שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • צאת שבת והבדלה

מועד קידוש לבנה

undefined

הרב עזריה אריאל

ו אלול תשע"ג
שאלה
שבוע טוב ומבורך, רציתי לשאול מה המקור להבדל בין מועד קידוש לבנה לאשכנזים ולספרדים והאם ספרדי יוצא במועד של האשכנזים? וכן האם לא כדאי לאשכנזי להמתין עד למועד הספרדי על מנת לצאת ידי כולם? ישר כח ותזכו למצוות
תשובה
לשואל, שלום! לשון הגמ' בסנהדרין מב ע"א: "כל המברך על החדש בזמנו - כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא: 'החדש הזה' וכתיב התם 'זה אלי ואנוהו'". פשטות הלשון "החדש בזמנו" היינו בראש חודש, וכפי שדרשו חז"ל על הפסוק שמביאה הגמ': "החדש הזה", שהקב"ה הראה למשה את הלבנה בחידושה ואמר לו: כזה ראה וקדש. עוד נאמר בגמרא (מא ע"ב): "עד כמה מברכין על החדש? - עד שתתמלא פגימתה. וכמה? אמר רב יעקב בר אידי אמר רב יהודה: עד שבעה, נהרדעי אמרי: עד ששה עשר". מן הדברים משתמע שלכתחילה הברכה בראש חודש, ובדיעבד ניתן לברך עד ז' או ט"ז בחודש. וכך פוסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"י הל' טז-יז): "הרואה לבנה בחדושה מברך... אם לא בירך עליה בליל הראשון מברך עליה עד ששה עשר יום בחדש". וכן ב'יד רמ"ה' בסנהדרין שם: "דאי לא בריך ביומא קמא [=שאם לא בירך ביום הראשון], כל כמה דלא נתמלאת פגימתה מצי לברוכי עילויה דאכתי מינכר חידושי דסיהרא". וכן במאירי שם: "אם לא בירך בלילה ראשונה מברך בשניה וכן עד שתתמלא פגימתה ותעשה כנפה והוא עד ששה עשר יום בחדש" (ואחר כך הביא את עניין מוצאי שבת כדלהלן). ב'מסכת סופרים' (פרק יט, י) נאמר: "אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת, כשהוא מבושם", כלומר, כשהאדם בתחושת רווחה ומלאות אחרי עונג השבת. יש מהראשונים שגרסו "עד שתתבשם" בלא "במוצאי שבת", ופירשו שהדברים מוסבים על הירח, שאורו יהיה 'מבוסם', מאיר ו'מתוק', ולפי זה כתבו שאין לברך בראש חודש אלא כעבור יומיים-שלושה, כאשר אור הלבנה ניכר ונהנים ממנו (רבנו יונה על הרי"ף בברכות סוף פרק רביעי). זהו המקור למנהג אשכנז, שממתינים עד מוצאי שבת, מחד, וגם עד שיעברו שלושה ימים, מאידך. נראה שההבדל בין הרמב"ם וסיעתו לבין רבנו יונה הוא בתפיסת מהות הברכה. הירח הוא אחד ה"מאורות" וגם ניתן "לאותות ולמועדים ולימים ושנים". לדעת הרמב"ם הברכה היא על תפקיד הירח בקביעת הזמנים ולכן עצם החידוש הוא העיקר (וכך משתמע מנוסח הברכה), ואילו לדעת רבנו יונה הברכה היא על תפקיד הירח כמאור, ולכן צריך להמתין עד שניתן ליהנות מאורו. מנהג הספרדים (וכן האשכנזים המתפללים בנוסח 'ספרד'-חסידי) להמתין שבעה ימים מבוסס על הקבלה, כפי שכתב בבית יוסף (סי' תכו): "הר"י גיקטילי"א, בעל 'שערי אורה', כתב בתשובה שעל פי הקבלה אין לברך על חידוש הלבנה עד שיעברו עליה ז' ימים". וכך פסק בשולחן ערוך שם (סעיף ד): "אין מברכין עליה עד שיעברו שבעת ימים עליה". ביאור העניין על פי הנסתר מופיע ב'כף החיים' שם. רבים מהאחרונים דחו את שיטת השולחן ערוך: הרי בגמרא שנזכרה לעיל מופיעה דעה שאחרי שבעה ימים כבר אי אפשר לברך (שאמנם לא נפסק כמותה), וכיצד יתכן לומר שרק מהיום השביעי ניתן לברך? (בית חדש, מגן אברהם, טורי זהב פרי חדש ומשנה ברורה ועוד; יש שתירצו שהדעה בגמ' "עד שבעה" כוונתה "משבעה ואילך", וזה דוחק רב). סיכום הדברים: על פי פשט הגמרא ניתן לברך כבר מראש חודש. נהגו לאחר עד מוצאי שבת, על פי 'מסכת סופרים', וכן לאחר שלושה ימים לפחות, על פי הבנה מסוימת במסכת סופרים. המתנת שבעה ימים מבוססת על הקבלה ולא על פי הש"ס. ממילא, הדבר פשוט שספרדי שהקדים ובירך לפני שבעה ימים יצא ידי חובתו. יתירה מזו: אפילו לכתחילה, אם יש חשש שהמתנת שבעה ימים תביא להחמצת המצווה (כגון כשעננים מצויים בימי החורף) יש להקדים ולברך (הרב עובדיה יוסף, יחווה דעת ח"ב סי' כד). כמו כן, קשה לומר שאשכנזים יעכבו את המצווה כדי לצאת ידי כל הדעות, מאחר שבכך הם מפסידים את הזריזות במצווה, ולפי שיטת רב יהודה בגמרא אף אינם מקיימים את המצווה. מטעמים אלו, נהגנו בבית הכנסת אצלנו (אשכנזי, ובו גם מתפללים בנוסח 'ספרד'-חסידי) שכולם מקיימים את המצווה כמנהג אשכנז.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il