שאל את הרב

  • הלכה
  • תהלים ותפילות אישיות

תפילה לעומת אמונה ובטחון

undefined

הרב בניהו שרגא

ט"ו טבת תשע"ז
שאלה
בגמ’ מועד קטן יח ע"ב, מסופר על אדם שהתפלל עבור זיווג עם אשה מסוימת. רבא ענה כך: לא תיבעי רחמי הכי. אי חזיא לך - לא אזלא מינך. ואי לא - כפרת בה’. איני מבין את ההיגיון של רעיון זה. הרי מצד אחד, לפי הבנתי, יש מקום לאדם לבקש על צרכיו האישיים (למשל, פרנסה עבור ביתו, הצלחה, וכו’). מצד שני, אפשר להחיל את דברי רבא על כל בקשה של צרכים אישיים שאדם מבקש. למשל, אל תתפלל על פרנסה טובה. הרי אם מגיעה לך פרנסה - "לא אזלא מינך". ואם לא, "כפרת בה’". וכך ניתן לומר על כל צורך אישי שאדם מבקש בתפילתו. אבל מצד שני, יש עניין בתפילה גם של בקשות ותחנונים אישיים (כל עוד מטרתם טובה). אז אני לא מבין איך אפשר מצד אחד לומר שמותר (ואולי אף ראוי) לאדם להתפלל על צרכיו האישיים (פרנסה, הצלחה, זיווג, וכו’), ומצד שני לתת תוקף לרעיון המובע בדברי רבא (אי חזיא לך - לא אזלא מינך, וכו’). התשובה היחידה שניתנה לי בעניין היא שבגמ’ מסופר על אדם שביקש על אשה מסוימת, והיה עליו לבקש עבור זיווג טוב באופן כללי, כי הוא אינו יכול לדעת שאשה זו בוודאות טובה עבורו. אבל גם תשובה זאת היא לא תשובה אמיתית, כי בסופו של דבר כל בקשה אישית שלנו היא בקשה "מסוימת". גם אם אני מבקש רק "פרנסה טובה", עדיין ניתן לומר "אי חזיא לך - לא אזלא מינך". וגם אם אדם יבקש "תן לי זיווג טוב", ניתן עדיין לומר אותו דבר, שאם מגיע לך - תקבל, ואם לא, הנך כופר בה’. לכן איני מבין כיצד ניתן לאחד בין שני הרעיונות האלה - בין העיקרון של רבא "אי חזיא לך - לא אזלא מינך", לבין ההשתדלות שלנו בתפילה ותחנונים לבקשת צרכינו האישיים.
תשובה
שלום וברכה, 1. פשט המילים של רבא 'לא תבעי רחמי הכי'. לא אמר לו 'לא תבעי רחמי' אלא הדגיש 'הכי'. כלומר – יש מקום להתפלל לזווג כפי שאמרת. הבעיה שהוא התפלל באופן פסול, כשביקש דווקא אישה מסוימת. הבעיה בלבקש אישה מסוימת דווקא: א. מי אמר שהיא אכן הטובה והמתאימה לו. קצת ענווה, אמונה וביטחון כלפי שמיא שימצאו לו את המתאימה . כן נכון להתפלל שה' ימצא לו זווג טוב ומתאים וישאיר בטחונו בה' שהוא היודע מה מתאים לפי כלל השיקולים. כך כתוב בספר העיקרים [מובא באריכות בהמשך ב'הרחבה']: 'התפלה היותר ראויה אל השם יתברך לבקש רצונו בדברים כלליים לא בדברים מוגבלים פרטיים ודרך מיוחד, שהמתפלל בדרך מיוחד ודברים פרטיים הנה הוא כאלו רוצה להכריח הרצון האלהי למה שדעתו נוטה בו ובוחר ואינו רוצה להכריח דעתו לרצון האלהי, וזה כאלו מטיל דופי בידיעת השם יתברך ויכלתו, כאלו אין ביד השם יתברך דרך אחרת לתת את שאלתו ולעשות את בקשתו אלא הדרך שהוא בוחר לעצמו'. ב. אם אכן היא לא המתאימה ולא יתנו לו משמיא להתחתן איתה, הוא יכול לבא לידי מחשבת כפירה שח''ו אין שומע לתפילתו. ג. זו בקשה המתנגשת עם אנשים אחרים, עם בת קול שהתאימה את האישה הזו לבעלה. אז אמנם כח תפילה זה כח ואם יתפלל לישאנה יתכן ויזכה לישאנה, אך מאידך חשש שאח''כ ימות או יגרשנה כדי לקיים את דברי הבת קול שהיא צריכה להינשא לאחר. כך כתב הר''ן מו''ק יח: 'שלא יקדמנו אחר ברחמים פירוש שאע"פ שגזור על האדם מן השמים בת פלוני