שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • הפת ובציעתה

חלוקת יין של הקידוש למסובים

undefined

הרב עזריה אריאל

ו אלול תשע"ה
שאלה
שלום, תודה על התשובה המפורטת לשאלה על חלוקת הלחם. שאלתי היא איך נכון למזוג יין מכוס של קידוש לאחר אמירת הברכה? האם עדיף שהמברך ישתה קודם מוזג לאחרים או שימזוג מכוס קידוש לאחרים ואז ישתה? אם הוא שותה תחילה כמה עליו לשתות ואם מוזג מכוסו תחילה כמה להשאיר? האם יש הבדל בין קידוש של שבת לקידוש של הבדלה, ברית או של מועדים? תודה!
תשובה
לשואל, שלום! בקידוש של שבת ומועדים קיימות כמה אפשרויות: א. למזוג לכוסות של המסובים יין מהבקבוק לפני הקידוש, ואין חובה שישתו מהגביע של המקדש. ב. אחרי הקידוש, המקדש שותה לפחות כמות של לגימה מלאה (50-55 סמ"ק; ניתן לחלק זאת לכמה לגימות, אך ללא הפסקה מרובה ביניהן), מעביר את הגביע לכולם וכולם שותים ממנו, לכתחילה - ישר מהגביע שלו, ואם יש צורך - יוצקים מהגביע לכוסות שלהם ושותים מהן. אפשרות זו אינה מומלצת כשיש אורחים, שאולי לא נעים להם לשתות מכוסו של המקדש. ג. אחרי הקידוש, המקדש יוצק מהגביע שלו לכוסות של כולם ומשאיר לעצמו לפחות לגימה מלאה, כאמור, ועדיף - קצת יותר מ- 80 סמ"ק (כחצי כוס חד פעמית; לשם כך צריך גביע גדול, כדי לוודא שאחרי השפיכה תישאר כמות כזו), אחר כך הוא שותה, ואחריו כולם שותים מכוסותיהם. בהבדלה, המבדיל ישתה לפחות לגימה מלאה, ועדיף לשתות יותר מ- 80 סמ"ק ולברך ברכה אחרונה. בדרך כלל אין מקפידים להשאיר לאחרים. בברית מילה, המברך יכול להסתפק בשתייה מועטת (הגביע צריך להכיל קצת יותר מ- 80 סמ"ק, אבל השתייה יכולה להיות מועטת). אם שתה לגימה שיש בה "כזית" - עדיף שימשיך וישתה יותר מ- 80 סמ"ק, כדי לברך ברכה אחרונה. אין חובה להשאיר לאחרים. הרחבה: א. כמות היין בכוס שעליו מקדשים צריכה להיות לפחות "רביעית הלוג" (סי' רעא סי"א). מקובל לחשב זאת במעט יותר מ - 80 סמ"ק, כחצי כוס חד פעמית, ויש מחמירים לחשב זאת כ- 150 סמ"ק ("שיעור חזון איש"; בפרט בקידוש בליל שבת יש יותר מקום להחמיר בזה, כדברי הביאור הלכה סי' רעא סי"ג ד"ה של רביעית). ב. המקדש צריך לשתות לפחות "כמלוא לוגמיו" (סי' רעא סי"ג), כ- 50-55 סמ"ק ('מידות ושיעורי תורה' פט"ז סי"א). שאר המסובים אינם חייבים לשתות, ומצווה מן המובחר שגם הם ישתו, טעימה קלה (שם סי"ד ומשנ"ב ס"ק עא). ג. לעניין המצווה שכל אחד מהמסובים ישתה, אין צורך ששאר המסובים ישתו דווקא מכוסו של המקדש, או מהיין שעליו קידש, ואפשר להסתפק בכך שעוד לפני הקידוש יש יין בכוסו של כל אחד (שו"ע שם סעיפים טז-יז; שמירת שבת כהלכתה פמ"ח הערה עד). זהו