בס"ד שלום הרב, רציתי לשאול: האם להתפלל ערבית בלילות שבת בקיץ מפלג המנחה, כפי שנהוג במניינים של קבלת שבת מוקדמת, הוא עניין לכתחילה (הוספה בזמן של תוספת שבת) או בדיעבד? אם זה בדיעבד, אשמח אם אוכל להבין אם זה בגלל שיש חשש שחלק מהציבור ישכח לומר שוב קריאת שמע או לספור ספירת העומר בזמנה, ואז אם אדם יודע בעצמו שיש לו סימן שלא ישכח אז עבורו זה לכתחילה, או שזה בדיעבד מצד עצמו? והאם הדברים שכותב ר’ משה פינשטיין באגרות משה על כך שקבלת שבת מוקדמת של הבעל אינה מחייבת את אשתו לפרוש ממלאכה, זה מלמד שזה בדיעבד? תודה ושבת שלום

שלום וברכה! תפילת ערבית מוקדמת, בין בימות החול ובין בשבת, היא דבר שאינו פשוט, והדרך המובחרת היא להתפלל ערבית לאחר צאת הכוכבים. הדבר נובע לא רק מן החשש שיהיו שישכחו את קריאת שמע או ספירת העומר בזמנן, אלא מצד עצמו יש בכך כמה בעיות: א. אין זה מוסכם שאפשר לברך את ברכות קריאת שמע לפני צאת הכוכבים, ויש מן הגאונים והראשונים ששללו זאת. ב. כיוון שבדרך כלל אנו רגילים להתפלל תפילת מנחה בסמוך לשקיעה, יש בכך "תרתי דסתרי", שבימים אחרים מתפללים בזמן הזה תפילת מנחה ועכשיו מתפללים באותה השעה תפילת ערבית. ג. לעיתים אנשים מתפללים באותו היום תפילת מנחה לאחר פלג המנחה (פחות משעה ורבע זמנית לפני השקיעה), וגם תפילת ערבית מוקדמת. במצב כזה הדבר בעייתי עוד יותר, שיש כאן "תרתי דסתרי" באותו יום עצמו. אף על פי כן, במצבים של צורך ושעת הדחק, הפוסקים התירו להתפלל ערבית מוקדמת, בתנאי שיקדימו ביום זה את תפילת מנחה לפני פלג המנחה. ובמצבים של צורך גדול לקהילה, התירו להתפלל ערבית מוקדמת אפילו אם מתפללים באותו היום מנחה לאחר פלג המנחה. דהיינו, שכל משפחה וקהילה צריכים לשקול את מצבם, ואם הם אכן זקוקים להיתר זה ניתן להתפלל ערבית מוקדמת. אך אין זה היתר גורף, ומשפחות וקהילות שאין להן צורך מיוחד בדבר, יתפללו תפילת ערבית בזמנה. כך למשל, ישנן משפחות שבהן הילדים אינם מסוגלים להישאר ערים בסעודת ליל שבת כאשר השבת נכנסת מאוחר, והדבר יוצר קושי גדול עבורם ועבור הוריהם. במצב כזה, יש מקום להתפלל תפילת ערבית מוקדמת, וייתכן אף שהדרך הנכונה והראויה לגבי אותה משפחה היא להעדיף תפילה מוקדמת מאשר להקפיד על תפילה בזמנה על חשבון שלום הבית ועונג השבת. אולם משפחות שאין בהן ילדים קטנים, או שילדיהם מסוגלים להישאר לסעודה ללא קושי, אין סיבה שיסמכו על היתר זה. (בשולי הדברים יש להעיר, שבמצב כזה שקשה לסעוד את סעודת שבת בלילה, ישנו פתרון אחר, שהוא עדיף מבחינה הלכתית מאשר להקדים את התפילה: לקבל שבת החל מפלג המנחה ולסעוד סעודת שבת מבעוד יום, ולאחר מכן להתפלל תפילת ערבית בזמנה. פרטי ההלכה לגבי אפשרות זו יובאו להלן, בהרחבה.) לגבי