שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • גזל ונזיקין

שימוש בדבר שנגזל מגוי

undefined

הרב בניהו שרגא

א אלול תשע"ז
שאלה
חבר שלי הביא לי משהו גזול מגוי , ואין לי דרך לדעת מי אותו הגוי ואין לפריט אפילו סימנים מה אמור לעשות ?
תשובה
שלום וברכה, אסור לגזול גוי. (ע''פ בב''ק קיג, טור, רמב''ם, שו''ע). אם גזל, חייב להשיב (טור, רמב''ם, שו''ע). נחלקו האחרונים אם חובת ההשבה היא מדאוריתא (ח''מ, גר''א, שער המלך) או מדרבנן (בשם מהר''ם בן חביב). גם המקבל מאותו שגזל מהגוי צריך להשיב. לפי הרמ''א באבן העזר חובת ההשבה שלו היא מכח קידוש ה'. לפי הב''ש מכח חיוב דרבנן. אמנם חלקו ע''כ הח''מ והגר''א וסברו שעדיין חייב להשיב מדאוריתא. לכן נראה שבעיקרון צריך להשיב לאותו גוי ואסור להשתמש כל שהגזילה בעין ולא התייאש הגוי.(חלקת מחוקק. ועיין בנודב''י במקורות). אמנם במקרה שלך שאין סימני זיהוי ולא ידוע מי הגוי, מותר להשתמש בחפץ (כשומר אבדה במקרים כמו שלך ובטח אם היה יאוש של הגוי לפני שקיבלת את החפץ שאז מותר בהנאה) ולרשום בפנקס את שם החפץ ואת השוי הכספי שלו כדי שאם יוודע בעתיד מי הבעלים, ניתן יהיה להשיב לפחות את השוי הכספי כפי שעושים במציאת אבידה. בהצלחה מקורות והרחבה הגמ' בב''ק קיג: אומרת שאסור לגזול גוי. האם הגוזל מגוי צריך להחזיר לו? טור חושן משפט הלכות גניבה סימן שמח א אסור לגנוב אפילו כל שהוא אפי' דרך שחוק ואפי' ע"מ להחזיר או ע"מ לשלם הכל אסור שלא ירגיל עצמו בכך וכל הגונב אפי' ש"פ עובר על לאו דלא תגנובו וחייב לשלם: ב אחד הגונב מישראל בין קטן בין גדול ואחד הגונב מעובד כו"ם שגניבתו אסור' השולחן ערוך חושן משפט הלכות גניבה סימן שמח סעיף ב 'כל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו (ויקרא יט, יא) וחייב לשלם, אחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון של גוים, ואחד הגונב מגדול או מקטן'. כלומר הטור והשו''ע הצריכו לשלם על הגניבה אף של גוי. שיטת הרמב''ם: רמב"ם הלכות גניבה פרק א הלכה א כל הגונב ממון משוה פרוטה ומעלה עובר על לא תעשה שנ' +ויקרא י"ט י"א+ לא תגנבו, ואין לוקין על לאו זה שהרי ניתן לתשלומין שהגנב חייבה אותו תורה לשלם, ואחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון גוי עובד עבודה זרה ואחד הגונב את הגדול או את הקטן. רמב"ם הלכות גניבה פרק ב הלכה א 'הגונב את הגוי או שגנב נכסי הקדש אינו משלם אלא הקרן בלבד שנ' +שמות כ"ב ח'+ ישלם שנים לרעהו לרעהו ולא להקדש לרעהו ולא לגוי...' רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק א הלכה ב ואסור לגזול כל שהוא דין תורה, אפילו גוי עובד עבודה זרה אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר. שו"ת חוות יאיר סימן עט '...