לפלוני אפשר שתועיל תפלת מי שאינו בן זוגה וישאנה ואסיקנא דלבסוף ימות או יגרשנה וישאנה בן זוגה.' 2. לדעת הריטב''א אכן רבא סתם דחהו במילים. רבא סובר שתפילה יכולה לשנות את הגזרה ובוודאי שצריך להתפלל, אך בכ''ז הניא אותו מהתפילה הזו לשאת אותה כי ידע שאינם מתאימים. וזה לשונו של הריטב"א מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב 'אי חזיא לך לא אזלא מינך. וק"ל והא איהו סבר שיכול אחר להקדימו ברחמים, ... אי נמי דמילתא בעלמא אמר ליה כי הכיר בחכמתו שאינה טובה לו, והיינו דאמר ליה נמי לא אמרי לך לא תיבעי רחמי עלה דמילתא, כלומר להכי אמרי לך לא תיבעי עלה רחמי שהייתי יודע ומכיר כי סופך להתחרט בה.' 3. נכון ורצוי להתפלל אך לא 'לחייב' את ה' [כך ה' חקק לשמוע בקול תפילה אמיתית] לעשות דבר שאינו רוצה. עיין גם בלשון הר''ן מו''ק יח: 'וא"ת וכי דבר מחודש הוא שתפלת הצדיק מבטלת גזרה רעה כמו שאמרו באברהם אבינו ע"ה צא מאצטגנינות שלך ועוד אמרו אין מזל לישראל, וי"ל דמ"מ יש לו לצדיק ליזהר שלא להטריח את קונו לעשות דבר שלא בעתו כהנהו עובדי דתענית'. כך כתוב בספר העיקרים [מובא ב'הרחבה' בהמשך] ונימק שהמכריח את ה' הוא מטיל דופי ביכולת ה' ובידיעתו לעשות טוב בצורה אחרת ממה שהמתפלל חושב. למעשה, בוודאי שיש ונכון להתפלל לה' על מה שאדם צריך. בכך מראה שהשולט היחיד הוא ה' ורק הוא בעל יכולת ורצון להטיב. מאידך, התפילה צריכה להיות עם הכנעה וענווה המעידה על המתפלל שמאמין שרק ה' יודע מה טוב לו בהסתכלות הכוללת של כל התמונה. אסור לבקש באופן שייראה ככפירה בידיעת ה' מה טוב לו או ככפירה ביכולתו לעשות טוב בדרך אחרת ממה שהמתפלל חושב. לכן , יש להתפלל בלשון כללית שה' יעזור לנו בעניין פרנסה , ילדים, זווג, בריאות וכדומה ולהדגיש שאם יש בכך דבר שאינו לטובתנו, שיתעלם מבקשתנו. [עיין בספר העיקרים המצוטט ב'הרחבה']. בתפילה כזו יש הבעת אמון גדולה בה' שהוא היכול והרוצה להטיב [לכן התפילה מוסבת דווקא אליו], והוא היודע כיצד ובאיזו דרך מסוימת הכי כדאית לאדם [לכן התפילה היא כללית עם הדגשה שה' יעשה הטוב בעיניו] . תפילה מוכנעת כזו, יש בכוחה לעשות את פעולתה הטובה על האדם בעניין הכנעתו לבורא עולם וממילא לשנות את מידת הדין לרחמים. 'ברוך אתה ה' שומע תפילה'. הרחבה ראיות שנכון הדבר להתפלל הרבה לאבינו שבשמים: 1. 'קוה אל ה'...וקוה אל ה' ברכות לב: :'אמר רבי חמא ברבי חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' 2. מה יעזור לחזור ולהתפלל? עיון יעקב 'יחזור' שמא בתפילה הראשונה היה עת כעס. יחזור להתפלל שמא עתה זה עת רצון. א''כ יש להרבות בתפילה כדי לזכות לרגעי רצון. דברי שאול מהדו''ב 'אם' לפי הרמב''ן שעצם עמידתו לפני ה' ובטחונו בו נותן לו זכות שאולי בזכות זה תקובל תפילתו. לכן יחזור להתפלל שכן יש לו את הזכות של התפילה הקודמת שבטח בה' שישמע לו. [לפי''ז טוב להרבות בתפילה שכן מראה שלמרות ריבוי התפילות ולא נענה , עדיין ממשיך להתפלל כי עדיין בוטח בו]. 