שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • תנועות נוער

הפרדה בעזרא - המשך

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

כ סיון תשס"ה
שאלה
א. הרב כתב במספר תשובות שצריך ללמוד להתמודד עם חברה מעורבת ולכן יש מקום לעבודות צוות מעורבות וכד’. אבל במצב כזה הרי מעמידים אדם בנסיון, ולא בסתם נסיון אלא נסיון בתחום העריות, וידוע מאמר חז"ל "אין אפוטרופוס לעריות". אז למה להעמיד בנסיון? ב. הרב כתב שכאשר בהרצאה יושבים בנים ובנות באותו אולם יש בכך אמירה רוחנית שאנו לא מדמיינים כל הזמן שמא ישתלט עלינו היצר. אבל הרי כבר אמרו חז"ל "אל תאמן בעצמך עד יום מותך"! ג. הרב כתב שבעזרא נוהגים לפי ההלכה וכל השאר זה מדות. אבל הרי כבר פסק השו"ע שאין שואלים בשלום אשה כלל, וכן שצריך להתרחק מהנשים מאוד מאוד! א"כ, זה הלכה ממש ולא מדות או חומרות! ד. הרב כתב שיש מקום לפעילויות מעורבות שהן הכרחיות (כל עוד מדברים ענייני וכו’). אך השאלה היא, האם לאדם מותר להכניס עצמו למצב שבו יצטרך לדבר דיבורים הכרחיים?
תשובה
א. אני לא דוגל בחברה מעורבת מלכתחילה. אין לי דבר נגד תנועת אריאל. כתבתי שהמושגים של נפרד ומעורב הם לא לפעמים מושגים יחסיים. מה שיחשב בישיבת חברון כנפרד יחשב בחסידות גור כמעורב. מה שנחשב בעזרא כמעורב נחשב בני עקיבא כנפרד. מה שנחשב בבית יעקב כמעורב נחשב באריאל כנפרד. מציאות החיים שאנו עומדים להיפגש עימה היא מציאות חיים שיש בה קשר במסחר ובעוד דברים קשר בין בנים לבנות. כשאמרו חז"ל "אין אפוטרופוס לעריות" כוונתם העיקרית שאדם לא יעבור על הלכות ולא יביא את עצמו למצב שחז"ל גזרו עליו. מאידך יש מאמרים בחז"ל המשבחים את עם ישראל שברגע שהם מקבלים על עצמם את תקנות חכמים וגזרותיהם, בעצם הנכונות לקבל את התקנות יש סיעתא דשמיא שאדם לא יגיע לכלל כישלון. כך אמרו חז"ל על הפסוק "סוגה בשושנים". הדבר העיקרי הוא לקבל את תקנות חכמים וגזרותיהם שהעיקרית שבהם היא גזירת יחוד. עוד כלול בדברי חז"ל שבעניני עריות אדם לא יכול לומר אני אגיע למצב של ניסיון שאצליח לעמוד בניסיון. אם אדם מכיר את עצמו שסיטואציה מסוימת גורמת לו להכשל הוא צריך לעשות לעצמו גדר ולא לומר אני אכנס שוב למצב שבו נפלתי והפעם לא אפול. אולם מה הגדרים שהם מעבר למה שחז"ל קבעו זאת יעשה כל אחד באופן אישי מתוך יעוץ עם תלמיד חכם. אמרתי שבנוגע לישיבות צוות מעורבות ההיתר לעשותם הוא אם מתרכזים במה שנצרך לצורך פעילות ונזהרים מסתם קלות ראש. אם אדם באופן אישי מרגיש שגם זאת מביא אותו להירהורים וכדו' אז הוא באופן אישי ימנע מלהשתתף בישיבות מעורבות. ב. עיין במה שהסברתי בסעיף הקודם בנוגע ל"אין אפוטרופוס לעריות" כך גם בנוגע ל"אל תאמין בעצמך עד יום מותך". כוונת חז"ל היא שאדם לא צריך להיות דרוך בנוגע ליצריו. עד יום מותנו אנו חוששים שמא נכשל בעבירות. אולם זה לא אומר שזה המאמר היחיד שאמרו חז"ל. אין כוונת חז"ל שאדם ילך כל היום אחוז בפחדים שמא יכשל בחטא. גם זו עצת יצר הרע. לדעתי צריך להתרגל בנפש שאין הבדל בין אם באים לבית כנסת ויש שם עזרת נשים לבין הרצאה שיש שם נערות. אתה בעזרת ה' תגיע לישיבה ושם תרקוד בשמחת תורה למרות שיש נערות שמסתכלות על הבחורים. על כורחך תצטרך להתעלות למעלה שבה אתה מסיח דעתך מכך שיש בנות שמסתכלות עליך. ג. לגבי שאילת שלום כבר אמרו הפוסקים שהכוונה אם אדם במיוחד שולח ושואל בשלום אישה שיש בכך קשר מיוחד בין האיש לאישה. אם אדם מקדים שלום לכל וזה כולל את כל הבריות וגם את הנשים אין בכך חיסרון. לגבי להתרחק מהעריות כתבתי פעם שעברה שהכוונה היא בגדרי ההלכות המפורטות בהמשך השולחן ערוך. ד. ההגדרה של הכרחי היא מסובכת. האם נער שגר בישוב שיש שם רק תנועת נוער מעורבת חייב להתנתק מהחברה או שזה הכרחי משום שהוא יצור חברתי? האם אדם שיכול לתרום ולהיות מדריך אולם כתוצאה מכך ידבר דברים עניניים זה נחשב הכרחי?! יש מצבים רבים ואין לקבוע מסמרות בענין. תודה רבה על השאלות. תמשיך ברצון הטוב שלך להתקדש ולהטהר.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il