שאל את הרב

  • הלכה
  • ברכות השחר

ברכת "שלא עשני אישה"

undefined

הרב עזריה אריאל

ל שבט תשע"ג
שאלה
קראתי באחד האתרים דעה שמי שלא מזדהה עם ברכת "שלא עשני אישה" רשאי להמנע מלברך אותה. האם יש לכך בסיס?
תשובה
לדעתי הדברים שהתפרסמו בעניין זה הם חסרי שחר. א. תחילה נתבונן על מהות הברכה "שלא עשני אישה" ומה נכון לחשוב עליה. המקור לברכה זו הוא בתלמוד הבבלי במנחות (מג,ב): "היה רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום, אלו הן: שעשאני ישראל, שלא עשאני אשה... שלא עשאני עבד". רש"י שם מתחבט בין שתי אפשרויות בהסברת הברכה "שלא עשאני אשה" והיחס ל"שלא עשאני עבד": האחת - במובן הסוציולוגי: "דאשה נמי שפחה לבעלה, כעבד לרבו". והשניה - במובן של מהות התפקיד שהתורה הטילה על האדם: "דלענין מצוות אשה ועבד שוין". על פי הפירוש הראשון היה מקום לטעון שבימינו הברכה אינה רלוונטית, לאור השינוי במעמד האישה, ואילו על פי הפירוש השני לא השתנה דבר מהותי, שכן הנשים עדיין פטורות מכמה מצוות, גם אם כיום יותר נשים מתנדבות לקיימן. בתוספתא (ברכות פ"ו הי"ח) ובתלמוד הירושלמי (ברכות פ"ט ה"א) נאמר כפירוש השני: "שלשה דברים צריך אדם לומר בכל יום... ברוך שלא עשאני אשה - שאין האשה מצווה על המצוות". אם כן, הברכה היא על כך שיש לי תפקיד פעיל וחשוב יותר ביחס לתפקיד של האשה, גם בימינו. האשה, לעומת זאת, מברכת "שעשני כרצונו". הרב קוק (ב'עולת ראיה') מסביר, שבריאתה של האישה מתאימה מראש יותר לרצון ה'. פירוש הדברים: יש בעולם הרבה דברים מושלמים ומאידך הרבה דברים שזקוקים לתיקון. האישה, באופייה השקט והרגוע יותר בדרך כלל, מייצגת את הדברים המושלמים, את הטוב הקיים, שאיננו לחוצים לתקן ולשנות אותו. לעומת זאת האיש, באופיו הפעלתני, המוחצן והרועש יותר בדרך כלל, מייצג את הדברים הזקוקים לתיקון. עיקר עבודתנו הוא התיקון, ולכן לאיש תפקיד חשוב יותר בהבאת העולם לשלמותו, אבל הבסיס ליכולתו לעבוד הוא השלמות שכבר קיימת, המיוצגת באישה. אני משתדל בשעת הברכה להביט בציצית או בתפילין, על מנת להיזכר בנקודה הזו: הברכה היא על המשימות הגבריות. יש לברכה הזו פוטנציאל להיות אמירה מתנשאת ומזלזלת, ועלינו לעשות אותה למה שהיא: גורם חיובי ומדרבן למילוי תפקידנו. ב. כעת אפנה למאמר שציינת המתיר למי שלא מזדהה עם הברכה להמנע מלברך אותה. צויינו שם מספר מקורות כתימוכין לסברה שמי שלא מזדהה עם ברכה או תפילה מסויימת אינו צריך לומר אותה, על פי הפסוק בתהלים: "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תהלים קא). המקורות הם: מגן אברהם, או"ח תרכג, א; אליהו רבה סי´ קלא וסי´ תקפא; ושולחן ערוך הרב או"ח, תרכג, ד. בכל המקורות הללו אין דוגמא לדבר שחז"ל חייבו לומר אותו ובכל זאת המתפלל שאינו מזדהה עמו רשאי או צריך שלא לאומרו. ההבדל בין הדוגמאות לבין הנדון כאן הוא בשלושה מובנים: 