3. מדרש תהלים (בובר) מזמור מ 'למנצח לדוד מזמור, קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי. זהו שאמר הכתוב ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו (ישעיה כה ט). אין ביד ישראל אלא שיקוו שיגאלם הקדוש ברוך הוא, בשכר קוה קויתי ה', דכתיב טוב ה' לקויו (איכה ג כה), ואומר שובו לבצרון אסירי התקוה (זכריה ט יב), שמא תאמר עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו (ירמיה ח כ), קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' (תהלים כז יד), קוה אל ה', וקוה אל ה', תקוה אחר תקוה, חזק ויאמץ לבך, אם קויתם ולא נושעתם, קיווי ושובו וקיווי, ואם תאמר עד מתי נקוה, כבר כתיב יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם (שם /תהלים/ קלא ג), ואומר חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה' (שם /תהלים/ לא כה), אם עושין כן, הרי אתם נושעים, שנאמר אשר לא יבושו קווי (ישעיה מט כג), וכתיב וקוי ה' יחליפו כח (שם /ישעיהו/ מ לא), וכתיב וקוי ה' המה יירשו ארץ (תהלים לז ט), לכך נאמר קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי, דוד שקיווה לי עניתיו'. [אולי מיירי בביטחון בעלמא אך לא בריבוי תפילה, אך לענ''ד אחר שהגמ' דרשה שהתקווה היא התפילה, יותר מסתבר שהתקווה כאן לא נשארת באויר גרידא אלא מתווספת לה התפילה]. 4. ליקוטי מוהר''ן תנינא קא. עמ' מב :'...קוה את ה'...ואם לא תתקבל תפלתך חזור וקוה. וכן לעולם עד ישקיף וירא ה' משמים'. 5. דברי מנחם: בארת המים באר לחי ראי עמ' נב :'קוה אל ה'...לא תפול מהביטחון רק חזק ויאמץ לבך...וזה פירוש הרחב פיך ואמלאהו היינו הרחב פיך לבקש רבות פעמים ....כי לא ימלט שלא תכוין את השעה לפחות פעם אחת בבקשך רבות פעמים'. 6. ברכות לב: ' תנו רבנן ארבעה צריכין חזוק [רש''י :'שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו'] ואלו הן תורה ומעשים טובים תפילה ודרך ארץ תורה ... תפלה מנין שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' ...'. מוכח שצריך להתפלל תמיד: א. לשון רש''י שאומר 'תמיד'. ב. דומיא דשאר הדברים [תורה, מעשים טובים, דרך ארץ] שברור שהנכון הוא לחזור ולעשותם ללא סוף. 7. ברכות לב: :' אמר רבי חנין אמר רבי חנינא כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם מנא לן ממשה רבינו שנאמר +דברים ט'+ ואתפלל אל ה' וכתיב בתריה וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא איני והא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנאמר +משלי י"ג+ תוחלת ממשכה מחלה לב מאי תקנתיה יעסוק בתורה שנאמר +משלי י"ג+ ועץ חיים תאוה באה ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר +משלי ג'+ עץ חיים היא למחזיקים בה לא קשיא הא דמאריך ומעיין בה הא דמאריך ולא מעיין בה רש''י :'ומעיין בה מצפה שתעשה בקשתו על ידי הארכתו סוף שאינה נעשית ונמצאת תוחלת ממושכת חנם והיא כאב לב כשאדם מצפה ואין תאותו באה.' 8. מהרש"א חידושי אגדות מסכת ברכות דף לב עמוד ב 'כל המאריך כו' לעיל מיניה בהך פרשתא כתיב כה"ג וישמע ה' אלי וגו' אבל אינו מפורש שם התפלה אבל כאן כתיב ואתפלל אל ה' וגו' והאריך בתפלתו עד לבסוף כתיב ואנכי עמדתי בהר וגו' מ' יום ומ' לילה וישמע ה' אלי גם וגו' דמשמע בכל אותן ארבעים יום האריך בתפלה והכי אמרינן לקמן כלום מאריך יותר ממשה דכתיב ביה ארבעים יום וארבעים לילה וק"ל'. 