שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • ירושה וצוואה

חלוקת ירושה או גזל

undefined

כולל דיינות בית אל

ט סיון תשע"ה
שאלה
שאלה אימי ע’’ה השאירה צוואה שבה היא מורה שמכספי העיזבון שהשאירה יש לשלם עבור כל הוצאות הקבורה השבעה והשנה והיתרה תחולק באופן שווה בין כל היורשים. מבירור שערכנו בבנק התברר לנו שאמנו המנוחה פתחה תכנית חסכון למי מנכדותיה שהתגייסה לצה"ל. מאחר שלמיטב הבנתנו כל הכספים שנצברו בחשבונות הבנקים מיום הפטירה נחשבים לכספי עיזבון, ביקשנו מאחינו שניהל את קופת העיזבון לעצור את ההפקדות לטובת קופות חיסכון. לאחר שנת האבל התברר לנו שהבקשה לעצור את כל תכנית החיסכון לא מולאה וכספים מכספי העיזבון הועברו בכל זאת לקופת חיסכון במשך כל שנת האבל . מה דינם של כספים אלה – 1. האם הם נחשבים לכספים שנגזלו מזכותם של היורשים (כי הם ביקשו להפסיק את התכנית). 2. האם חובה על היורשים למלא את רצונה של אמנו המנוחה ולהעביר כספים לתכנית החיסכון כפי שהתכוונה אמנו המנוחה?
תשובה
1. החיסכון שייך לנכדות שאליהן יועד, או משום שכבר קיבלו אותו בחיי הסבתא, או משום שמצווה לקיים דברי המנוחה, שפתחה את החיסכון עבור הנכדות. כספים שהופקדו לחיסכון מיום פטירתה, עומדים בחזקתם העכשוית, אם החיסכון ברשות היורשים- ליורשים, ואם ברשות הנכדות- לנכדות. 2. אין על היורשים חובה להמשיך בפעולות שהמנוחה עשתה, בממון שלא הופקד בידי אדם שלישי לשם אותה המטרה. ביאור ומקורות: אדם שנפטר והשאיר צוואה כדינה, כל רכושו מתחלק ע"פ צוואתו, ואם לא השאיר צוואה כדינה, זוכים יורשיו בממון מיד עם פטירתו מן העולם. בנוסף לכך, אם אדם ציווה לתת מממונו לאדם אחר או למטרה מסוימת, אף אם לא כתב כך בצוואתו או שלא כתב צוואה כלל, יש מצווה על היורשים לעשות רצונו משום ש'מצוה לקיים דברי המת' (כתובות סט:). נחלקו הראשונים מתי אומרים מצווה לקיים דברי המת: לדעת הריטב"א ור"י מספיק שציווה ליורשים או לאדם שאחראי על כספו וביכולתו לבצע בו פעולות, יש מצווה לקיים דבריו, אבל דעת ר"ת רא"ש ור"ן, לא אומרים מצווה לקיים דברי המת אלא כשהוציא את הממון מרשותו ונתן אותו בידי שליש (אדם שלישי). השו"ע (חו"מ רנב ב) פסק כר"ת, והש"ך הוסיף את שיטת הריטב"א. לשיטת הריטב"א שייך לומר מצווה לקיים דברי המת, בין אם החיסכון על שם המקבל, ובין אם הוא על שם המפקיד. אך לשיטת ר"ת יש לשאול, האם יש מצווה לקיים דברי המת כשהחיסכון רשום על שם המפקיד עצמו, שהרי סו"ס הבעלות על החשבון היא על שם המפקיד ולא יצאה מרשותו? ונראה לומר, שהעיקר אינו אפוא נמצא הכסף, אלא איך הופקד, כלומר, כיון שבעת ההפקדה פירש המפקיד שהכסף מיועד לאדם מסוים ונתן אותו בחשבון נפרד, נחשב כניתן לשליש. והראיה לכך, מדברי הרמ"א בשם מרדכי (על השו"ע שם) שצריך שהציווי על כך יהיה בעת ההפקדה דווקא ולא לפניה או אחריה, ואם הנ"מ הייתה היכן נמצא הכסף בפועל, מדוע צריך דווקא שהציווי יהיה בעת ההפקדה?! אלא על כרחנו שהעיקר הוא הייעוד של הכסף. ואף שציוותה לתת את כל רכושה ליורשים, אין זה מבטל את הציווי הראשון לתת את הכסף שבחיסכון לנכדות, ואין זה דומה למתנת שכיב מרע, כי היא חלה רק לאחר מיתה ואם נתנה את הנכסים במתנה גמורה קודם מיתתה, מה שנתנה לפניכן במתנת שכיב מרע, בטל. משאין כן כאן, מצוה לקיים דברי המת זה חל על היורשים אחר שירשו, אע"פ שהממון שלהם. על פי זה, במקרה זה היורשים הם הבעלים של כל רכושה של האם המנוחה, כולל חשבונות הבנק. לגבי תכנית החיסכון; אם היא רשומה על שם הנכדות, הרי היא שלהן כיון שניתנה להם ע"י הסבתא בחייה. אך אם היא רשומה על שם הסבתא היא חלק מממונה ושייכת ליורשים. אך כפי שבררנו, אומרים כאן מצווה לקיים דברי המת אף לדעת ר"ת, ולכן במצב זה על היורשים להעביר את החיסכון לנכדות להן הוא יועד ע"י המנוחה. לגבי הכסף שהופקד במשך השנה, אם החיסכון על שם המנוחה, יכולים היורשים המוחזקים בו לומר 'קים לי' כר"ת, ומכיון שכספים אלו לא הופקדו לשם כך בחיי האם, הם שייכים להם. אך אם החיסכון על שם הנכדות- הן מוחזקות בו, והיורשים לא יכולים להוציא אותו מחזקתן כי לשיטת הריטב"א אומרים כאן מצוה לקיים דברי המת. ומכאן ואילך ודאי שאין היורשים חייבים להמשיך את ההפקדות לחיסכון, כשיטת ר"ת שאין מצווה אלא בהושלש. הרב ברוך פז
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il