שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • ארץ ישראל ומצוותיה

האם החרמון בגבולות הארץ?

undefined

הרב נועם דביר מייזלס

י"ז טבת תש"פ
שאלה
האם מותר לנסוע לחרמון ואין חשש יציאה לחו"ל?
תשובה
שלום רב! יש הסוברים שהחרמון נחשב ספק חו"ל, אולם נראה למעשה שאין כלל איסור בדבר. הרחבה: בארבע מקומות בתורה הוזכרו גבולות הארץ בגבולות רחבים ביותר (בראשית ט"ו י"ח, שמות כ"ג ל"א, דברים א' ו'-ח', דברים י"א כ"ג), וגבול צפון נזכר בפס' אלו כ"נהר פרת". לאחר בירור, מקום זה מסתמן באיזור חלב שבסוריה. עם זאת בפרשת מסעי (ספר במדבר) אנו מוצאים גבול ארץ שונה ומצומצם יותר. גבול צפון מגיע עד "לבוא חמת" ו"הר ההר" (איו הכוונה להר ההר בדרום מזרח הארץ שם נטמן אהרן הכהן), ולפי הזיהוי המופיע במלכים (ב' י"ד כ"ה-כ"ח) וכפי הפירוש המקובל בחז"ל הר זה הוא ברכס טורי אמנה או טוורס אמנוס שמעל הפינה הצפון מזרחית של הים התיכון. ויש עוד שיטות בהגדרת "הר ההר" בגבול הצפוני של ארץ ישראל, לדעת הרמב"ם - הכוונה לבניאס הסורית, לשיטת הרדב"ז - הכוונה לראס אל שאקה בצפון לבנון, לשיטת הכפתור ופרח - מדובר על ג'אבל אל אקרע בצפון סוריה (להרחבה עיין בספר מקום בפרשה, משפטים ואתחנן, וספר טובה הארץ, פרק הגבול הצפוני). מכל מקום גם לפי שיטות אלו, הר חרמון בתוך הגבול הצפוני. עם זאת יש לעיין לגבי חצי עכו וצפונה, ומדברי חז"ל נראה שמעכו ואילך נחשב כחו"ל, וכמובאר בפסוק: "אשר לא הוריש את ישבי עכו את יושבי צידון ואת אחלב ואת אכזיב" (שופטים א' ל"א), וכן ידועים דברי הגמ' (גיטין עו:) "אמר רב ספרא כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי, בעכו הוו מפטרי". ופירש רש"י שאסור לבני ארץ ישראל לצאת לחוצה לארץ. ובדברי התוס' (שם דף ב: ד''ה ואשקלון) בשם ר"ת מבואר, שעכו היתה חציה בארץ וחציה בחו"ל כדמוכח בירושלמי. עוד מפורש בגמ' (שם ז:) שיש רצועה היוצאת מעכו עד כזיב או עד לבלבו, מימינו למזרח, חו''ל.ומשמאלו למערב הדרך ארץ ישראל. ונחלקו הראשונים מהו טעם האיסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ, לדעת (הרשב"ם ב"ב צא.) טעם האיסור הוא מפני שמפקיע את עצמו מהמצוות. אבל הלח"מ (פ"ה מהל' מלכים הי"ב) פירש בדעת רש"י שטעם האיסור הוא מפני שיוצא מקדושת ארץ ישראל. ועולה מן האמור: א. שכיבוש עולי מצרים - לדעת הרשב"ם אסור לצאת מכיבוש עולי בבל לכיבוש עולי מצרים, כי מצוות התלויות בארץ תלוי בכיבוש עולי בבל, כמפורש בחידושי רבנו קרשקש המיוחסים לריטב"א (גיטין ב.) שאסור לצאת מכיבוש עולי בבל לכיבוש עולי מצרים, דקיימא לן שקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא. וכן מדויק מקושיית (הרשב"א הר"ן והמאירי בריש גיטין) שהוכיחו שעכו כבשוה גם עולי בבל ממה שרבנן נפרדו שם זה מזה, מפני שאסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ. אבל לדעת הלח''מ מותר לצאת מכיבוש עולי בבל לכיבוש עולי מצרים, שקדושתם לענין דירה שוה גם למ"ד שקדושה ראשונה בטלה, כמבואר ברמב"ן (ריש גיטין - בדפו"י בהשמטות, והתשב"ץ (ח"ג ר'), ובכפתור ופרח (פ"י), וברדב"ז (פ"ד מסנהדרין ה"ו), ובחזו"א (שביעית ג' י"ט). ב. עבר הירדן - לדעת הלח''מ אסור לצאת לעבר הירדן שאין בו קדושה כל כך, אבל לדעת הרשב''ם מותר לצאת לעבר הירדן כיון שיש בו את המצוות התלויות בארץ. ובקונטרס הלכות בין הזמנים תשע''ו הובא דעת הגרי"ש אלישיב זצ''ל, והגר"נ קרליץ זצ"ל (נשיח בחוקיך גליון 20) שרמת הגולן הוא חלק של ארץ ישראל, רק השאלה אם כבשו את זה עולי בבל. לכן אם לא צריכים, אז לא לנסוע לשם. והורה הגר"ח קניבסקי שליט"א שה"חרמון" הוא ספק חו"ל, ולא כדאי ללכת לשם. והנה רמת הגולן נקרא גם עבר הירדן הצפוני, ורבו הסוברים שכבשוהו גם עולי בבל, כמבואר בשו"ת משנת יוסף (ח"א סי' נ' אות ב', ומסקנתו (אות ט' י"א וי"ג) שמותר לצאת לשם לכו"ע, שיש לסמוך על דברי האבני נזר (יו"ד ח"ב סי' תנ"ד אות ל"ג) שקדושת שכינה בארץ ישראל תלויה בעיקר האם היא בשליטת שר של מעלה או שתמיד עיני ה' בה, ואם כן עבר הירדן משנכבשה יצאה משליטת השר, ושוה לארץ ישראל. והוסיף שם, שלפי פשטות לשון התשב"ץ (ח"ג סי' ר' הנ"ל), שבעבר הירדן אין קדושת שכינה, לכן אין ראוי לצאת לשם, והמחמיר לא לצאת לשם אפי' לזמן קצר תבוא עליו ברכה, שהרי לטעם של קדושת שכינה יש מקום לאסור גם יציאה לזמן קצר — ראה שו"ת משנת יוסף (שם אות ח'). יש להוסיף לדעות המקילות את מה ששמעתי שאמרו בשם הג"ר צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שכל מקום שהוא בשליטה יהודית, אין איסור יציאה לשם. וכן נראה הלכה למעשה. שנזכה לגבולות הארץ המובטחת ולגאולה שלימה בקרוב ! בברכה נאמנה,
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il