9. פני יהושע על המקור הקודם בברכות לב: :'אמר רבי חנן אמר רבי חנינא כל המאריך בתפלתו כו' שנאמר ואתפלל אל ה' וכתיב בתריה וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא ולכאורה יש לתמוה דאכתי לא ידעינן מאי תלמודא דבאריכות תליא מלתא לענין שאין חוזרת ריקם ... לכך נראה לפענ"ד ליישב חדא מגו חדא והיינו דעיקר מימרא דרבי חנינא הכא דכל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם כלל אלא שהתפלה עושה כולה להתקבל לגמרי ומש"ה לא מצי לאתויי מהאי קרא דואתנפל דנהי שהאריך משה להתפלל בכל אותן הארבעים יום בלי הפסק אפ"ה לא מקרי אריכות תפילה דכיון שהתחיל להתפלל ולא נענה היה צריך לחזור ולהתפלל כדאמר רבי חמא בר חנינא בסמוך ועוד שאותן ארבעים יום היה צריך משה לעמוד בהר ולהתפלל כנגד אותן הארבעים יום הראשונים שעלה לקבל הלוחות הראשונות ששבר משה ע"י מעשה עגל וא"כ דמש"ה דלא נקרא אריכות תפלה לא נתקבלה תפלתו לגמרי שהרי עיקר עלייתו בראשונה היה שיכפר הקדוש ברוך הוא לישראל כדכתיב בהדיא בפרשת כי תשא אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם ובזה לא נתקבלה תפלתו שהרי התפלל ואמר ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא השיב לו הקדוש ברוך הוא מי אשר חטא לי אמחנו מספרי וזה היפך תפלתו לגמרי אלא שתפלתו עכ"פ עשתה מחצה לענין שאמר לו הקדוש ברוך הוא קום לך עלה מזה אתה והעם בפרשת כי תשא ואמר לו ג"כ פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים כדכתיב ג"כ בפרשת עקב בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך ואארבעים יום האמצעיים דלעיל מיניה קאי וא"כ הרי חזרה תפלתו של משה ריקם במקצתה שלא כיפר הקדוש ברוך הוא לישראל לגמרי על מעשה עגל ואדרבא אמר לו ביום פקדי ופקדתי וכה"ג במאי שהתפלל משה בהאמצעים בעד אהרן כדכתיב ובאהרן התאנף ה' ג"כ לא עשתה תפלתו אלא מחצה ששני בניו מתו כמו שפירש רש"י בחומש באותו פסוק עצמו נמצא שחזרה התפלה במקצתה ריקם והיינו מטעמא דפרישית דכיון דכל אותן האמצעיים היו בכעס משום הכי לא מקרי אריכות תפילה מה שאין כן מהאי קרא דואתפלל וכתיב בתריה וישמע ה' אלי מייתי רבי חנינא שפיר דכל המאריך אין תפלתו חוזרת ריקם כלל אלא שממלא הקדוש ברוך הוא כל תפלתו ודבר זה למדנו כיון דבהאי קרא דואתפלל דכתיב באמצע בין ואתנפל דרישא ובין ואנכי עמדתי בהר דסיפא בפרשה אחרת ומאי שנא דבהאי ענינא דואתפלל לא כתיב וישמע ה' אלי כמו בואתנפל דרישא ובענינא דואנכי עמדתי בהר דסיפא חזר משה ואמר וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא אלא על כרחך כדפרישית כיון דתפלה הראשונה היתה בכעס לא מקרי אריכות תפילה מה שאין כן באחרונות שהיה הקדוש ברוך הוא ברצון בלוחות האחרונות כמו בראשונות כמו שפירש רש"י בהדיא בחומש בפרשת עקב וא"כ לא היה משה צריך להתפלל כל אותן הארבעים יום בלי הפסק וכיון שהאריך בהם זכה שנתקבלה תפלתו לגמרי ולא חזרה ריקם כלל שהרי ביום הכפורים כפר הקדוש ברוך הוא לישראל במעשה עגל ונקבע אותו היום לכפרה לדורות ומסר לו ג"כ כן הלוחות אחרונות הרי שנתקבלה כל תפלתו של משה לגמרי ולא חזרה ריקם כלל והיינו משום שהאריך בתפלתו כן נראה לי נכון ודו"ק'. כלומר-משה התפלל 40 יום ללא הפסקה כפול 3 פעמים. לא רק שזה לא גרע ולא נחשב נודניק שלילי אלא אדרבה, תפילתו התקבלה. אמנם בהתחלה שהיה כעס, תפילתו התקבלה למחצה. אח''כ כשהיה רוגע, אריכות תפילתו פעלה את פעולתה והתקבלה לגמרי. א''כ אריכות תפילה כזו היא חיובית, רק שכדי שתתקבל לגמרי צריך שלא יהיה כעס [כי אז חלק מהתפילה הולך לכפרה על הכעס (שגם זה חשוב בפנ''ע)]. 