האם צריך להתפלל שמונה עשרה ולהוציא קול כדי להשמיע לאוזנו או שיש לחוש לדברי הזוהר הקדוש שהזהיר על הוצאת קול בתפילה העמידה, ולכן צריך להגות את המילים בשפתים אבל לא להוציא קול כלל?

נחלקו המנהגים בשאלה כיצד ראוי להתפלל בלחש. לדעת רוב פוסקי ההלכה ומקצת המקובלים, צריך המתפלל להשמיע את קולו לאוזנו, באופן שרק הוא ישמע את קולו, אבל שכניו שלצדו לא ישמעוהו (שו"ע קא, ב, מ"ב ה-ו). ולדעת רוב המקובלים התפלה כ"כ עמוקה ופנימית עד שאפילו לאוזנו לא ישמיע המתפלל את קולו, אלא רק יחתך את האותיות בשפתיו (כף החיים קא, ח). וראוי שכל אדם ינהג כמנהג אבותיו או כפי שיכוון יותר. בדיעבד, גם אם השמיע את קולו בתפילתו, יצא ידי חובה. ולכן מי שמתקשה לכוון בלחש, אם הוא נמצא ביחידות, רשאי להתפלל בקול. אבל בציבור, בכל מקרה לא יתפלל בקול, כדי שלא יפריע לשאר המתפללים (שו"ע קא, ב). ומוטב שיתפלל במנין בלחש, אע"פ שיכוון פחות, שהתפילה במנין מתקבלת (מ"ב קא, ח). מתוך ספר פניני הלכה. הרב רואי מרגלית.