המעלה של הוספה בזמן של תוספת שבת, ודברי ר' משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח ג', לח) - זהו עניין נפרד, שאינו קשור בהכרח לעניין הקדמת תפילת ערבית. אכן יש להוסיף מן החול על הקודש ולקבל את השבת לפני שקיעת החמה, וכאשר מקדימים ומוסיפים זמן גדול יותר יש בכך מעלה, אולם הוספה זו יכולה להיעשות גם מבלי להתפלל ערבית מוקדמת. ניתן לקבל תוספת שבת באמירת "הריני מקבל קדושת שבת", או באמירת נוסח "קבלת שבת" כמופיע בסידורים, או בקידוש, ולאו דוקא על ידי הקדמה של תפילת ערבית. הרחבה ומקורות: בגמרא (ברכות כ"ז א) ישנה מחלוקת לגבי זמני תפילות מנחה וערבית: לדעת ר' יהודה זמן מנחה מסתיים בפלג המנחה, ולאחר פלג המנחה ניתן כבר להתפלל ערבית; ואילו לדעת חכמים זמן מנחה ממשיך עד סוף היום, ורק בלילה ניתן להתפלל ערבית. הגמרא כותבת שבעניין זה אין הכרעה, ו"דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד", דהיינו שכל אדם יכול לבחור אם לנהוג כר' יהודה או כחכמים. לכאורה עולה אם כן, שניתן לכתחילה להתפלל ערבית מוקדמת, החל מפלג המנחה, כדעת ר' יהודה. אולם למעשה הדבר אינו פשוט: ראשית, יש לשים לב שהדיון בסוגיה זו הוא לגבי תפילות העמידה של מנחה ושל ערבית, ולא לגבי קריאת שמע וברכותיה (באופן כללי, כאשר מדובר בגמרא על "תפילה", הכוונה היא לתפילת העמידה, ולא לתפילה כולה). ואכן כמה מן הגאונים והראשונים כתבו שניתן להקדים רק את תפילת העמידה של ערבית, ואילו את קריאת שמע בברכותיה ניתן לקרוא רק לאחר צאת הכוכבים (עיין תשובות הגאונים "שערי תשובה" סימן ע"ו; "תשובות הגאונים החדשות" סימן ק"ח; תשובות רב נטרונאי גאון או"ח סימן ע'; רמב"ם הל' תפילה ג', ז, והשגת הראב"ד שם). באופן זה מפסידים את עניין סמיכת גאולה לתפילה, ולפיכך יש שכתבו שראוי להימנע מכך, ויש לעשות כך רק בשעת הדחק (עיין "שערי תשובה" שם, והשגת הראב"ד שם). לעומתם, ראשונים אחרים סברו שכאשר מתפללים ערבית מוקדמת, ניתן גם לקרוא את קריאת שמע בברכותיה מבעוד יום (עיין רשב"א ברכות ב' א; רבנו יונה על הרי"ף, ברכות א' א). בשולחן ערוך (רל"ה, א) פסק כדעה זו, שבתפילת ערבית מוקדמת מברכים את ברכות קריאת שמע מבעוד יום, ובלילה חוזרים וקוראים את קריאת שמע ללא ברכות. אולם מלשונו שם עולה שהזמן לכתחילה הוא בצאת הכוכבים, ורק אם מסיבה כלשהי הציבור מקדים את התפילה יש לנהוג באופן זה. כך מפורש במשנה ברורה שם (ס"ק ח'), שאין זו הנהגה ראויה לכתחילה: "והיו עושין כן מפני הדחק... וכיון שנחשב לענין תפלה (- תפילת העמידה) ללילה, היה מנהגם שהיו קורין אז גם כן קריאת שמע, אף שהוא דלא כהלכתא לרוב הפוסקים". ועיין עוד במשנה ברורה שם ס"ק י"ב, ט"ו, ובביאור הלכה שם ד"ה "ואם", שמדגיש את עדיפות התפילה בזמנה, ומביא דרכים שונות כדי להימנע מתפילת ערבית מוקדמת. בנוסף לכך, כתבו כמה ראשונים, שגם לגבי תפילות העמידה של מנחה ושל ערבית אין לנהוג באופן של "תרתי דסתרי", דהיינו שביום אחד אדם מתפלל מנחה לאחר פלג המנחה, כדעת חכמים, ואילו ביום אחר הוא מתפלל ערבית מוקדמת, כדעת ר' יהודה. הגמרא אכן אומרת שאדם יכול לבחור אם לנהוג כר' יהודה או כחכמים, אבל עליו לאמץ את אחת הדעות ולנהוג לעולם רק על פיה (עיין למשל בהלכות רי"ץ גיאת, הלכות הבדלה; רשב"א ברכות כ"ז א). ראשונים אחרים חלקו על כך, וסברו שניתן לנהוג לעיתים כך ולעיתים כך (עיין מרדכי ברכות פרק ד' רמז פ"ט; תוספות הרא"ש ברכות ב' א). בעניין זה פוסקים השולחן ערוך והרמ"א (רל"ג, א) כדעה הראשונה, שאין לנהוג פעם כך ופעם כך. אולם בשעת הדחק הם מתירים לחרוג ממנהגו הקבוע של האדם, ולהתפלל ערבית מוקדמת למרות שבימים אחרים האדם מתפלל מנחה בשעה זו (או להפך). ממילא יוצא, שכיוון שאנו רגילים פעמים רבות להתפלל מנחה בסמוך לשקיעה, הרי שלכתחילה אין להתפלל ערבית מוקדמת, גם אם מדובר בימים שונים. אולם בשעת הדחק, ניתן להקל בכך. יש מן הפוסקים שהקלו בערב שבת להתפלל לכתחילה ערבית מוקדמת למרות שבשאר ימי השבוע מתפללים בזמן זה מנחה. אולם הדבר אינו מוסכם (עיין מגן אברהם רס"ז, ב; פסקי תשובות רס"ז, ב). כאשר מדובר בסתירה באותו היום עצמו, שאדם מתפלל באותו היום גם מנחה לאחר פלג המנחה וגם ערבית מוקדמת, הדבר חמור עוד יותר, ואין לעשות כך אפילו בשעת הדחק. אולם כאשר אין זו רק בעיה של אדם יחיד אלא בעיה ציבורית, שבאופן אחר לא יצליחו לאסוף מניין ותתבטל התפילה בציבור, הקלו הפוסקים לעשות כך (עיין משנה ברורה רל"ג, יא). לכתחילה, גם בציבור יש להימנע ממצב כזה, ולפיכך קהילה שמתפללת ערבית מוקדמת צריכה להתפלל מנחה לפני פלג המנחה: או שיתפללו מנחה מעט לפני פלג המנחה ומיד לאחר זמן פלג המנחה יתפללו קבלת שבת וערבית, או שיתפללו מנחה גדולה בצהריים ויתאספו שוב לקבלת שבת וערבית לאחר פלג המנחה. יש לציין עוד, שבדורות האחרונים, הנוהג להתפלל תפילת ערבית מוקדמת רווח בקהילות ספרדיות יותר מאשר בקהילות אשכנזיות. בעקבות זאת, יש אנשים הסוברים שהדבר נתון במחלוקת בין העדות, וכביכול למנהג הספרדים אין כל בעיה להתפלל ערבית מוקדמת לכתחילה. אולם לאמיתו של דבר אין זה כך. כפי שצייננו, הן המחבר והן הרמ"א פוסקים שאין ליצור "תרתי דסתרי", ויש לשמור על הנהגה קבועה בכל הימים (שו"ע רל"ג, א). לפיכך, בזמננו גם לספרדים וגם לאשכנזים לכתחילה אין להתפלל ערבית מוקדמת, משום שבכל הקהילות מקובל להתפלל לעיתים מנחה סמוך לשקיעה. עוד יש להעיר, שבדבריהם של המחבר והרמ"א שם רואים שהמנהג בזמנם היה