10. ר' יהודה שלשה דברים המאריך בהם מאריכים לו ימיו ושנותיו. אחד מהם זה המאריך בתפילתו. 11. מדרש רבה ואתחנן פ''ב, יב / אספקלריא-כט 'תפילה' עמ' 171 'ואני תפילתי לך ה' עת רצון'-שערי תפילה פעמים פתוחים ופעמים נעולים. שערי תשובה-תמיד פתוחים. אמר רב ענן אף שערי תפילה אינם ננעלים לעולם . ר' חייא רבה 'קוה אל ה'...' שיחזור ויתפלל ויש שעה שיתנו לך. 12. פירוש מהרז''ו הרב זאב וולף על מדרש רבה הנ''ל :'ואם לא היה כתוב רק 'קוה אל ה' קוה' ,היה נדרש ע''פ מדה יו''ד על שני פעמים ,ומאחר שכתוב וקוה בוי''ו המוסיף, גם כתיב 'חזק ויאמץ לבך' דורש שתמיד יקוה ותמיד יתפלל וכמ''ש עוד בהושע יב 'וקוה אל אלוקיך תמיד' וכל תקוה בתפילה כנ''ל. 13. האמהות עקרות כי התאווה לתפילתן. לכאורה-אין הכוונה לתפילות בודדות שכן מסתמא א. הן בכ''מ התפללו כמה תפילות ובכ''ז לא נענו ב. העקרות נמשכה מס' שנים [ שרה-בת 90. וכו'] ומסתמא התפללו כל אותן השנים כדי למלא את המצופה מהם. כלומר – האריכו בתפילתם. ספר העיקרים מאמר ד פרק כד 'כל הפעולות והמעשים שאדם פועל אינו מחוייב שיגיע שלמות תכליתם כפי פעולתם בהכרח, שכבר אפשר שיעשה האדם כל מה שראוי ובאופן הראוי ולא יגיע התכלית המכוון, הלא תראה הרופא פעמים הרבה יעשה כל מה שראוי לעשותו ועל צד היותר טוב שאפשר שיעשה ולא יפול טעות לא ממנו ולא מן החולה, ועם כל זה לא תגיע הבריאות המכוונת, וכן עובד האדמה יעשה כל מה שראוי, ויזרע בעת הראוי ותהיה השדה טובה ומתוקנת כראוי, ולא יצליח הזרע, וסבת כל זה מבוארת, שהפועל הבריאות איננו הרופא לבד ולא החולה גם כן אבל הרופא והטבע, וכן בעבודת האדמה אין הפועל העובד ולא השדה גם כן אבל העובד והטבע. וכן התפילה פעמים הרבה יעשה אותה האדם כמו שראוי ובעת הראוי, ולא תקובל התפלה, ולא. מצד חטא המתפלל אלא שלא יסכים בזה רצון השם יתברך, כמו שהספן פעמים הרבה יעשה ספינתו מתוקנת כראוי וינהיגה בטובה שבהנהגות וירד בים בעת הראוי, ועם כל זה לא תצלח הספינה להגיע אל מקום החפץ, וזה מצד שלא יסכים בזה רצון השם יתברך, אם על צד העונש כמו שקרה בענין יונה, ואם על צד ההשגחה לטוב, לסבה מן הסבות שנזכרו בפרק י"ג מזה המאמר, וכן התפלה פעמים שלא תקובל אם על צד העונש כמו שבארנו בתפלת משה, או שאין המקבל מוכן עד שירבה ויפציר בתפלה או שיעשה פעולות מורות על ההכנעה, כתענית או לבישת שק כאנשי נינוה, וכיוצא בדברים הללו כמו שבארנו, ואם שיהיה שם מונע אחר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שלא נתקבלה תפלת דוד שלא ימות בשבת, בעבור שהגיע העת שימלוך שלמה בנו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא, ואם בעבור שהשם יתברך יודע שאין הדבר ההוא המבוקש טוב אל המתפלל, ועל צד ההשגחה עליו לא תקובל תפלתו, כאלו תאמר שהתפלל בעבור בנים ולא תקובל תפלתו, להיות השם יתברך יודע היות הבנים רעים אליו ומבקשים להמיתו, כמו אבשלום שבקש להמית