שאל את הרב

  • הלכה
  • מיני מאפה

הברכה על מיני מאפה (פת הבאה בכיסנין)

undefined

הרב שמואל אריאל

כ"א סיון תשע"ח
שאלה
לרב שמואל אריאל שלום, אני מנסה להבין כבר זמן רב בדיני פת הבאה בכיסנין. פת הבאה בכיסנין הינה פת שיוצאת מתורת לחם, אם היא עונה על אחד מהשלושה גדרים והיא בשביל מתיקה. היא לא יוצאת מתורת פת אם היא בשביל שביעה. השאלות בהקשר הזה הן – א. אם היא יוצרה גם בשביל מתיקה וגם בשביל שביעה, אז היא לא אמורה לצאת מתורת לחם? ב. אם היא יוצרה רק בשביל שביעה ואני אוכל אותה בשביל מתיקה, עדיין ברכתה המוציא או שברכתה מזונות? ג. ואם היא היתה תחת הגדר של פת הבאה בכיסנין ואז שינתה את צורתה ואין לה אף אחד מהגדרים של פת הבאה בכיסנין (כגון עוגייה שאינה מתוקה דיו שהרטבתי אותה), אזי היא חזרה להיות לחם? מה הגדרים? איך להתייחס לתהליך שקורה לאחר האפייה? תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה! ראשית, יש להעיר שההגדרה שלך - "פת הבאה בכיסנין הינה פת שיוצאת מתורת לחם אם היא עונה על אחד מהשלושה גדרים והיא בשביל מתיקה. היא לא יוצאת מתורת פת אם היא בשביל שביעה." - אינה לגמרי מוסכמת. בין הפוסקים יש דיונים האם פת הבאה בכסנין מוגדרת רק על פי שלושת הגדרים המופיעים בהלכה (מאפה ממולא / מאפה שמעורבים בו מיצים או תבלינים / מאפה פריך ונכסס), ללא תלות בשאלה האם המאפה הזה נועד לשביעה או לחטיף, או שאכן פת הבאה בכסנין היא דוקא כאשר המאפה נועד לחטיף ולא לשביעה. אזכיר כמה דוגמאות ששייכות לשאלה זו: מצה, חלה מתוקה, "לחמניות מזונות", בורקס גדול – כל אלה עונים על הגדרים של פת הבאה בכסנין, אך הם מיועדים לשביעה ולא לחטיף, ולפיכך יש בכל אלה מחלוקות בין הפוסקים, שיש המחשיבים אותם כפת הבאה בכסנין ויש המחשיבים אותם כלחם גמור. לענ"ד אכן מסתבר כפי ההגדרה שהצגת, דהיינו שמאפה ייחשב כפת הבאה בכסנין רק אם הוא מיועד לחטיף ולא כאשר הוא מיועד לשביעה, אך אין זה מוסכם. ומכאן לשאלותיך: א. איני יודע לאיזו דוגמה כוונתך, ובדרך כלל מיני המאפה מיועדים או לשביעה או לחטיף ולא לשניהם. אבל באופן עקרוני, נראה שאם המאפה מיועד גם לשביעה וגם לחטיף דינו כלחם ולא כפת הבאה בכסנין. כך עולה מדברי הפוסקים (עיין למשל בית יוסף קס"ח, ז; משנה ברורה קס"ח, כג) האומרים שפת הבאה בכסנין היא בעצם לחם, אלא שחכמים תיקנו בכל זאת לברך עליה בורא מיני מזונות משום שאין דרך בני אדם לקבוע עליה. אם יש סוג מאפה שרגילים לקבוע עליו, אז לכאורה הוא יישאר בגדר לחם גמור, גם אם יש מקרים שהוא נאכל כחטיף. ב. במקרה כזה מברכים המוציא, גם אם אוכלים מעט. כך עולה מן ההגדרה הנ"ל, שהרי זו פת שנעשתה לקביעת סעודה. וכך למשל פשוט שאם אדם אוכל מעט לחם עם שוקולד וכדומה בשביל המתיקות, הוא מברך המוציא ולא מזונות. ג. נראה שאין מתחשבים בתהליך שנעשה במאכל לאחר אפייתו, אלא הברכה היא כפי המצב של המאכל בזמן האפייה. כך רואים לגבי לחם, שאם למשל מכינים כריך עם שוקולד אין זה הופך את הלחם להיות בדין פת הבאה בכסנין ("ממולא") אלא עדיין ברכתו המוציא. וכן צנימים או קרוטונים העשויים מלחם ברכתם המוציא, על אף שכעת הם פריכים ונכססים. ואם כן הוא הדין להפך, מאפה שבשעת אפייתו היה בגדר פת הבאה בכסנין הרי הוא נשאר בדין זה גם אם מצבו השתנה. ולכן מי שאוכל למשל את המעטפת של עוגת שמרים בלי המילוי, או מרטיב קרקר ואוכל אותו, יברך מזונות. כך מסתבר גם מצד הסברה, שכן שינויים כאלה אינם הופכים את המאפה להיות מיועד לשביעה, אלא עדיין זה חטיף ורק נעשה בו שינוי.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il