"(בראשית כא) ויטע אשל בבאר שבע - אמר ריש לקיש: מלמד, שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים. רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר: פרדס, וחד אמר: פונדק. בשלמא למ"ד פרדס, היינו דכתיב ויטע; אלא למ"ד פונדק, מאי ויטע? כדכתיב: (דניאל יא) ויטע אהלי אפדנו.... ויקרא שם בשם ה' אל עולם - אמר ריש לקיש: אל תיקרי אלא ויקריא, מלמד, שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב, כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלהי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם".

"ויעל אלוקים מעל אברהם - לשון כבוד כלפי המקום, ולמדנו שהצדיקים מרכבתו של הקב"ה. לשון רש"י. אבל לשונם בבראשית רבה (מז ו) האבות הן הן המרכבה, ירמוז למה שכתוב (מיכה ז, כ) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם, ופחד יצחק היה לי (להלן לא, מב). והמשכיל יבין".

"מיד וישלח אברהם את ידו, הוא שולח יד ליטול את הסכין ועיניו מורידות דמעות ונופלות דמעות לעיניו של יצחק מרחמנותו של אבא, ואעפ"כ הלב שמח לעשות רצון יוצרו והיו המלאכים מתקבצין כתות כתות מלמעלן, מה הוון צווחין, (שם /ישעיהו/ לג) נשמו מסלות שבת עובר אורח הפר ברית מאס ערים".

"דבר אחר, ותיראן המילדות, קשטו עצמן למעשה זקנן, זה אברהם כמה שהקב"ה מעיד עליו (בראשית כב) כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים..., אמרו אברהם אבינו עליו השלום פתח לו פונדק והיה זן את העוברים ואת השבים בני אדם ערלים, ואנו לא דיינו שאין לנו להאכילן אלא להרוג אותן אנו נחייה אותן, כיון שראה פרעה שלא עשו גזירתו שלח וקרא אותן, הדא הוא דכתיב ויקרא מלך מצרים למילדות".

"הללויה אשרי איש ירא את ה'. זה שאמר הכתוב שקר החן והבל היופי, אין (מתבקש) [מתקבל] לפני הקב"ה לא עושר ולא יופי, ומהו (מבקש) [מתקבל] יראת חטא, שנאמר אשה יראת ה' היא תתהלל. כל מה שעשה אברהם לפני הקב"ה לא נתהלל, ובמה נתהלל שהיה ירא לפני הקב"ה, שנאמר כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה. וכן הוא אומר כי אם בזאת יתהלל המתהלל, מי שעשה את התורה מאל"ף ועד תי"ו, ואין זאת אלא תורה, שנאמר וזאת התורה אשר שם משה, ואברהם עשה את התורה מאל"ף ועד תי"ו, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי..., לפיכך נאמר עליו המזמור של מעלה מאל"ף ועד תי"ו...".

"ותתפשהו בבגדו... ויצא החוצה, קפץ בזכות אבות, היך מה דאת אמר (בראשית טו) ויוצא אותו החוצה, שמעון איש קטרון אמר בזכות עצמותיו של יוסף נקרע הים לישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים קיד) הים ראה וינוס, בזכות ויעזוב בגדו בידה וינס".

"דבר אחר: כמים קרים על נפש עיפה, כן שמועה טובה מארץ מרחק זה אברהם, שעד שהוא בהר המוריה נתבשר שנולדה זוגתו של בנו הדא הוא דכתיב הנה ילדה מלכה...".

"ויהי אחרי הדברים האלה אחר הרהורי דברים שהיו שם מי מהרהר אברהם הרהר אמר אילו מת בהר המוריה לא היה מת בלא בנים עכשיו מה אעשה אשיאנו מבנות ענר אשכל וממרא שהן צדקניות וכי מה איכפת לי מיוחסים א"ל הקב"ה אין אתה צריך כבר נולד זוגו של יצחק הנה ילדה מלכה גם היא, היא גם היא מה זו בני גבירה שמונה ובני פילגשים ארבעה אף זו בני גבירה שמונה ובני פילגשים ארבעה".

"ויקח אברהם את עצי העלה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדו. ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעלה. ויאמר אברהם אלוקים יראה לו השה לעלה בני וילכו שניהם יחדו. וישב אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע".

ואף על פי שהבין יצחק שהוא הולך לישחט, וילכו שניהם יחדו בלב שוה".