הרב ש. יוסף וייצן
שאלה
הרמב"ם כותב שאסור לאדם להתפרנס מהציבור, ורצוי מאוד ללמוד מקצוע בגיל צעיר לפני שנושאים אישה. ברור שהרמב"ם לא התכוון לכולם, וחייבים להיות אנשים שעוסקים בתורה יומם ולילה, אבל אני חושב שהיום בחברה הדתית יש לעניות דעתי הרבה קצת יותר מדי חסרי מקצוע. האין זה מנוגד לדעת הרמב"ם? אני שואל בכלליות, אבל אני בעיקר שואל על עצמי, אני כרגע בדילמה גדולה מה לעשות. אני לא מדבר מגאווה או משחצנות, אבל יש לי קליטה מאוד מהירה (חזרתי בתשובה לפני כשנתיים, אני עולה לכיתה יב בבית ספר חילוני) - אני כמעט לא בשיעורים בבית ספר ויש לי ציונים מעולים בלי ללמוד בבית. לעומת זאת גם תורה אני קולט מהר, ואני שם לב בעוונותי הרבים שאני מבין וזוכר יותר מאנשים אחרים שלמדו יותר ממני (אני יודע שזה הכל מהקב"ה ולהתגאות בדבר כזה זה דבר בזוי - אבל אני אנונימי ואני מספר על מצבי). רוב החיים רציתי להיות רופא ולהיות קרבי בצבא (בשילוב). בשנה האחרונה נהייתי ממש דתי ונראה לי כאילו יש ציפייה שאני אלך לישיבה ולא יבזבז זמן על "שטויות". אני רוצה ללמוד בעתודה (אני מקווה מאוד שבירושלים), ואני מתכוון בעזרת ה’ להקדיש הרבה זמן במהלך הלימודים לתורה. ברוך ה’ יש לי זיכרון של שמיעה ממש טוב, ואני יכול לפנות הרבה זמן ולהיות חצי שבוע בישיבה. האם זה יותר טוב להיות בישיבה כל הזמן ולחיות על חשבון הציבור? מאוד חשוב לי להיות כל הזמן במצווה ולא בדברים בטלים. אני חושב שרופא בצבא זה העבודה הכי טובה שיכולה להיות "מחוץ לתורה". זה קצת נשמע כאילו זה מתנגש, אם אני רוצה להיות דוס רופא בצבא, ולפי דעתי זה מצב לא טוב ולא בריא שמי שדתי חייב להסתגר. "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון" - זה משפט שלא מקובל כל כך. חשוב לציין שאם אני אדחה את ההחלטה לאחר הצבא או שאני לא יעשה צבא, ואלך ללמוד זה יביא למצב של תקופת לימודים שתהיה לחוצה מבחינה כספית ותרחיק אותי מהתורה, לעומת העתודה שמעניקה הרבה כסף. ואין פה את הבעיה לפי דעתי של לחיות על חשבון הציבור כי הצבא עושה את זה לטובתו כדי שיהיה לו רופאים.
תשובה
ללכת לישיבה למספר שנים אינו חותם את גורלך להתפרנס. רבים וטובים למדו מספר שנים בישיבה ולאחר מכן למדו מקצוע ואינם מתפרנסים מן הציבור. הדבר במיוחד נכון לגבי אנשים כישרוניים שיכולים גם אם הם מתחילים ללמוד בגיל קצת יותר מבוגר להגיע להשגים טובים. הדבר במיוחד נכון לגבי בחור ישיבה שהתרגל ללמוד ויש לו משמעת עצמית גדולה שהוא יצליח בהמשך גם בלימודי מקצוע. ומה עוד שאנו מאמינים שתורת ה' תמימה מחכימת פתי כלומר שיש סיעתא דשמיא למי שלומד תורה להוסיף חכמה. במיוחד אתה שלא גדלתה באוירה טבעית דתית אלא חזרת בתשובה יש חשיבות לטבול מספר שנים במקווה שכל כולו קדושה. הישיבה היא מקווה טהרה. השנים הספורות שבהם אדם לומד בישיבה בונות אותו מבחינה רוחנית. זה לא ענין של מספר שעות הלימוד ויכולת הקליטה, אלא זה היכולת להתחבר אל הקודש ולהיות כל כולך טבול בתורה. לכן המלצתי היא קודם כל ללכת לישיבה ורק מתוך כך ללכת אחר כך ללמוד מקצוע. בשנים שהחברים שלך יטיילו בהודו אתה תשלים את הפער בשנים שתשקיע בתורה. מכל שנה בישיבה אתה רק תרויח. אתה יכול מראש לבחור ישיבה שחורטת על דגלה את העיקרון של יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. כל טוב והחלטות טובות.
לקריאה בהרחבה >