את דוד, או שיתפלל בעד ממון, והשם יתברך יודע שהממון ההוא יהיה סבת מותו, כמאמר שלמה עושר שמור לבעליו לרעתו, או שיהיה סבת כפירתו, כמאמר שלמה פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', או לסבה אחרת נסתרת ממנו וידועה אצל השם יתברך. ולזה יהיה מבחר התפלה מה שהיה מתפלל החכם ואומר רבונו של עולם עשה רצונך בשמים ממעל ותן נחת רוח ליראיך מתחת והטוב בעיניך עשה, אמר שיעשה רצונו בשמים בענין שיהיה נחת רוח מתחת ליראי ה', וזה שישדד המערכת לבטל הגזרה מעל עושי רצונו בענין שיהיה להם כח לינצל מצרתם, ואחר כך אמר והטוב בעיניך עשה, כלומר ובכל דבר שאני מתפלל לפניך אל תפן לדברי ולא לבקשתי לעשות מה שלבי חפץ או מה שאני שואל, שפעמים הרבה אני מבקש ומתפלל על דבר שהוא רע לי, לפי שאני מדמה וחושב שהוא טוב, ואתה הוא היודע יותר ממני אם הדבר ההוא טוב אלי או רע, ועל כן אתה תבחר ולא אני, עשה מה שאתה יודע שהוא טוב, וזהו והטוב בעיניך עשה, לא מה שהוא טוב בעיני. ובעבור זה הוא שאמרו רבותינו ז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, לפי שבחינת הטוב הוא אל השם יתברך לא אל האדם, שעל ה' לבחור דרך הטוב והישועה אל האדם, אבל האדם אין לו לעשות אלא לברך השם תמיד, וזהו שאמר דוד לה' הישועה, כלומר על השם יתברך לבדו הוא בחירת דרך הישועה ולא על האדם, ומה שמוטל על האדם הוא לברך את ה' תמיד על הטובה ועל הרעה ויכיר שהכל הוא לטוב לו, וזהו על עמך ברכתך סלה. ובעבור זה היתה התפלה היותר ראויה אל השם יתברך לבקש רצונו בדברים כלליים לא בדברים מוגבלים פרטיים ודרך מיוחד, שהמתפלל בדרך מיוחד ודברים פרטיים הנה הוא כאלו רוצה להכריח הרצון האלהי למה שדעתו נוטה בו ובוחר ואינו רוצה להכריח דעתו לרצון האלהי, וזה כאלו מטיל דופי בידיעת השם יתברך ויכלתו, כאלו אין ביד השם יתברך דרך אחרת לתת את שאלתו ולעשות את בקשתו אלא הדרך שהוא בוחר לעצמו, ועל כיוצא בזה אמר המשורר אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי, כלומר כשתתפללי לפני בשר ודם את צריכה לפרש בקשתך והדרך שאת בוחרת בו להגיע אל מבוקשך, שבזולת זה לא ידע מה שבלבך ומה שאת צריכה ומה הוא הטוב והמועיל אליך, אך כשאת מתפללת לפני האלהים אל תפרשי בקשתך, אלא דומי נפשי לפניו ולא תבחרי את הדרך להצלתך, שהוא יודע הטוב והמועיל אליך יותר ממך, וזהו כי ממנו ישועתי או ממנו תקותי, שהוא יודע דרך הישועה או הדרך שתשלם בו התקוה יותר ממני, שפעמים אחשוב אני דרך לעצמי להשיג כבוד או מעלה מה או הצלה ויהיה ההפך, ולזה ראוי להתפלל לפניו במלות כוללות ולהשליך יהבך עליו, וזהו שאמר המשורר אחר שאמר והתענג על ה', אמר גול על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה הטוב והמועיל אליך, שהוא יודע לבחור דרך הטוב או הכבוד או הישועה יותר ממך, וזה שאמר גם כן על אלהים ישעי וכבודי, כלומר על כן אני אומר אך לאלהים דומי נפשי, לפי שעליו לבחור לי מה שהוא ישע אלי או ריוח והצלה או כבוד, שאני לא אדע לשער זה, אלא אני משים מבטחי בו שהוא יבחר לי מה שהוא טוב ונכון ונאות לי, וזהו שסיים צור עוזי מחסי באלהים, ויספיק זה הדבור בתפלה:'. בשורות טובות לכלל ישראל.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il