דוקא הפוך: בקהילות אשכנז היה מקובל באותה תקופה להתפלל ערבית מוקדמת, ואילו בקהילות ספרד הקפידו להתפלל ערבית דוקא בלילה. בדורות האחרונים אכן השתנה המנהג, ובקהילות ספרד נפוץ הנוהג להתפלל ערבית מוקדמת, ויש מן הפוסקים הספרדים שנטו יותר להקל בעניין זה לעומת הפוסקים האשכנזים (עיין ילקוט יוסף רל"ה, א, ועיין לשונו שם בסעיף ד'). אבל העיקרון הוא מוסכם: ההיתר להתפלל ערבית מוקדמת הוא רק משום הצורך והדחק, ולכתחילה עדיף להתפלל ערבית בזמנה. ההבדלים בין הפוסקים הם רק בשאלה איזו מידה של צורך מצדיקה את הקדמת התפילה (עיין בילקוט יוסף שם בסעיף א', ובהערה א'). בהקשר זה יש להעיר, שהתנאים המציאותיים משתנים כמובן מתקופה לתקופה, ובימינו אורחות החיים השתנו מאד לעומת הדורות הקודמים. לפיכך, אין להקיש באופן פשוט ממנהגם של דורות קודמים לזמננו. גם אם אנשים זוכרים שבעבר היה מקובל בקהילותיהם להתפלל ערבית מוקדמת, הרי הדבר נבע ממציאות של שעת הדחק וצורך הציבור, כמפורש בדברי הפוסקים, ואם כן, ייתכן בהחלט שבמציאות שלנו אין עוד צורך משמעותי המצדיק לנהוג כך. כך למשל, בדברי כמה פוסקים מופיע שהיו מתפללים ערבית מוקדמת משום שאנשים חששו ללכת בלילה ברחוב, דבר שכמובן אינו שייך היום. וכן, בעבר אנשים היו רגילים ללכת לישון בשעה מוקדמת, ואילו כיום מקובל ללכת לישון בשעות מאוחרות. יש לשקול אם כן בכל קהילה ובכל זמן את הדבר לגופו, האם אכן ישנו צורך משמעותי שמצדיק להקדים את תפילת ערבית. לגבי הפתרון שהזכרתי, של סעודה מבעוד יום ותפילת ערבית בזמנה: אפשרות זו מוזכרת במשנה ברורה רע"א, יא. דהיינו, שלאחר שהתפללו מנחה, ולאחר שהגיע זמן פלג המנחה, ידליקו את הנרות, וכל המשפחה תקבל את השבת באמירת "הרינו מקבלים קדושת שבת" או באמירת פרקי קבלת שבת שבסידור (עיין משנה ברורה רס"א, לא). אז יקדשו ויסעדו סעודת שבת, ולאחר הסעודה וברכת המזון יילכו לבית הכנסת להתפלל ערבית בזמנה. מי שעושה כך, יכול להתפלל מנחה גם לאחר זמן פלג המנחה, שהרי אין הוא יוצר סתירה בין תפילת מנחה לערבית. אך כמובן, רק לאחר תפילת מנחה ניתן להדליק נרות, לקבל שבת ולקדש. מעיקר הדין, גם אם אכלו את הסעודה כולה מבעוד יום, יצאו ידי חובת סעודת שבת; אולם לכתחילה עדיף לאכול כזית לחם לאחר צאת הכוכבים, כדי שתהיה גם אכילה בלילה עצמו (עיין משנה ברורה רס"ז, ה). מי שרוצה להקפיד על כך, אבל הוא צריך לצאת מביתו לתפילת ערבית עוד לפני צאת הכוכבים (משום שבבית הכנסת מתחילים את התפילה בדיוק בצאת הכוכבים) - למנהג האשכנזים ניתן ליצור הפסקה בסעודה כדי ללכת לתפילה, וכשיחזור מן התפילה ייטול ידיים ללא ברכה, ימשיך בסעודה ויאכל כזית לחם (בלי ברכת המוציא) ויברך ברכת המזון (עיין משנה ברורה קע"ח, מז).