אחר דק"ל בישראל דאסור לגזול או לגנוב מגוי ואפילו כבר גנב וגזל חייב להחזיר שכ"פ הרמב"ם רפ"ב מהלכות גניבה ובא זה ולימד על מ"ש פ"א מהלכות גזילה יחזיר שר"ל חייב להחזיר והכי מוכח ממ"ש שם פ"ז מ"ז דגזל כותי חייב בקרן ואינו חייב בחומש ודוחק לומר דחיוב הקרן בא לו מפני השבועה (ומזה צל"ע על הג"ה רמ"א בא"ה ר"ס כ"ח)...' שער המלך הלכות גזלה ואבדה פרק א הלכה ב '...עוד כתב מהר"ם ן' חביב ז"ל בקונטריס הנז' דאפי' למ"ד גזל הגוי אסור מן התורה אפי"ה אינו מחוייב להשיבו מדין תורה ומ"ש רבינו והטור בח"מ סימן שמ"ח דחייב להשיבו אינו אלא מדרבנן יע"ש ולדעתי נר' דחייב להשיבו מדין תורה וראיה ממ"ש רבינו פ' ז' מה' אלו דין ז' דהכופר לגוי ונשבע אינו משלם חומש דכתיב וכחש בעמיתו והיא תוספתא פ"י כמ"ש ה"ה ז"ל שם והשתא אם איתא כדעת מוהר"ם ן' חביב ז"ל אמאי אצטריך קרא ת"ל דאנן בעינן כפירת ממון יצא זה שאפילו יודה הוא פטור מלשלם כמ"ש רבינו פי"א מה' שבועות כופר בקנס ונשבע שהוא פטור מטעם זה יע"ש ודו"ק' כלומר דייקו מהרמב''ם שיש חובת השבה. נחלקו אם מדרבנן או מדאוריתא. שו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא - יורה דעה סימן פא '...מ"מ נראה לע"ד דמה דכתב הרמב"ם דאם גזלו או עשקו מחזיר היינו מדרבנן אבל מדאורייתא מנ"ל שחייב להחזיר בכותי. וזהו עצמו נראה לע"ד דעת רמ"א באה"ע ריש סי' כ"ח ובחנם השיג עליו הש"ך בח"מ סי' שמ"ח סעיף ב' ואפילו אם נימא דמה שכתב הרמב"ם שאם גזלו מחזיר היינו מדאורייתא נראה לע"ד טעמא משום דאמר רחמנא לא תעביד ואי עביד לא מהני וא"כ לא קנה הגזל כלל וכל זמן שהוא בידו אם אינו מחזיר גוזל מחדש אבל אם כבר אכל הגזל ודאי שאינו חייב לשלם ממון אחר ומה דהוה הוה...'. הנודב''י מבין ברמב''ם או שחובת ההשבה מדרבנן או מדאוריתא אך רק כשהגזילה בעין. שיטת הרמ''א: שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן כח סעיף א 'המקדש את האשה בגזל או בגניבה או בחמס, אם נתייאשו הבעלים, ונודע שקנה אותו דבר ביאוש, הרי זו מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. הגה: קדשה בגזל או גניבת עובדי כוכבים, הוי מקודשת דהא אינה צריכה להחזיר רק מכח קידוש השם (מהרי"ו סי' קל"ח). קדשה בגזל אחר יאוש לבד, מקודשת מדרבנן (רבינו ירוחם)'. חלקת מחוקק סימן כח ס"ק ג 'קדשה בגזל או גניבת הכותי - פשט הלשון משמע דגזל הכותי אף דלא נתייאש הכותי אפ"ה הוי מקודשת דהא אין האשה צריכה להחזיר לכותי רק מפני קדוש השם ולא מדינא ובאמת דברים הללו צ"ע דהא משמע בגמר' בכמה דוכתי דגזל וגניבת הכותים אסור מן התורה רק דכפל א"צ לשלם בכותי מדכתיב רעהו ואם כן מנ"ל לחלק בין גזל כותי לגזל ישראל דילמ' מדינא צריכה להחזיר לכותי כל שהגזילה שלו בעין ולא