1. מדובר על אמירת דברי שקר, כגון אמירת הפיוט "היום יפנה" בתפילת נעילה אחרי יציאת היום (מגן אברהם ושו"ע הרב סי' תרכג הנ"ל), או על אמירת תחנון שמבטא מסירות נפש שהאדם לא שלם איתה ("אליך ה' נפשי אשא"), ובכך הוא משקר (אליה רבה סי' קלא). האם מי שאומר "ברוך... שלא עשני אישה" ולבו בל עמו הוא משקר? אין באמירתו שום שקר אובייקטיבי, ואפילו לדעתו הסובייקטיבית, הפרטית והמצומצמת, אין כאן שקר (הרי עובדה היא שהקב"ה לא עשאו אישה) אלא אמירה "מיותרת". אם הנוסח היה "אני שמח שלא עשני אישה", מי שאומר זאת ללא שמחה הוא משקר. לעומת זאת "ברוך... שלא עשני אישה" אינו מבטא את יחסך האישי לנושא אלא זהו ביטוי של הכרה בעובדה שה' הוא שעשאני כפי שאני ולא עשאני אישה. ואם מישהו היה מעדיף להמשיך לישון, האם הוא פטור מברכת "המעביר שינה מעיניי"? 2. בדוגמאות הללו מדובר על מנהגים בלבד, ואילו כאן מדובר על תקנת חז"ל כחובה, כלשון הגמרא הנ"ל: "חייב אדם לומר בכל יום". 3. בדוגמא של "אליך ה' נפשי אשא" הנ"ל חוסר ההזדהות של המתפלל איננו ביקורת על הפסוק, אלא הכרתו של האדם שהוא לא נמצא במדרגה הזו לומר את הפסוק. בשאר הדוגמאות אין עניין של חוסר הזדהות, אלא חוסר התאמה למצב בו המתפלל נתון (הזכרת "היום יפנה" כשכבר לילה, או בקשה שהקב"ה יקבל את בכיותינו כשהאדם אינו בוכה). לעומת זאת כאן מדובר על מי שהחליט שהוא לא מזדהה עם דברי חז"ל במובן של ביקורת עליהם, ואין לתת לגיטימציה הלכתית-כביכול למחשבה כזו. כותבת המאמר מציינת את תקוותה שהברכה תיעלם ברבות השנים, כשם שברכת "שלא עשני בור" נעלמה. הדברים יוצרים את הרושם כאילו במשך הדורות הפסיקו להגיד את הברכה על סמך תחושות של הציבור, ולא היא: ברכה זו נקבעה על ידי רבי מאיר, והגמרא במנחות מג ע"ב מביאה אמורא שהכריע בניגוד לדעתו. לחכמי הגמרא הייתה הסמכות לעשות כך, ולא לאנשים כמונו. כללית, הברכות נועדו לא רק להביע את רגשותינו אלא גם לחנך אותנו, כמו ברכת "דיין האמת". האם גם מי שלא מזדהה איתה פטור מלברך אותה? חלילה. מי שלא מזדהה עם ברכה צריך ללמוד ולהבין, וגם אם הוא לא מצליח - חובתו לאומרה. מלבד המקורות שהביאה, קיים מקור בגמרא (יומא סט ע"ב) המספר על חלק מהנביאים שנמנעו מלתאר את הקב"ה כ"גיבור" ו"נורא" כשהיו עדים לחורבן ולגלות. לשון הגמרא: "מתוך שיודעין בהקדוש ברוך הוא שאמיתי הוא - לפיכך לא כיזבו בו". אך שוב: א. הנוסח "הגדול הגיבור והנורא", הגם שמקורו בתורה, לא נקבע בימי הנביאים כנוסח תפילה, עד אנשי כנסת הגדולה. ב. מדובר על אמירה שלפי הבנתם הייתה לא נכונה לשעתה. האם זה אומר שכל אחד מאיתנו רשאי להחליט כך? נ.ב. לאחר פרסום הדברים כאן והתכתבות עם כותבת המאמר שעליו מוסבים דברינו, התברר שמדובר במכתב פרטי שפורסם ללא רשותה והוא הוסר מן האתר שפרסם אותו, ויישר כוחה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il