שלום הרב! לפני זמן מה נפטר חברי ובקרוב תערך אזכרתו. ב"ה ממש עכשיו נכנסנו להריון. שאלתי היא האם אשתי יכולה לבוא איתי לעלייה לקבר? הן הדבר חשוב לי, וגם אנחנו בשלב מוקדם מאוד ולא רוצים שידעו וכמובן אם היא לא תגיע זה מאוד "יסגיר". תודה רבה לרב!

לשואל, שלום וברכה! מותר לאשה הרה ללכת לבית העלמין, ואף שיש שנהגו להמנע מכך, בשעת הצורך אין כל חשש. אשה הרה שמרגישה חולשה, עדיף שתימנע מלהגיע לביקור שעלול לעורר התרגשות מיוחדת. הרחבה: 1. תחילה אעתיק מהספר 'מעולם ועד עולם' עמ' 442: "לפי מנהג עדות המזרח אין הקפדה על הליכת נשים הרות לבית העלמין יתר משאר נשים. האשכנזים נהגו שנשים הרות לא תלכנה לבית הקברות בזמן הריונן, ואין לנו מקור לכך (שו"ת מנחת יצחק חלק י סימן מב. ובהמשך שם כתב שאולי מתוך שנשים הרות היו משמרות עצמן מכל טומאה בזמן המקדש, כדי לזכות את בניהם להיות טהורים לצורך מילוי מים לפרה אדומה. ומהרה יבנה המקדש, ואפשר שמכאן המקור). אולי החשש הוא מתחושה נפשית לא נעימה לאשה ההרה, העלולה להזיק לה עקב רגישותה היתרה. אבל אשה בתחילת הריונה ואינה מעוניינת שידעו על כך, יכולה להקל ולהיכנס אם יש צורך, ללא חשש (כך הורה לי למעשה הרב יעקב רוז'ה שליט"א). גם בנטעי גבריאל (חלק א, פרק סז, ז) כתב שיש שנהגו שאשה מעוברת אינה הולכת ללוייה, אך מדינא מותר". עד כאן לשון 'מעולם ועד עולם'. 2. כפי שכתב ב'מעולם ועד עולם', מנהג זה לא מופיע בספרי ההלכה (גם לא, למשל, ב'גשר החיים', שריכז את דיני ומנהגי אבלות ובית העלמין). גם כ"תורה שבעל פה", לא ברור האם אכן מדובר במנהג מושרש. בספר 'מענה לשון' (ספר תפילות לבית העלמין, שהיה נפוץ מאוד בין האשכנזים מזה כארבע מאות שנה, ובחלק ממהדורותיו אף תורגם ליידיש), נדפסה תפילה מיוחדת למעוברת בבית העלמין להקלת הריונה ולידתה: "יהי רצון... שתקל מעלי את צער עיבורי" וכו' (במהדו' מיץ תקפ"ב היא מופיעה בסימן לב). מכאן שהיה מנהג מקובל שנשים הרות באות לבית העלמין. וכן כתב הרב אפרים ביליצר הי"ד (רבה האחרון של העיר בטלן בטרנסילבניה שנספה בשואה, בעל שו"ת 'יד אפרים'; דבריו מופיעים בקובץ 'צהר', ח"ו עמ' שנב): "נשאלתי אם אשה מעוברת מותרת לילך על קברי אבות. אנכי לא ראיתי ולא שמעתי בשום מקום שאשה מעוברת לא תלך על קברי אבות, ואדרבה, מצאתי במענה לשון...". 3. הנימוק שהזכיר בעל מנחת יצחק, שהנשים שמרו על טהרת העובר לצורך שיתופו האפשרי בעשיית הפרה האדומה, אינו ברור, מאחר שיש מחלוקת האם העובר נטמא במעי אמו, ראה דבריו שם בהרחבה. הדעה הפשוטה יותר בהלכה היא שעובר אינו נטמא בטומאת מת, על פי הכלל ש"טהרה בלועה אינה נטמאת" (עיין משנה ברורה סי' שמג סק"ג ושעה"צ אות ח; אנצ"ת ערך 'טמאה בלועה, טהרה בלועה' ציונים 275 - 279; ובאריכות ב'תפילה למשה' מאת הרב משה הלוי זצ"ל, ח"ג סי' לט). ממילא, גם אם האם טמאת מת (והרי בלאו הכי נטמאה בביקוריה בבית העלמין לפני ההריון) הילד שיוולד לא יהיה טמא מת, אלא טומאה קלה יותר שניתן להיטהר ממנה במקווה. ובלאו הכי, מי שמתכננת ללדת בבית חולים בדרך כלל תגרום לבנה טומאת מת בשהייתו בבית החולים. 4. בגמרא בתענית יד ע"א נאמר שנשים מעוברות ומיניקות לא מתענות בחלק מהצומות על הגשמים. מסביר זאת אחד הראשונים, רבי יהונתן מלוניל (בפירושו על הרי"ף שם ד ע"ב), שלא יצומו מפני שהולכים בהם לבית הקברות, "והבכי והדמעה רב בימים ההם ותהיינה המעוברות והמניקות מסוכנות אם יתענו". מדבריו מתברר שהיה מקובל שנשים מעוברות הולכות לבית הקברות. מאידך יש לשים לב שההליכה לבית הקברות לא תגרום התרגשות מיוחדת וחולשה.