נתייאש הכותי ולא מצינו בגמר' רמז וחילוק בדין זה בין כותי לישראל ובד"מ העתיק דין זה מתשובת מהרי"ו סי' קל"ח ושם מיירי באחד שמכר משכון של כותי לחבירו וחבירו קידש בו אשה וזה היא אפשר דרבנן דהמשכון בהיתר' אתי לידיה ומכירת המשכון הוי כהפקעת הלואתו אבל גזילה ממש דהוי כעין גזל החנות לא מצינו שיהיה הפרש בין כותי לישראל ושם בתשובה מיירי אם זה הוי גזל דרבנן ואינה מקודשת או עדיף מגזל דרבנן ומקודשת דוק' בתשובה שם דמגזלן דאוריי' לא מיירי התם ואף אם היה בשום פוסק דגזל הכותי הוי דרבנן מ"מ אנן לא ק"ל הכי כמו שפסק בח"מ סי' שנ"ט ...'. ביאור הגר"א אבן העזר סימן כח ס"ק ה 'קדשה כו'. ליתא דקי"ל גזל גוי אסור מדאורייתא ועמ"ש בח"מ סימן שמ"ח ס"ב אבל דברי התשובה דכאן מיירי כמו הפקעת הלואתו דאינה אסור אלא במקום חילול השם כמש"ש בהג"ה...'. בית שמואל סימן כח ס"ק ה 'גניבת עכו"ם - הנה לדעת רש"י בסנהדרין דף נ"ז ס"ל גזילות וגניבות עכו"ם אינו אלא מדרבנן משום חילול השם, ועיין רש"י פרק לולב הגזול דף ל' ועיין תשובת ש"א סימן ב', וכן משמע בתוספות פרק הגוזל דף קי"ג, ועיין ביש"ש מיהו הרמב"ם רפ"א הלכות גניבה והסמ"ג וטור ח"מ סי' שמ"ח ס"ל דהוא א"ד מיהו כל זה איירי בגזלן וגנב עצמו אבל הלוקח ממנו בלא יאוש ליכא א"ד דהא עושק מעכו"ם אינו אלא מדרבנן כמ"ש בכ"מ ריש ה"ג הטעם הואיל שבא לידו בהיתר כן הוא בלוקח, ועיין בח"מ מ"ש בסמוך ובש"ך סימן שמ"ח הניח בצ"ע דברי הרב ולמ"ש ניחא, מיהו מ"ש דא"צ להחזיר רק משום קידוש השם ולכאורה נראה דאיכא איסור דרבנן כמו בעושק: ש"ך חושן משפט סימן שמח ס"ק ב 'או הגונב ממון של עכו"ם - משמע מכאן דאסור דאורייתא וכ"כ מהרש"ל פ' הגוזל דס"ל להרמב"ם וטור וסמ"ג שכתבו בל' הזה דאסור מדאורייתא ע"ש וקשה מכאן על מ"ש הרב בהג"ה בא"ע ריש סי' כ"ח קדש' בגזל או בגניבת עכו"ם הוי מקודשת דהא אינה צריכה להחזיר רק משו' קידוש השם עכ"ל ומה שהוציא הרב שם כן מתשובת מהרי"ו סי' קל"ח כשתעיין בתשוב' רי"ו שם תראה שאינו כן וצ"ע ועמש"ל ר"ס שנ"ט' נתיבות המשפט ביאורים סימן שמח ס"ק א 'הגונב ממון של גוים. עיין ש"ך ס"ק ב' עד וצ"ע. ולפענ"ד נראה ליישב דנהי דהגניבה הוא איסור דאורייתא מוחשב [ויקרא כ"ה נ'] או מואכלת [דברים ז' ט"ז] כדאיתא בב"ק דף קי"ג [ע"ב], מ"מ הא בישראל גופיה אילו לא הוה כתיב עשה דוהשיב את הגזילה [ויקרא ה' כ"ג] הוי אמרינן אף דעבר אלאו דלא תגנובו [שם י"ט י"א] מ"מ איסורא דעבד עבד ובהשבה אינו חייב, רק דבישראל רחמנא נתקיה לעשה דוהשיב את הגזילה, אבל בגוי נהי דקרא דוחשב לדרשה גמורה אתי, מ"מ היכן מצינו דחייביה רחמנא בהשבה לגוי, והשבה לגוי אינה אלא משום קידוש השם, וזהו שדקדק הרב בהג"ה באה"ע [סי' כ"ח סעיף א'] דא"צ להחזיר רק משום קידוש השם...'