שאל את הרב

  • הלכה
  • שאלות כלליות

שימוש בסמים להנאה או לרפואה

undefined

הרב שמואל אריאל

כ"ו סיון תשע"ז
שאלה
שלום לרב, רציתי לשאול היכן ניתן לראות מקור הלכתי מוסמך על האיסור לעשן סמים לפי ההלכה להנאה? והיכן ניתן לראות היתר הלכתי על עישון סמים רפואיים? שאלה נוספת: האם ניתן לעשן סמים רפואיים בשבת?
תשובה
שלום וברכה! א. ראשית, בעישון סמים עוברים על "ונשמרתם לנפשותיכם מאד", שהרי השימוש בסמים פוגע בבריאות האדם ומקצר את חייו. דיון דומה במקצת קיים בין פוסקי זמננו לגבי עישון סיגריות: יש שאסרו את העישון משום "ונשמרתם לנפשותיכם", ויש שכתבו שאין בכך איסור גמור למי שהתרגל בכך אך מי שלא התחיל לעשן אסור לו להתחיל (עיין למשל: שו"ת ציץ אליעזר ט"ו, לט; שו"ת אגרות משה, חו"מ חלק ב', עו; שו"ת משנה הלכות ט', קסא; שם י"ב, כג; שו"ת יחוה דעת ה', לט). הנימוק העיקרי לסוברים שאין בכך איסור גמור, הוא מן העיקרון המופיע בגמרא ש"שומר פתאים ה'", דהיינו שגם דברים שיש בהם מידה מסויימת של סכנה, אם דרך רוב בני אדם לעשותם ואין הם חוששים לסכנה זו, מותר לעשות זאת ואין בזה עבירה על "ונשמרתם". נראה שבמציאות ימינו קשה מאד לסמוך על נימוק זה לגבי עישון סיגריות, שכן כיום ידועה לכל הסכנה שבכך ויש הוראות והגבלות שמטרתן להילחם בתופעת העישון ולצמצם אותה ככל שניתן, ואם כן כבר אין זה בגדר נוהג רווח ומקובל שעליו ניתן לומר "שומר פתאים ה'" (עיין שו"ת ציץ אליעזר שם, ובהרחבה בכתב עת "קול התורה" מ"א, מאמרו של הרב יהושע קרלינסקי). לגבי סמים, הדבר פשוט שלא ניתן להעלות טענה זו של "שומר פתאים ה'", שהרי רוב הציבור אינו משתמש בסמים, והחוק אף אוסר על השימוש בהם, דהיינו שהתודעה הציבורית שוללת זאת, ואיך ניתן לומר על דבר כזה שזו "דרך העולם" והסכנה אינה מפורסמת ומתוך כך "שומר פתאים ה'"? מלבד נימוק זה, בשו"ת אגרות משה (יו"ד חלק ג', לה) העלה כמה נימוקים נוספים לאסור עישון סמים, ונביא שנים מהם: ראשית, הוא מדמה זאת לדין בן סורר ומורה, שבו אנו רואים בתורה ובדברי חז"ל שאם האדם מרגיל את עצמו לתאוות מופרזות הוא עלול להתמכר אליהן, וסופו להידרדר לפשעים חמורים כדי לספק את התאוות שאליהן התרגל. אם כך נאמר לגבי אכילת בשר ושתיית יין, קל וחומר לגבי סמים, שגורמים להתמכרות קשה, וכידוע רבים מן המכורים לסמים אכן מידרדרים לפשע כדי לממן את הצריכה שלהם. עוד מזכיר האגרות משה את דברי הרמב"ן על התורה (ויקרא י"ט, ב), שם מסביר הרמב"ן שמלבד האיסורים שאסרה אותם התורה בפירוש, היא גם הוסיפה את הציווי הכללי "קדושים תהיו", כדי למנוע אותנו מלשקוע בתאוות מופרזות שאינן נחוצות לחיים הנורמליים של האדם. בנוסף למקורות שהוזכרו ניתן עוד להשוות זאת לשכרות, שהיא מידה מגונה מאד ומקורות רבים בתנ"ך ובדברי חז"ל שוללים אותה (עיין למשל: משלי כ"ג, כ-כא; שם כט-לה; סנהדרין ע' א-ב; בראשית רבה ל"ו, ד; ויקרא רבה י"ב, א; במדבר רבה פרשה י'). וכמובן, עישון סמים מוביל גם הוא לאיבוד הדעת ולהתמכרות בדומה לשכרות היין ואף חמור מכך. ב. לגבי סמים רפואיים – ככל הידוע לי, בשימוש הרפואי בקנאביס משתדלים להפיק מן הצמח את החומרים המרגיעים ולא את החומרים הממכרים, וכמובן המינון של נטילת החומר נעשה בפיקוח רפואי. במצב כזה, אין הבדל עקרוני בין תרופה זו לבין כל תרופת הרגעה אחרת, שכאשר היא ניטלת לצורך רפואי ובמינון הנכון אין בכך איסור. ג. לגבי שימוש בסמים רפואיים בשבת: אם מדובר בעישון, הרי הדבר מותר רק במצב של פיקוח נפש, ומן הסתם השימוש בסמים הרפואיים אינו נכנס לגדר זה. אם מדובר בנטילה באופן שאין בו חילול שבת – הדבר תלוי בגדרי נטילת תרופות בשבת, שיש בכך חילוקים שונים. העיקרון הכללי הוא שלצורך "מיחוש" בלבד, דהיינו כאב מקומי, אין ליטול תרופות, ואילו כאשר האדם מוגדר כ"חולה", דהיינו שתיפקודו הכללי נפגע, מותר ליטול תרופות (כל עוד אין בכך מלאכה). למעשה כמובן יש להתייעץ מבחינה רפואית, ועל פי זה לקבוע את ההלכה בכל מקרה לגופו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il