הבסיס להצעה א' הנ"ל. יש אומרים שיש עניין של כבוד המצווה שגם הם ישתו מאותה כוס שעליה קידשו (ר"ן על הרי"ף פסחים כב,א, על פי הבנת הרמ"א בדרכי משה סי' קפב; שפתי חכמים בראשית פי"ח אות כ; ועיין ריטב"א ברכות מז,א, שכתב לגבי ברכת המוציא שיש חיבוב מצווה באכילה מהלחם של המברך גם אם יש לחם לכל אחד). מנגד, לא תמיד רצוי למסובים לשתות את השארית מהכוס שכבר שתו ממנה, וחז"ל אף אסרו להגיש כוס כזו למישהו שאולי ישתה רק מחוסר נעימות (שו"ע או"ח סי' קע סט"ז, ועיין שמירת שבת כהלכתה פמ"ח הערה סט). לכן, כשיש אורחים שאינם מהמשפחה הגרעינית מומלץ למזוג להם יין בכוסות נפרדים לפני הקידוש ולוותר על עניין זה של שתייה מאותה כוס, או שאחרי הקידוש המקדש ימזוג יין לכוסותיהם לפני שהוא שותה (הצעה ג' הנ"ל). ד. לדעת השולחן ערוך (שם סי"א), אחרי שהקידוש נאמר על כוס שיש בה "רביעית הלוג" אין צורך שגם הטעימה תהיה מ"רביעית". לכן, אין מניעה לקדש, אחר כך לשפוך קצת לכוסות אחרות, להשאיר בגביע רק 50 סמ"ק ("מלוא לוגמיו") ולשתות אותו. אך יש אומרים שלא מספיק שהקידוש ייאמר על כוס שיש בה "רביעית הלוג", אלא צריך שגם טעימת היין תהיה מכוס שעדיין יש בה "רביעית" (שיטת תוספות, המובאת במשנה ברורה סי' רעא ס"ק נא). לכן כתבתי בהצעה ג' שעדיף להשאיר בכוס "רביעית", כדי שהטעימה של המקדש תהיה מ"רביעית" (דין זה מתקיים גם בהצעה ב', למרות שבפועל הוא שותה רק "מלוא לוגמיו"). לפי זה, בגביע קטן אי אפשר לשפוך חלק ממנו לפני שתיית המקדש, כי אז הטעימה לא תהיה מ"רביעית". ה. "כוס של ברכה", דהיינו כוס יין הנלווית לברכות (כגון קידוש והבדלה), צריכה להיות "כוס שאינה פגומה", כלומר, כוס יין שלא שתו חלק ממנו. ו. לאחר שהמקדש שותה, לכאורה האחרים ששותים מהיין שנשאר שותים מ"כוס פגומה". אם השתייה היא מאותה כוס עצמה, זו לא "כוס פגומה" (משנ"ב סי' קפב סקכ"ד ושער הציון סי' רעא סקפ"ט). אם השתייה היא מכוסות אחרות, שהמקדש שותה ואחר כך יוצק לתוכן, זוהי "כוס פגומה". אמנם עיקר הדין שלא לשתות מכוס פגומה נאמר על המקדש בעצמו, אך יש אומרים זאת גם על שאר המסובים, לפחות כמצווה לכתחילה (בשו"ע סי' קפב ס"ד הביא מחלוקת בזה, ובסי' רעא סי"ז כתב שגם בשאר המסובים צריך להקפיד על כך לכתחילה, עיין במשנ"ב שם סקפ"ג). לכן כתבתי בהצעה ב' שאחרי שהמקדש שותה ובכך "פוגם" את הכוס, עדיף שישתו ישירות מכוסו אבל אם יש צורך אפשר גם להעביר ממנה לכוסות אחרות. ז. עלולה להיות התנגשות בין סעיף ד' הנ"ל לבין סעיף ו': אם יש בכוס רק "רביעית", ונשפוך חלק לפני הטעימה - הטעימה לא תהיה מ"רביעית", בניגוד לדעת תוספות הנ"ל; ואם נשפוך אחרי הטעימה - שתיית