שאל את הרב

  • הלכה
  • ציצית ישנה, קרועה ופסולה

נקרעו שלושה חוטי לבן או שני חוטי לבן וחוט תכלת בציצית רמב"ם

undefined

הרב שמואל אריאל

ה ניסן תשע"ח
שאלה
תודה רבה על התשובה הארוכה והמפורטת! אכן, דברי הרב שהרמב"ם לא יכול לסבור כשיטת התוספות בגלל שהוא מבין את מהות התכלת שונה, הם מסתברים ונכוחים, תודה על התשובה. להלכה למעשה, אני לא בטוח שהבנתי נכון - בציצית עם פתיל של רמב"ם, שנקרעו שלושה פתילים, כאשר אחד מהם הוא פתיל התכלת, לא נפסול את הציצית? אמנם נכון שהרמב"ם לא יפסול את הציצית (חוץ מלפירוש אחד בב"י, כמו שהרב אמר), אבל השו"ע להלכה חשש לשיטת ר"ת בגרדומין, שהיא מחויבת משיטתו העקרונית בתכלת, כלומר שהשו"ע חשש לשיטת ר"ת גם בתכלת, אז איך אנחנו יכולים לצאת מחשש זה? אמנם אנחנו פוסקים כרמב"ם להלכה למעשה, אבל אם השו"ע פסק להחמיר כר"ת, למה לא להחמיר גם אנחנו? דווקא מזה שהשו"ע חשש לר"ת מוכיח שאין לפסול באופן מוחלט כמו הרמב"ם - נכון למעשה השו"ע לא הכריע בסוגיית תכלת, הכל נשאר אפשרי ולכן נטיל ציצית כרמב"ם, אבל השו"ע עצמו חשש לר"ת, וגם לשיטתו בתכלת, אז יש לנו לחשוש לשיטתו! כמו כן יש לשאול, שלכאורה אנחנו מתירים להטיל תכלת למרות שאין אנו יודעים באופן מוחלט שהתכלת היא אכן תכלת, מכיוון ש"לא יהיה אלא לבן", אם כן, יש להמשיך לחשוש שמא התכלת היא לא תכלת ולכן יש כאן 3 לבן שנפסלו! שאלה זו נכונה גם לפי מה שהרב כתב שבציצית עם חוט תכלת אחד שנחתכו שלושה חוטי לבן לא נפסול את הציצית, אבל אם נגיד "לא יהיה אלא לבן" אז יש לפסול את הציצית! אגב, כתבתי בשאלה על ציצית שכולה תכלת, אבל התכוונתי לציצית שכולה לבן, ציצית רגילה, סליחה על הבלבול (הרב התייחס בתשובתו גם לציצית שכולה לבן). תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה! א. אילו השולחן ערוך היה פוסק מעיקר הדין כרבנו תם, אז באמת היה צריך ללכת על פי שיטה זו, ולפסול ציצית שנקרעו בה חוטים משני המינים. ובעצם פסיקה כזו גם היתה מהווה פסיקה לגבי מספר חוטי התכלת בציצית, שכן אם פוסקים במוחלט כרבנו תם, שאם נקרעו בציצית של לבן שני חוטים הרי היא כשרה ואם נקרעו שלושה הרי היא פסולה, משמעות הדבר היא שברור לנו שבציצית אמורים להיות שני חוטי תכלת ושני חוטי לבן. אך כפי שהראיתי בתשובה הקודמת (נימוק ג'), מעיקר הדין השולחן ערוך אינו פוסק כרבנו תם (נזכיר שוב את לשונו: "והלכה כסברא ראשונה; מיהו היכא דאפשר, טוב לחוש לסברת רבינו תם"). וכך גם הפוסקים האשכנזים לא פסקו כרבנו תם מעיקר הדין אלא כחומרא. ממילא, אין כאן הכרעה מחייבת, לא לגבי דין חוטים שנקרעו ולא לגבי מספר חוטי התכלת בציצית. מתוך כך, לגבי שאלתך שעלינו לחשוש לשיטתו של רבנו תם – ראשית, מכיוון שלא נפסקה הלכה בעניין מספר החוטים, אנו רשאים וצריכים להכריע בכך על פי יכולתנו. ואם מגיעים למסקנה שיש לנהוג במספר