצוא חמץ שעבר עליו הפסח) אינו בודק אלא בלילה. אך הדברים קשים להבנה, שהרי בכל רגע שמשהה את החמץ עובר עליו ב"בל יראה", וכיצד ניתן להמתין? והדעה המקובלת בפוסקים היא שחובה לבדוק מיד כשנזכר שלא בדק (ובמקרה שלנו: מיד כהבית הגיע לשימושו), כלשון השולחן ערוך סי' תלה ס"א: "לא בדק בליל י"ד, יבדוק ביום י"ד באיזו שעה שיזכור מהיום", וכן מבואר בפמ"ג סי' תלה במשבצות זהב סוף סק"ב ובשו"ע הרב שם ס"ב ובמשנה ברורה סי' תלא סק"ה וסי' תלה סק"ד (ושם כתב שהבדיקה תהיה עם נר גם ביום). אמנם במקרה שאנו דנים בו יש לדון האם חל איסור "בל יראה", מאחר שהחמץ מעולם לא היה שלך וגם כעת אינך רוצה לקנותו ואינו עובר לבעלותך (ועיין מאירי פסחים ד ע"א ד"ה וכל שהבדיקה). אך חיוב בדיקת חמץ אינו נובע רק מ"בל יראה ובל ימצא" אלא גם מהחשש שמא יאכלנו בפסח, כמבואר בתוספות בפסחים ב ע"א ד"ה אור ובמשנ"ב סי' תלא סק"ב, ולכן חיוב הבדיקה קיים גם במי ששוכר דירה באמצע החג ואפילו מגוי (פמ"ג סי' תלו במשבצות זהב סוף סק"ז). וגם מבחינה זו אין לעכב את הבדיקה.