שאר המסובים תהיה מ"כוס פגום", בניגוד לדברי השו"ע הנ"ל. בשמירת שבת כהלכתה (פמ"ח סי"א) העדיף במקרה זה להתחשב בדעת תוספות מאשר בשיקול של "כוס פגום", שאפילו לגבי המקדש אינו אלא לכתחילה (משנ"ב סי' קפב סקל"ב), וקל וחומר לגבי שאר המסובים. ח. בהצעה ג' יש חסרון לכאורה ב"הפסק" בין הקידוש לבין השתייה ממנו. אך מהפוסקים נראה שלא חששו לזה, עיין בשו"ע סי' רעא סט"ז ושו"ע הרב סי' קצ ס"ה. ב'פסקי תשובות' הערה 322 כתב שהדבר בעייתי, וציין לשו"ע הרב סי' רעא ס"כ ומשנ"ב סי' רצו סק"ד, אך בשני המקורות הללו מדובר על שפיכת היין שלא על מנת לשתותו כעת או בכלל, עיין שם, מה שאין כן כאן, שהשפיכה נועדה לאפשר למסובים לשתות. ט. בהבדלה נהוג שהמבדיל שותה את הכל, ולא מקפידים לתת לאחרים לשתות (משנ"ב סי' רצו סק"ו). אם כי, הדבר שנוי במחלוקת ראשונים ואחרונים, ראו בטור או"ח רצט, מחלוקת ראשונים האם צריך להטעים "לבני ביתו", והב"ח שם פירש שרס"ג האומר שאין צורך מתכוון רק לנשים (מקורות רבים לכאן ולכאן מראשונים ואחרונים ב'סדר ומנהגי הבדלה' סעיף לט, עמ' נ). המשנה ברורה מסביר את טעם ההבדל בין הקידוש להבדלה, שבהבדלה אם המבדיל לא ישתה "רביעית" הוא נכנס לספק לגבי הברכה האחרונה, כדלהלן סעיף יא, ולכן העדיפו שלא ישאיר (בניגוד לקידוש, הסמוך לסעודה ואין אחריו ברכת "על הגפן"). יש קושי בטעם זה, שלפיו היה ראוי לנהוג כך גם בכוס של ברכת המזון, ועליה נאמר בשו"ע (סי' קצ ס"ד) שמצווה מן המובחר שיטעמו כולם; ועיין בספר 'ברורי הלכות' עמ' תנ. ב'נשמת שבת' ח"ב סי' תקמג כתב טעם אחר להבדל בין קידוש להבדלה, שמכיוון שנהוג שנשים אינן שותות מיין ההבדלה עדיף שלא לתת לאחרים כדי למנוע אפליה. י. האם חובה שהמבדיל ישתה "מלוא לוגמיו"? דין זה נאמר בגמרא (פסחים קז ע"א) לגבי קידוש, ונחלקו ראשונים האם גם בהבדלה ובכוס של ברכת המזון, שאינם מן התורה (ראו אנצי' תלמודית ערך 'כוס של ברכה' ציון 803 והלאה). להלכה התקבלה הדעה שגם בהם צריך "מלוא לוגמיו" (שו"ע סי' קצ ס"ג, ומשנ"ב סי' רצו סקכ"ג). למעשה כדאי לשתות "רביעית", כי השותה רק "מלוא לוגמיו" נכנס לספק האם הוא חייב בברכה אחרונה (יש אומרים שדי ב"כזית" יין כדי להתחייב בברכה, ראו סי' קצ ס"ג). יא. כוס היין בברית מילה אינה מדין הגמרא אלא מנהג. לכן בה מקובל יותר שאין חובה לשתות "מלוא לוגמיו" (בית יוסף יו"ד סי' רסה בשם הרשב"א; ילקוט יוסף, שובע שמחות ח"ב פ"ח סכ"ב; אך ראו דעות נוספות באנצ"ת שם ובשו"ת מהרש"ם ח"ה סי' ח). מכל מקום, מי ששותה לגימה מלאה נכנס כבר לספק הנ"ל על השיעור, ועדיף שישתה "רביעית".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il