החוטים כרמב"ם (או כראב"ד, אך באופן שכורכים את הכריכות בעיקר בתכלת), כבר אין מקום לחשוש לרבנו תם, וכפי שהסברתי (בתשובה הקודמת נימוק ב'). לנהוג בקשירת הציצית כרמב"ם או כראב"ד (באופן הנ"ל), ומאידך לחשוש לרבנו תם בחוטים שנקרעו, זה לכאורה תרתי דסתרי. אם אתה חושש לרבנו תם, דהיינו שהתכלת והלבן הם שני מינים מקבילים, עליך להטיל מלכתחילה שני חוטים כשיטתו (או להטיל חוט אחד כראב"ד ולכרוך לסירוגין). ועוד – גם מי שמטיל חוטי תכלת באופן שמתיישב עם סברת רבנו תם (שני חוטים, או חוט אחד וכריכה לסירוגין), אין זה מחייב לפסוק כרבנו תם בעניין חוטים שנקרעו (עיין בתשובה הקודמת סוף נימוק ב', לגבי שיטת הרא"ש). דהיינו שעדיין הפסיקה כרבנו תם אינה מעיקר הדין אלא כחומרא. כפי שהבאתי בתשובה הקודמת (נימוק ג'), הפוסקים כתבו שיש לחשוש לכך דוקא כאשר ניתן בנקל לתקן את הציצית. במציאות, בציצית של תכלת אין זה פשוט להחליף את הציציות, ולפיכך אין חייבים לחשוש לשיטת רבנו תם, וניתן לסמוך על שיטת הרא"ש שנפסקה מעיקר הדין. דהיינו, שמי שמטיל תכלת כרמב"ם, או כראב"ד וכורך בתכלת בלבד, לענ"ד אין מקום שיחשוש לשיטת רבנו תם בעניין חוטים שנקרעו. בעוד שמי שמטיל תכלת כתוספות, או כראב"ד וכורך בסירוגין, יש בעיקרון מקום לכך שיחשוש לשיטת רבנו תם, אך אין זו חובה, וכיוון שהדבר יוצר קושי הרי הוא רשאי שלא לחשוש לכך. ב. לגבי דבריך בפיסקה "כמו כן יש לשאול..." – ראשית, לענ"ד הטלת התכלת אינה מתוך מחשבה ש"איננו יודעים האם אכן זו התכלת, אבל לא יהא אלא לבן". נכון שקשה להגיע בנושא כזה לוודאות מוחלטת לגמרי, אבל ההלכה לא מצריכה וודאות מוחלטת לגמרי. באופן כללי, רק ספק שקול (שיש לכל צד חמישים אחוז) מהווה "ספק" על פי ההלכה, ובמצב של סבירות גבוהה שמעבר לספק שקול, הרי על פי ההלכה יש לכך דין ודאי. לענ"ד הראיות לזיהוי התכלת הן ברמה גבוהה מאד, קרוב למאה אחוז, ואם אכן זה המצב, הרי על פי ההלכה יש להתייחס אל התכלת כדין ודאי ולא כדין ספק, בין לחומרא ובין לקולא. ממילא, כאשר נקרעו שלושה חוטי לבן, אנו דנים זאת כדין ציצית שיש בה לבן ותכלת, ולא כדין ציצית שכולה לבן. בנוסף: כפי שכתבתי, שיטת רבנו תם לא נפסקה להלכה מעיקר הדין, ואם כן, גם בציצית של לבן, מעיקר הדין הציצית אינה נפסלת כשנקרעו שלושה חוטים. ממילא, גם לדעת מי שרואה את התכלת כספק שקול ומטיל אותה משום "לא יהא אלא לבן", עדיין במצב שנקרעו שלושה חוטים הציצית כשרה מעיקר הדין. (במצב השני שציירת, שנקרעו שני חוטי לבן ואחד תכלת – באופן זה אין נפקא מינה בין הדרכים, שכן בין אם נתפוש את התכלת כדין ודאי ובין אם נתפוש אותה כ"לא יהא אלא לבן", עדיין לפי רבנו תם היא פסולה, שכן נקרעו חוטים משני המינים. אך עדיין קיים הנימוק ששיטת רבנו תם לא נפסקה להלכה מעיקר הדין.)
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il