. כלומר סובר הרמ''א שהלוקח מאותו שגזל מגוי, עדיין חייב להשיב אך רק מכח קידוש ה' הח''מ ,הגר''א והש''ך חולקים שגזל גוי הוא מדאוריתא מוסיף הח''מ שלא נראה לחלק בדין זה בין יהודי לגוי ולכן גם גזילת גוי צריך להחזירה כל שהגזילה בעין ולא התייאש הגוי. הנתיבות מבאר את הרמ''א שחובת ההשבה רק מכח קידוש ה'. יש לציין שבפתחי חושן הלכות גניבה והונאה פ''ד,יט כתב שלדעת רוב הפוסקים במקום שאין חילול ה' אין מצוות השבה לגוי. וצ''ע. ובכלל יתכן שבימנו בעידן המדיה בו כל אחד יכול להפיץ ולצלם כל תמונה לכל העולם ,נראה שעכ''פ בוודאי יש פה חילול ה' ויש להשיב. אמנם כשלא יודע מי הבעלים, דינו לכאורה ככל דיני משיב אבדה. (וראינו שגם בגוי יש חובת השבה ויש דעות שהחובה כמו אצל היהודי). וכך מצאנו לגבי יהודי בשולחן ערוך הרב חושן משפט הלכות גזלה וגנבה סעיף יא '...ובמדינות אלו המנהג להחזיר מן הדין כל גזלה וגנבה אפילו לאחר יאוש ושינוי רשות אלא שאם נתן דמים מחזירים לו דמיו ואין לשנות. ואם אינו מכיר הבעלים יכריז ויודיע כדרך שנתבאר במציאה'. וכן אם היה יאוש מצד הגוי ואח''כ קנה אותו האדם השני, אז יש יאוש ואח''כ שינוי רשות שבזה קונה את החפץ לכו''ע אמנם צריך להחזיר את השווי הכספי (פתחי חושן הלכות גניבה והונאה פ''ב סע' יד-טז) ומותר לו להנות מהחפץ (פתחי חושן הנ''ל פ''א הערה עו). אמנם כדי לצאת ידי שמים כדאי עדיין להחזיר לבעליו כי עשה איסור כשלקח מתחילה דבר גזול האסור בהנאה (שו''ע הרב לקמן). וכך כתב בשולחן ערוך הרב חושן משפט הלכות גזלה וגנבה סעיף יא '...אבל דבר המיטלטל שנגזל או נגנב ונתייאשו ממנו הבעלים ואחר כך נמכר או ניתן הרי זה נקנה להלוקח או להמקבל מתנה ביאוש ושינוי רשות שהרי לא בא לרשותו באיסור גזל כיון שנתייאשו כבר בעליו ממנו קודם שבא לרשותו והרי זה דומה למציאה ומותר ליהנות בו הוא וכל אדם מן הדין. אלא שעשה איסור בתחלה בלקיחתו כיון שיודע שזהו גזול או גנוב ואסור בהנאה וכל האסור בהנאה אסור לקנותו ולפיכך אם בא לצאת ידי שמים ולהפקיע ממנו איסור זה יחזירנו לבעליו.' לכן נראה שצריך להחזיר לבעלים הגוי. כיון שלא יודע מי הגוי ואין סימני זיהוי אז : א. אם ידוע שהגוי התייאש ואח''כ הגזלן העביר זאת למישהו אחר – אפשר להשתמש בחפץ ולרשום בפנקס את השווי כדי שאם בעתיד ייוודע מי הבעלים ,יוכל להשיב לו כסף בשוי החפץ (כך הדין ביהודי נגזל כפי שראינו את העיקרון בפתחי חושן שאפשר בגוונא זו להשתמש רק יש להשיב את כספו). ב. אם לא היתה כוונה לשני לגזול את הגוי, אז הוא רק כשומר אבדה ולכן יכול להשתמש בחפץ ולרשום את השוי בפנקס כנ''ל בסע' א. (כך ראינו בשו''ע הרב שכשלא מכיר את הבעלים ,מתנהג כמציאת אבדה). יו''ט לכל בית ישראל .
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il